העלמות אזכור חללי העורף מהשיח הציבורי 

בגבול הצפון הפסקת אש.
הסיבוב הנוכחי במערכה המתמשכת של עם ישראל על זכותו לחיות בארצו חיים שלווים ונורמאלים ארך 34 יום.
פעם שנייה מאז מלחמת העצמאות מסתיימת מערכה באבידות כה כבדות לאזרחים. 41 אזרחים ו-115 חיילים נפלו במערכה זו.(הפעם הראשונה הייתה מלחמת העורף בין השנים 2000-2005 בה נפלו 1130 חללים מתוכם כ-750 אזרחים)

אותו עורף שהפוליטיקאים החמיאו על עמידותו ועל יכולתו לספוג כ-4000 רקטות וטילים.
אותו עורף שנתן לממשלה ולצבא את כל הזמן לעשות את המלאכה ולנקות את דרום לבנון מחיזבאללה. אותו עורף שעכשיו מתחילים לבדוק אם הוזנח או לא ואם הטיפול בו היה נכון. הבדיקה בנושא העורף תכלול היבטים רבים ומגוונים, אך האם גם יחס הממסד לחללי העורף ישתנה - האם הפוליטיקאים ישכילו לכלול את האזרחים שנפלו במערכה במניין חללי מערכות ישראל?

מה יהיה עם זכרם? מי ישמור על כבודם של אלו שנפלו? של הסבתא והנכד ממירון? שמונת פועלי הרכבת מחיפה? מוניקה מנהריה שישבה על המרפסת לשתות קפה בתחילת המלחמה ולא האמינה שטיל יפגע בה? שלמה שנסע ברכבו בכביש דורי בחיפה? שמעון ובתו מזל מעכו שיצאו אחרי המטח הראשון ונהרגו בשני? אריה ואחיו טירן מעכו שנהרגו מאותו מטח?

אותם אזרחים שראש הממשלה אולמרט קרא להם בנאומו "חיילי העורף", מה יקרה לזכרם בנופלם חלל? כולם יוכרו כ- "נפגעי פעולות איבה" כהגדרתם בחוק. אפילו לא "חללי פעולות איבה". משפחותיהם יאלצו לפלס דרכם בסבך הבירוקרטיה וכשינסו לחזור למסלול חיים נורמאלי כלשהוא יגלו מה משמעות התואר "נפגעי פעולות איבה", - חללים סוג ב'.
משרד הרווחה שאמור לדאוג ל"נפגעים" אלו אינו מתפקד כראוי ואין לו שר מזה חודשים רבים, וגם לא נראה כזה באופק. כן פוליטיקה של עולם שלישי, מה אפשר לעשות.

למרות שהעורף הוא החזית ולמרות המאמרים ואלפי המילים והתשבחות שהרעיפו על העורף, משנהרג אזרח הוא מסומן לתמיד כחלל סוג ב'. הוא לא ייכלל במניין חללי מערכות ישראל ולא יינתן - למי ששילם בחייו עבור זכותו לחיות ולמות בה באופן טבעי - הכבוד שהמדינה חבה לו כחלל.

בבוא יום הזיכרון הבא, ימצאו המשפחות את עצמן פעם נוספת מ"חוץ לגדר". באתוס הלאומי אין מקום לאזרחים ששילמו את המחיר הנורא.
כל אזרח שנהרג במערכה נהרג כתוצאה ממחדל, הזנחה או התעלמות של המדינה מסכנות שניצבו בפניה בשנים האחרונות. סכנות ברורות ומיידיות אשר חייבו פעולה, התקפית או הגנתית.
המקלטים לא שופצו. בישובים רבים אין מקלטים בכלל, מוכנות העורף לא הייתה בסדר היום של אף גוף ממשלתי. מערכת הנאוטילוס שהוכיחה עצמה בניסויים ליירוט קטיושות וטילים נגנזה מחוסר תקציב. סוללות פטריוט שתרומתם להגנת העורף הייתה אפסית והאזעקות נשמעו אחרי נפילת הרקטות.
כל אזרח הרוג הוא אנדרטה לחוסר המעש ולהזנחה של העורף.
ולמרות כל זה ישבו האזרחים ספונים ב"מרחבים מוגנים" מפוקפקים בבתיהם, ביישוביהם, כמטרות לא נעות במטווח. ספגו מטח אחרי מטח ונתנו לממשלה ולצבא את אורך הנשימה הדרוש כדי לבצע את הלחימה ללא לחץ מבפנים. העורף גילה נחישות וכושר עמידה ודבקות במטרה, כאשר האזרחים היו מוכנים להמשיך ולשאת במעמסה רק כדי לתת לצה"ל לנצח ולהסיר את האיום אחת ולתמיד.

ההרוגים מן העורף הם "נפגעי פעולות איבה". 12 חיילי המילואים שנהרגו מפגיעת קטיושה, ששהו בניגוד להוראות ליד בית הקברות של כפר גלעדי, הם חללי צה"ל וככאלה נכללים מייד במניין חללי מערכות ישראל. חללי העורף, ששמעו להוראות פיקוד העורף,לעומת זאת הם "נפגעי פעולות איבה" ואינם נכללים במניין חללי מערכות ישראל.

הגיע הזמן לתקן את העוול הנורא, הגיע הזמן לומר לאזרחים, המציאות השתנתה, החזית בעורף. במערכה זו החיילים יושבים בשדה הקרב ודואגים לקורה בבית והאם כולם בסדר. המילואימניקים דואגים לנשותיהם וילדיהם שנשארו בעורף בטווח הטילים והקטיושות. הגיע הזמן לומר לאזרחים, הנכם חלק בלתי נפרד מהאתוס של מדינת ישראל של שנות האלפיים גם במותכם. ידע כל אזרח כי אם ייפול חלל במערכה תיתן לו מדינתו את הכבוד הראוי לו ותכליל אותו במניין חללי מערכות ישראל.
יהיו כל חללי צה"ל וכל חללי העורף שנפלו חלל מיד אויב חללי מערכות ישראל נטועים בלב הקונצנזוס וחלק בלתי נפרד מהאתוס של מדינת ישראל.