בהמשך למאמר הקודם בו דנו בנושא הנזקים השונים כתוצאה מההשמנה,במאמר זה נסקור את ההשפעות השונות על ההשמנה.
מה משפיע על ההשמנה ?
1. תורשה וגנטיקה
בשנים האחרונות ההשמנה נמצאת במגמת עלייה בעולם, ובכלל זה בישראל, והתופעה לא פוסחת גם על ילדים ובני נוער. 14% מהילדים בני 6-10 ו 17% מבני 11-18 בארץ סובלים מעודף משקל. מחקרים שעקבו אחרי ילדים שמנים מצאו שהסיכוי של ילד שמן להפוך למבוגר שמן הוא יותר מ- 80%. בשני העשורים האחרונים עלה ב-50% מספרם של הילדים הסובלים ממשקל עודף. מחקר שנערך באוגוסט 2001 בארצות הברית מצא כי 22% מהילדים שגילם 7-6 הם בעלי משקל עודף ונמצאים בסיכון להשמנה בעתיד. נתונים מסודרים על מצב הילדים בארץ אין, אך סביר להניח שהכיוון הכללי דומה. סימן לכך הוא אחוז המתגייסים לצה"ל עם עודף משקל, שעולה מעשור לעשור: בשנות ה-80 רק 6.6% מהבנים שהתגייסו שקלו מעל 81 ק"ג, ואילו בשנת 2000 קפץ שיעורם ל-10.8%.
מחקר אמריקאי מצא כי לילד ששני הוריו שמנים יש סיכוי של 80% להיות שמן בעצמו, לעומת ילד ששני הוריו רזים, וסיכוייו להשמין הם 14% בלבד.
מחקרים בנושא קבעו כי לרקע הגנטי יש השפעה של 65% על ההשמנה לעומת 35% מסיבות סביבתיות.
עד כה ניתן להסיק:
א. לגוף עצמו יש השפעה מכרעת על ההשמנה כך שרוב הסיכויים הם שהעובדה שאנו רזים או שמנים מלידה היא לא בזכותנו או לא באשמתנו...
ב. אם נרצה לקחת החלטה פעילה בירידה או בעלייה במשקל (יש גם כאלה- למשל חולים כרוניים או Body Builders למיניהם) באמצעות תזונה בלבד יש לנו גורמי השפעה של 35% בלבד כך שרוב המשתנים הם נגדנו בשינוי המשקל.
אלו הן הסיבות לכך שהרבה אנשים מתייאשים מהשפעת התזונה בלבד על המשקל ומנסים דרכים קיצוניות יותר לשנות את משקלם - למשל יורדי משקל ינסו ניתוח לצמצום הקיבה ועולי משקל ינסו סטרואידים לעלייה במשקל, אך אנו נבחן בהמשך דרכים הרבה יותר סימפטיות להשיג יותר אחוזי השפעה לטובתנו (פעילות גופנית למשל).
חידושי המדע בגנטיקה
בשנת 1994 יצאו מדענים בהצהרה כי מצאו את "גן ההשמנה". הגן נקרא לפטין (Leptin). בניסוי בעכברים שמנים התגלה חוסר של הגן וכאשר אלה קיבלו את הגן בצורה סינתטית בהזרקה הם השילו מעליהם את כל משקלם כבמטה קסם.הסיבה - ניתן לומר בפשטנות שהגן הוא האחראי על "אות השובע" במח וכאשר הוא אינו קיים, האורגניזם יאכל ללא הפסקה וכתוצאה מכך ישמין.
השלב הבא היה כמובן מעבר למחקר בבני אדם, אך שם התגלתה אכזבה.
בניגוד לעכברים שהיו חסרים את הגן, 95% מהשמנים נמצאו דווקא בעלי כמויות גדולות של הגן - מה שהוביל למסקנה שהם פיתחו תנגודת לגן שאינו פועל אצלם למרות שהוא קיים כך שהזרקה סינתטית אינה יעילה כאן. כיום מתרכז המחקר במציאת הסיבה לתנגודת ופיתוח תרופה שתתן פתרון ממשי לבעיה.
2. תזונה - הפקטור היחידי שהוא בר שינוי
קלוריה :יחידת אנרגיה הנכנסת והיוצאת מהגוף.
מאזן קלורי חיובי +
הכנסת אנרגיה כתוצאה מ:
אוכל בלבד.
מאזן קלורי שלילי -
הוצאת אנרגיה כתוצאה מ:
א.חילוף חומרים/ מטבוליזם ?האנרגיה אותה הגוף שורף במנוחה.
ב.פעילות גופנית - האנרגיה הנשרפת כתוצאה מכל פעילות כלשהי.
ניתן לומר שכאשר סך האנרגיה הנכנסת לגוף גדול יותר מסך האנרגיה היוצאת מהגוף - מתרחשת אגירת אנרגיה שהיא ההשמנה, כאשר המצב הוא הפוך - מתרחשת הרזיה וכאשר ההכנסה וההוצאה מאוזנים - המשקל נשמר.
דוגמאות למאזן קלורי:
דיאטת השמנה
אכילה: 2000 + קלוריות
מטבוליזם: 1500 - קלוריות
סה"כ: 500 + מאזן קלורי - עליה במשקל משוערת של 1.8 קילו לחודש.
דיאטת משקל קבוע
אכילה: 2000+ קלוריות
מטבוליזם: 1500- קלוריות
פעילות גופנית: 500- קלוריות
סה"כ: 0 מאזן קלורי - אין עליה במשקל
דיאטת הרזיה
אכילה:1500+ קלוריות
מטבוליזם:1500- קלוריות
פעילות גופנית:500- קלוריות
סה"כ: 500- מאזן קלורי - ירידה במשקל משוערת של 1.8 קילו לחודש.
תיאורטית, נשמע קל. אך בפועל, העסק מאד אינו פשוט. כל מי שהתנסה יודע שהעניין קשה הרבה יותר. מדוע ?
מסיבות הקשורות להישרדות? הגוף בנוי כך שלאנרגיה קל מאד להיכנס אך קשה מאד לצאת. במילים אחרות, הגוף פועל באסטרטגיית חיסכון באנרגיה תמידית ולכן כל אנרגיה שתכנס לגוף תמיד תישמר ותבוזבז רק כאשר יהיה בה צורך הכרחי.
איך בכל זאת ניתן להשפיע על שריפת האנרגיה במנוחה - המטבוליזם ?
למעשה זוהי שאלת מיליון הדולר "מהו המטבוליזם שלי וכיצד אני יכול להעלות אותו לערך שארצה - " אך לצערנו, תהליך שריפת הקלוריות במטבוליזם כפוף להחלטת הגוף בלבד. ערך המטבוליזם נקבע בבסיסו ע"פ פקטורים גנטיים שונים וביניהם פרופיל הורמונלי הנגזר מערכים שאינם ניתנים לשינוי כמו מין יורד המשקל וגם מערכים אחרים הניתנים לשינוי כגון היסטוריית דיאטות.
ניתן לומר על רוב הדיאטות הנכשלות ש"האשמה" בכישלון נעוצה במטבוליזם של יורד המשקל שלא נלקח בחשבון כראוי. חשוב לציין שערכי המטבוליזם משתנים מאדם לאדם ולא ניתן לשער בצורה גורפת גובה מטבוליזם לאוכלוסיה מה שאומר שאף פעם לא תהיה "דיאטת מדף" שיעילה באותה מידה לכולם אלא חובה לבנות עבור כל אחד דיאטה מתאימה עבורו על בסיס המטבוליזם האישי שלו.
דוגמאות למשתני השפעה על המטבוליזם:
מין : לגברים יש יותר רקמת שריר בגוף מסיבות הורמונליות. רקמת השריר שורפת שומן ועקב כך מגבירה את המטבוליזם. לנשים יש יותר רקמת שומן גם מסיבות הורמונליות ולכן המטבוליזם שלהן נמוך יותר באופן טבעי.
גם כאן, מסיבות הקשורות להישרדות - גוף הגבר בנוי לעבודה פיזית ולכן הצורך בשרירים ואילו גוף האשה בנוי להריון והנקה ולכן הצורך בשומן המוודא שלא יחסר מזון לעובר.
גיל : החל מגיל 20, בכל עשור חלה ירידה של 150 קלוריות במטבוליזם הטבעי. לנשים עם הכניסה לגיל המעבר חלה ירידה משמעותית נוספת במטבוליזם הטבעי מסיבות הורמונליות. מסקנה - ככל שמתבגרים יש משמעות מכרעת יותר לעניין הקלוריות הנצרכת במזון.
היסטורית דיאטות: ככל שמספר דיאטות ההרזיה שבוצעו בעבר בגוף גבוה יותר כך הפגיעה במטבוליזם תהיה גבוהה יותר מסיבות שנפרט בהמשך.
השפעת מזון : קפאין מתגבר שריפת שומנים בפעילות (יורחב בהמשך).
השפעת עישון : קופסת סיגריות מעלה את שריפת הקלוריות היומית בכ-300 קלוריות ליום. זו הסיבה שנגמלים מעישון עולים במשקל עקב מאזן חיובי של קלוריות שעד עתה נשרפו ללא פעילות. לאחר 3 חודשים של גמילה - המטבוליזם מתאזן בהדרגה לערכים רגילים.
השפעת בלוטת התריס : הבלוטה אחראית להפרשת ההורמונים T1 T3 המשתתפים בתהליך המטבוליזם. פעולת יתר שלה גורמת למטבוליזם מוגבר לעומת פעילות נמוכה הגורמת לחולשה,עייפות וגם השמנה.
מה משפיע על ההשמנה ?
1. תורשה וגנטיקה
בשנים האחרונות ההשמנה נמצאת במגמת עלייה בעולם, ובכלל זה בישראל, והתופעה לא פוסחת גם על ילדים ובני נוער. 14% מהילדים בני 6-10 ו 17% מבני 11-18 בארץ סובלים מעודף משקל. מחקרים שעקבו אחרי ילדים שמנים מצאו שהסיכוי של ילד שמן להפוך למבוגר שמן הוא יותר מ- 80%. בשני העשורים האחרונים עלה ב-50% מספרם של הילדים הסובלים ממשקל עודף. מחקר שנערך באוגוסט 2001 בארצות הברית מצא כי 22% מהילדים שגילם 7-6 הם בעלי משקל עודף ונמצאים בסיכון להשמנה בעתיד. נתונים מסודרים על מצב הילדים בארץ אין, אך סביר להניח שהכיוון הכללי דומה. סימן לכך הוא אחוז המתגייסים לצה"ל עם עודף משקל, שעולה מעשור לעשור: בשנות ה-80 רק 6.6% מהבנים שהתגייסו שקלו מעל 81 ק"ג, ואילו בשנת 2000 קפץ שיעורם ל-10.8%.
מחקר אמריקאי מצא כי לילד ששני הוריו שמנים יש סיכוי של 80% להיות שמן בעצמו, לעומת ילד ששני הוריו רזים, וסיכוייו להשמין הם 14% בלבד.
מחקרים בנושא קבעו כי לרקע הגנטי יש השפעה של 65% על ההשמנה לעומת 35% מסיבות סביבתיות.
עד כה ניתן להסיק:
א. לגוף עצמו יש השפעה מכרעת על ההשמנה כך שרוב הסיכויים הם שהעובדה שאנו רזים או שמנים מלידה היא לא בזכותנו או לא באשמתנו...
ב. אם נרצה לקחת החלטה פעילה בירידה או בעלייה במשקל (יש גם כאלה- למשל חולים כרוניים או Body Builders למיניהם) באמצעות תזונה בלבד יש לנו גורמי השפעה של 35% בלבד כך שרוב המשתנים הם נגדנו בשינוי המשקל.
אלו הן הסיבות לכך שהרבה אנשים מתייאשים מהשפעת התזונה בלבד על המשקל ומנסים דרכים קיצוניות יותר לשנות את משקלם - למשל יורדי משקל ינסו ניתוח לצמצום הקיבה ועולי משקל ינסו סטרואידים לעלייה במשקל, אך אנו נבחן בהמשך דרכים הרבה יותר סימפטיות להשיג יותר אחוזי השפעה לטובתנו (פעילות גופנית למשל).
חידושי המדע בגנטיקה
בשנת 1994 יצאו מדענים בהצהרה כי מצאו את "גן ההשמנה". הגן נקרא לפטין (Leptin). בניסוי בעכברים שמנים התגלה חוסר של הגן וכאשר אלה קיבלו את הגן בצורה סינתטית בהזרקה הם השילו מעליהם את כל משקלם כבמטה קסם.הסיבה - ניתן לומר בפשטנות שהגן הוא האחראי על "אות השובע" במח וכאשר הוא אינו קיים, האורגניזם יאכל ללא הפסקה וכתוצאה מכך ישמין.
השלב הבא היה כמובן מעבר למחקר בבני אדם, אך שם התגלתה אכזבה.
בניגוד לעכברים שהיו חסרים את הגן, 95% מהשמנים נמצאו דווקא בעלי כמויות גדולות של הגן - מה שהוביל למסקנה שהם פיתחו תנגודת לגן שאינו פועל אצלם למרות שהוא קיים כך שהזרקה סינתטית אינה יעילה כאן. כיום מתרכז המחקר במציאת הסיבה לתנגודת ופיתוח תרופה שתתן פתרון ממשי לבעיה.
2. תזונה - הפקטור היחידי שהוא בר שינוי
קלוריה :יחידת אנרגיה הנכנסת והיוצאת מהגוף.
מאזן קלורי חיובי +
הכנסת אנרגיה כתוצאה מ:
אוכל בלבד.
מאזן קלורי שלילי -
הוצאת אנרגיה כתוצאה מ:
א.חילוף חומרים/ מטבוליזם ?האנרגיה אותה הגוף שורף במנוחה.
ב.פעילות גופנית - האנרגיה הנשרפת כתוצאה מכל פעילות כלשהי.
ניתן לומר שכאשר סך האנרגיה הנכנסת לגוף גדול יותר מסך האנרגיה היוצאת מהגוף - מתרחשת אגירת אנרגיה שהיא ההשמנה, כאשר המצב הוא הפוך - מתרחשת הרזיה וכאשר ההכנסה וההוצאה מאוזנים - המשקל נשמר.
דוגמאות למאזן קלורי:
דיאטת השמנה
אכילה: 2000 + קלוריות
מטבוליזם: 1500 - קלוריות
סה"כ: 500 + מאזן קלורי - עליה במשקל משוערת של 1.8 קילו לחודש.
דיאטת משקל קבוע
אכילה: 2000+ קלוריות
מטבוליזם: 1500- קלוריות
פעילות גופנית: 500- קלוריות
סה"כ: 0 מאזן קלורי - אין עליה במשקל
דיאטת הרזיה
אכילה:1500+ קלוריות
מטבוליזם:1500- קלוריות
פעילות גופנית:500- קלוריות
סה"כ: 500- מאזן קלורי - ירידה במשקל משוערת של 1.8 קילו לחודש.
תיאורטית, נשמע קל. אך בפועל, העסק מאד אינו פשוט. כל מי שהתנסה יודע שהעניין קשה הרבה יותר. מדוע ?
מסיבות הקשורות להישרדות? הגוף בנוי כך שלאנרגיה קל מאד להיכנס אך קשה מאד לצאת. במילים אחרות, הגוף פועל באסטרטגיית חיסכון באנרגיה תמידית ולכן כל אנרגיה שתכנס לגוף תמיד תישמר ותבוזבז רק כאשר יהיה בה צורך הכרחי.
איך בכל זאת ניתן להשפיע על שריפת האנרגיה במנוחה - המטבוליזם ?
למעשה זוהי שאלת מיליון הדולר "מהו המטבוליזם שלי וכיצד אני יכול להעלות אותו לערך שארצה - " אך לצערנו, תהליך שריפת הקלוריות במטבוליזם כפוף להחלטת הגוף בלבד. ערך המטבוליזם נקבע בבסיסו ע"פ פקטורים גנטיים שונים וביניהם פרופיל הורמונלי הנגזר מערכים שאינם ניתנים לשינוי כמו מין יורד המשקל וגם מערכים אחרים הניתנים לשינוי כגון היסטוריית דיאטות.
ניתן לומר על רוב הדיאטות הנכשלות ש"האשמה" בכישלון נעוצה במטבוליזם של יורד המשקל שלא נלקח בחשבון כראוי. חשוב לציין שערכי המטבוליזם משתנים מאדם לאדם ולא ניתן לשער בצורה גורפת גובה מטבוליזם לאוכלוסיה מה שאומר שאף פעם לא תהיה "דיאטת מדף" שיעילה באותה מידה לכולם אלא חובה לבנות עבור כל אחד דיאטה מתאימה עבורו על בסיס המטבוליזם האישי שלו.
דוגמאות למשתני השפעה על המטבוליזם:
מין : לגברים יש יותר רקמת שריר בגוף מסיבות הורמונליות. רקמת השריר שורפת שומן ועקב כך מגבירה את המטבוליזם. לנשים יש יותר רקמת שומן גם מסיבות הורמונליות ולכן המטבוליזם שלהן נמוך יותר באופן טבעי.
גם כאן, מסיבות הקשורות להישרדות - גוף הגבר בנוי לעבודה פיזית ולכן הצורך בשרירים ואילו גוף האשה בנוי להריון והנקה ולכן הצורך בשומן המוודא שלא יחסר מזון לעובר.
גיל : החל מגיל 20, בכל עשור חלה ירידה של 150 קלוריות במטבוליזם הטבעי. לנשים עם הכניסה לגיל המעבר חלה ירידה משמעותית נוספת במטבוליזם הטבעי מסיבות הורמונליות. מסקנה - ככל שמתבגרים יש משמעות מכרעת יותר לעניין הקלוריות הנצרכת במזון.
היסטורית דיאטות: ככל שמספר דיאטות ההרזיה שבוצעו בעבר בגוף גבוה יותר כך הפגיעה במטבוליזם תהיה גבוהה יותר מסיבות שנפרט בהמשך.
השפעת מזון : קפאין מתגבר שריפת שומנים בפעילות (יורחב בהמשך).
השפעת עישון : קופסת סיגריות מעלה את שריפת הקלוריות היומית בכ-300 קלוריות ליום. זו הסיבה שנגמלים מעישון עולים במשקל עקב מאזן חיובי של קלוריות שעד עתה נשרפו ללא פעילות. לאחר 3 חודשים של גמילה - המטבוליזם מתאזן בהדרגה לערכים רגילים.
השפעת בלוטת התריס : הבלוטה אחראית להפרשת ההורמונים T1 T3 המשתתפים בתהליך המטבוליזם. פעולת יתר שלה גורמת למטבוליזם מוגבר לעומת פעילות נמוכה הגורמת לחולשה,עייפות וגם השמנה.
כותב המאמרים אינו רופא ואינו מטפל מומחה.
המטרה המשותפת של כלל המאמרים כאן היא שיתוף הידע לציבור בנושא מניעת מחלות ניווניות נפוצות באמצעות לקיחת אחריות עצמית על הבריאות האישית באמצעים פשוטים.
עם זאת, כל קורא מתבקש, ליטול את האחריות הרפואית שלו על עצמו,לדון בכל מקרה טיפולי לגופו ולהתייעץ עם רופאיו ומטפליו האישיים לקבלת ההחלטות הרפואיות המתאימות עבורו.
המטרה המשותפת של כלל המאמרים כאן היא שיתוף הידע לציבור בנושא מניעת מחלות ניווניות נפוצות באמצעות לקיחת אחריות עצמית על הבריאות האישית באמצעים פשוטים.
עם זאת, כל קורא מתבקש, ליטול את האחריות הרפואית שלו על עצמו,לדון בכל מקרה טיפולי לגופו ולהתייעץ עם רופאיו ומטפליו האישיים לקבלת ההחלטות הרפואיות המתאימות עבורו.
