ציפי ליבני
גברת נכבדה,
מצאתי לנכון לפנות אליך במכתב אישי, לאחר שהגעתי למבוי סתום במסגרת מאמציי לאתר מידע רשמי, היכול לסייע למאמץ ההסברתי - על-רקע המלחמה בלבנון. כיו"ר ארגון YADI INTERNATIONAL, גוף הסברה עצמאי, הפועל כיום בעיקר במדינות דרום אמריקה, נתבקשתי על-ידי הפעילים וראשי הקהילות, לסייע בגיוס מידע זמין ונגיש. המטרה, כמובן, הייתה לבסס מסמכים ומסרים הסברתיים קבועים, שיופצו לפעילים התקשורתיים ולאגודות הסטודנטים. לצערי הרב - כל מאמצי, העלו חרס.
הבקשות לנתונים היו לכאורה פשוטות. בסיסיות. עקרוניות. קבוצת פעילים ממקסיקו-סיטי, כך לדוגמה, ביקשה לאתר את העובדות הבאות:
1.מהו מספר הקטיושות, שנחתו בשטח מדינת ישראל?
2.כמה אזרחים ישראלים נפגעו ונהרגו כתוצאה משיגור רקטות החיזבאללה?
3.כמה מבנים פרטיים ניזוקו כתוצאה מפגיעת הקטיושות?
4.אילו מבנים אזרחיים במהותם, כדוגמת בתי חולים ומוסדות לימוד, נפגעו מירי הטילים?
חיפוש קפדני באתרי האינטרנט הרשמיים של מדינת ישראל לא העלה דבר, ולא חצי דבר. סיור מקיף באתר משרד החוץ מגלה, כי אין כל מידע מסכם אודות היקף הפגיעה בעורף הישראלי, וכמו כן, חסרים נתונים ביחס לתיעוד הנזקים בריכוזי אוכלוסיה אזרחיים. אין בנמצא מפות, היכולות להמחיש את האזורים הנתונים תחת מתקפת הרקטות, וגם לא גרפים וטבלאות, העשויים לבטא באופן בהיר יותר את ההשפעות ההומאניטאריות של המשך הירי לעבר אזורים מיושבים בשטח ישראל.
כאן, כמובן, לא עצרתי. המשכתי ופניתי לאתר משטרת ישראל. גם שם לא היה כל מידע הסברתי מועיל. אתר משרד הביטחון, מצידו, "שכח" ככל הנראה, שאנו בעיצומה של מלחמה, וככלל, אינו מזכיר את הנעשה בגבול הצפון. אתר פיקוד העורף, מנגד, עוצב ברוח המלחמה, ומסייע בהעברת ההנחיות לתושבים בשפות השונות. אולם, מעבר לכך, אין הוא מספק כל חומר ראוי לפרסום הסברתי.
לדאבוני, הבעיה אינה מסתכמת אך בנתונים יבשים. גופים הסברתיים ברחבי העולם נדרשים בימים קשים אלו, לעשות שימוש בתמונות כצעד נוסף בהטמעת המסרים. ידידיי מספרד, לדוגמה, פנו אלי פעמים חוזרות ונשנות בטענה, כי הם מתקשים למצוא תמונות רשמיות, הניתנות להפצה. מכאן, נדרשים הם להשקיע מכספם, ולרכוש מסוכנויות הידיעות הבינלאומיות תמונות בעלות הנאמדת על כמאה דולרים לתמונה [!].
באופן מפתיע, אתר משרד החוץ רוכש גם הוא, ומשתמש בעצמו בתמונות אלו, בהותירו את הפעילים הזרים בלא כלום. אתר דובר צה"ל, מיטיב לספק תמונות של לוחמים בקרב, של טנקים ואמצעי לחימה, אך מטבע עיסוקו, אינו מציע לקהל הרחב תמונות של מקלטים, של אתרי נפילה, אזרחים פצועים, ושל ערי ישראל, הנתונים תחת מתקפה בלתי פוסקת של טרור. באין תמונות - אין מסר. באין מסר - אין הסברה. למעשה, נוצר מצב אבסורדי, במסגרתו מציבה ישראל תנאים לקהילות היהודיות ברחבי העולם. או במילים אחרות: "אם אתם רוצים לסייע לנו ולפרסם תמונות - קנו אותן". מדוע, אני שואל, שמערכות ההסברה הישראליות לא יצלמו את התמונות באמצעיהן, ויפיצו אותן לאנשיהם בעולם, על-מנת שייעשה בהן שימוש?
עצוב לראות עד כמה הפקרנו את הזירה התקשורתית. לא למדנו מלקחי העבר. הלבנונים מצידם, מיהרו - והשכילו לפעול. הם מוסרים באופן קבוע, וזמין לכל יד, כמה אנשים נהרגו וכמה נפצעו. הם מוסרים, מידי יום, על מספר המבנים שניזוקו וכך גם על מספר מוסדות הרפואה והחינוך אשר נהרסו בעקבות תקיפות חיל האוויר. הם מיטיבים לדווח על המשבר ההומאניטארי, וכן על מספר "העקורים" מבתיהם.
ואנחנו? נראה, כי נותרנו עירומים. מה עלי להשיב לאותם פעילים חדורי מוטיבציה ורוח קרב, השואפים להוות ציר נוסף במאמץ לשנות את העוינות הבינלאומית כלפי ישראל? כיצד, אם כן, עלינו לפעול, כאשר הזירה ההסברתית נותרה פרוצה מכל תחום? כיצד אוכל להגן על כך, שמדינת ישראל אינה מספקת את הנתונים הבסיסיים ביותר, ובהם מספר הקטיושות ומספר הנפגעים הישראלים?
ראיתי חובה להביא בפניך תחושות אלה להם שותפים פעילי הסברה רבים במקסיקו ובמדינות דרום אמריקה,
בברכה,
יוסי עבדי
יו"ר ארגון Yadi International
"Youth Active Diplomats for Israel"
