כמה שזה נשמע עקום וביזארי, הרומן שלי עם הכנסיה הקתולית החל דווקא לאחר העלייה שלי לארץ הקודש.
אגב, אני אחטא לעצמי ולהוויה שלי, אם לא אציין, שהעניין הזה של העלייה, היה לגמרי למורת רוחי, כי כבר אז, בעת שהייתי בן 11 שנים בלבד, הייתה לי אינטואיציה מאוד מפותחת וסוג של כישור שנקרא ראיית הנולד, אולם רק בעניינים שברומו של עולם, כמו העלייה לארץ ישראל וכאלה, כי ביום יום, אין מוכשר ממני בטיפוס על עצים גבוהים שקשה לרדת מהם, וגם, איך לא, כאלה שמלכתחילה לא הייתה שום סיבה בעולם לטפס עליהם.
כמובן צריך לציין בהקשר הזה, כי עליתי לארץ ממדינה קתולית, והיו לי הזדמנויות בשפע לעשות את השידוך עם הכנסייה של האפיפיור כבר שם, בלי לחכות לפלסטינה, כי כך הורי, שלא היה להם מוסג ציונות מה היא, כינו את המקום הזה בכל שיחה אתנו, (והיו מעט כאלה).
אולם זה יהיה לגמרי חסר אחריות מצידי, אם לא אזכיר את הקשר, שכן היה לנו לחוויה הנוצרית, במסגרתו חגגנו על בסיס קבוע את חגיהם, כמו חג המולד, סילבסטר ואפילו פסחא, בעת שהחגים של היהודים לא זכו לאזכור קודם לעלייתנו, אם אתעלם מאפיזודה לא בלתי חשובה ומכוננת, במהלכה, שכן סימפטי, מיקם מוחטא באמצע המצח שלי, כי טען, (בצדק), שאני יהודי (נכון כאמור), מסריח (פחות נכון, אולם זה כבר דבר סובייקטיבי ויכול להיות נתון למחלוקת).
העניין הזה של היהדות לא הוזכר בשום פורום בבית שלנו לפני היום הזה של המוחטא, כי ההורים שלי החליטו לנסות שיטה, שכשלה אצל מיליונים לפניהם בקרב בני עמנו בגולה, להיות "יהודים בשקט", (תרגום של הטיה מהונגרית, כוונה למוסתר, בהיחבא וכאלה), כלומר לא להזכיר את ההשתייכות הדתית בשום פורום, אבל כן לקצץ את הזין של הבן שלהם בסנטימטר, (כבר אז אפשר היה לראות כי הסנטימטר הזה יתכן ויחסר לי), ולהתרועע רק עם יהודים בכל מסגרת, ואם יש משהו שההונגרים מתמחים בו, זה לזהות התקהלות של יהודים בכל סיטואציה, גם אם מדובר בזוג, לא כל שכן בכמה.
הכישור הזה, סביר שאינו בלעדי רק להם, קשור יש להניח גם להתנהלות שלנו, היהודים לדורותיהם, אבל עד שלא יקום איזה אנתרופולוג(אית) עם וובוס, (בניגוד לאשכים, כי אלה לבד לא הופכים את מי שמחובר אליהם לבן אדם אמיץ, למרות תעתועי הטסטוסטרון והציפיות שלנו מן התרכובת הכימית הנלוזה והמשוקצת הזאת, שנמצאת, כך נראה על הכוונת של כמה מנהיגות רדיקליות מקרב בנות הזוג שלנו), שיברר כיצד הם, האנטישמים, עושים זאת.
אולם לכל העסק הזה של עלייה והוויה יהודית וכאלה, הגעתי מאפיזודה לחלוטין אקטואלית, במסגרתה אני מנסה להתנתק מסוג של קשר כפוי עם חברה מסחרית מיותרת (עבורי), שמתעקשת להטריד אותי טלפונית על בסיס יומי, ולהזהיר אותי שוב ושוב, כי המכונית שלי אולי נגנבה, בעת שאם יש דבר, (חוץ מבריאות ולהיות ניו זלנדי), שאני מייחל לו בכל נימי נפשי, זה שהרכב שלי יעלם מהחיים שלי לגמרי, ורכבים נעלמים בדרך הכי יעילה, אם הם נגנבים ועוברים לשרת איזה פלסטיני, אשר ללא הרכב שלי, לא היה זוכה לנסוע ברכב, בעיקר בגלל הכיבוש וכאלה, (צריך לעורר את קוראי הימניים באיזה אופן, כאמור הקישור הזה לפוליטיקה אולי אינו רלוונטי , אבל לא בלתי נכון באופן אבסולוטי).
הקשר שלי עם חברת איתורן, הוא רק אחד ממכלול גדול מאוד של קשרים בלתי נחוצים, שהממסד , (הריבון, ובשליחותו מוסדות פיננסיים ודומים להם), מכריח אותי להתקשר בהם, ובעת שאני מנסה להפסיק אותו, אני מגלה שמדובר בקשר מאוד חזק והמוסד מצידו השני של ההתקשרות, יעשה כל מה שאפשר, על מנת להכשיל אותי, על פי רוב ללא שום קשר לאישיות שלי, למרות שהיא במיוחד חביבה ועל נקלה אפשר להתאהב בה ולרצות למסד את הקשר איתה לנצח.
ברקע, מן הפן האדמיניסטרטיבי, מדובר בעוד חברה מסחרית מיותרת, שלכאורה נלחמת במכת גניבות הרכב, אולם בפועל בעיקר שולחת את ידה בגביית כסף ממני ועוד איזה מיליון בעלי רכב, שנאלצים להתקשר איתם בסוג של חתונה קתולית, בצוו הקרטל של חברות הבטוח ובהסכמה גלויה של הממונה על הבטוח, פקיד בכיר מאוד באוצר, שתפקידו לשרת את האינטרסים שלי דווקא, אולם בפועל עושה בדיוק את ההפך.
אחרי שגיליתי שההתקשרות הזאת עם חברת איתורן אינה נחוצה עוד, בקשתי את נציגם לעזבני לנפשי, כי קצתי בשרות שלהם, שבעיקר גרם לי עוגמת נפש וצרות רבות מאוד, כמו בעת שרכבי חסם במשך שעה וחצי מגרש חניה של מרכז מסחרי שוקק חיים בגוש דן, כי הוא ננעל במהלך החנייה עם המפתחות בפנים, (זה מה שהמערכת המתוחכמת הזאת עושה), אם אתה, (במקרה זה, למזלי זה היה עובד החניון דווקא, אחרת סביר שלא היה מי שיספר לכם על האירוע), סוגר את דלתות הרכב עם המפתחות בפנים ומנוע פועל, צרוף קטלני בעיני מתכנתי המערכת של החברים האלה.
במסגרת מסע ההתנתקות שלי מחברת איתורן, שוחחתי עם כמה מוקדנים שלהם הרבה יותר מפעם, ובקשתי להכריז על הפסקת ההתקשרות בינינו. חלקם אמרו שבקשתי נרשמה במערכת ותבוצע בהקדם, בלי לנקוב בתאריך יעד, אולם שיחות ההתראה על גניבות שלא היו, המשיכו להגיע, ובשיחות נוספות עם נציגי החברה, גיליתי, כי על מנת להתנתק באמת, סופית ובאופן מוחלט לגמרי, עלי לסור לאחד ממוקדי ההתקנה שלהם, להמתין כמה שעות בתור, לשלם כמה מאות שקלים ואי אז, בעזרת האל של הדוסים, אני יכול לראות את עצמי פתור מעונשם לנצח.
מבחינתי מדובר במשימה בלתי אפשרית, על כן, ויתרתי ואני הולך להוריש את הצרעת הזאת ליורש שלי בבעלות על הרכב, שעתיד, סוף סוף להיפרד ממני בחודשים הקרובים, בעת שהספונסר שלו, משרד הביטחון, יאפשר לי לעשות זאת בניחותא.
אולם במהלך ההתחרבשות שלי עם החברה הסימפטית הזאת, החלטתי לסקור את כל ההתקשרויות שנכפות עלינו בניגוד לרצוננו, ולשאול את עצמי, וגם אתכם קצת, אם לא הגיע הזמן להתקומם נגד כל העוולות האלה, ולהגיד לריבון, אינעל אבו אוחתק, תצאו לנו מן החיים ותנו לנו לחיות בשקט.
תחשבו רגע, למה משרדי ממשלה מכריחים אותנו להתקשר לבנקים מסחריים כדי לקבל משכורת, ולטבוע במיליון עמלות שאלה לוקחים מאתנו, בעוד יש להם, (להם=מדינה= אנחנו בעצם, וזה היבט שנעלם מעיני כולנו), אפשרות להעביר לנו את כספנו בדרך אחרת שלא תעלה לנו כסף.
יוצא איפה, שאיש מאתנו לא זוכה לקבל את מלוא התמורה לעבודתו בלי לשתף את שרי אריסון ושות. בפרי עמלו, אם ירצה ואם לא ירצה, וזה בצוו הריבון.
בעניין הזה, של התקשרויות מאונס, יש לבנקים עדיפות על רוב המוסדות האחרים שעוסקים באותה מלאכה ומתעשרים ממנה.
רוב הפעילות הפיננסית שלנו עם מוסדות המדינה, העירייה ומרבית נותני השירותים לטווחים ארוכים, (כמו חברות הסלולר, שידורי הטלוויזיה ועוד רבים אחרים), אפשריים רק באמצעות בנקים מסחריים.
כך עושקים הבנקים את כולנו, בלי לעשות כלום למעשה, חוץ מלהעביר כסף ממקום למקום, ועוד לעשות בו שימוש בדרך, בעת שאנחנו, מקבלי השרות, משלמים על אמצעי התשלום, (כרטיסי אשראי למשל), תשלום נוסף, כי הספקית, בסוג של קונספירציה מתוחכמת, אינו מאפשר לשלם על השרות בדרך אחרת, למעט באמצעות כרטיס האשראי והוראת קבע, שניהם חלק ממגוון השירותים שנגישים לאזרח רק באמצעות הבנקים.
וזו רק טיפה בים מכל הכספים שנלקחים מאתנו במהלך החיים על ידי מוסדות פרטיים, אשר במציאות של ישראל בימים אלה, שייכים לקבוצה קטנה של משפחות, כעשרים לערך, שהפכו את המדינה הזאת לאוליגרכיה בלתי סימפטית.
חברת איתורן היא רק טיפה בים, מחוץ למערכת הפיננסית השולחת יד לכיסנו בתמורה לכלום למעשה, כי גודלה של המדינה לא מספק מרחב בזמן ובקילומטרים, כדי להגיב ביעילות ולעצור את הרכב הגנוב בדרכו ליעד.
כך גם מערכות מיגון נוספות שמאלצים אותנו להתקין ברכבים בעת הרכישה, שלא ממש עוזרים למנוע גניבה, אבל בהחלט מעצבנים בעת שהם מופעלים באמצע הלילה, בגלל תקלות או פעולה לקויה, ומזהמים ברעש מיותר את רחובותינו. איש, כולל בעל הרכב בעצמו, לא מתפנה לבדוק ולטפל ברכבו שזועק ומזעיק כך, ואת זה הראשונים לדעת הם גנבי הרכב.
כך גוזרים עלינו קופונים עשרות זכיינים רק באמצעות כלי הרכב שלנו, וזה אחרי ששילמנו משהו כמו 100 אחוז מס למדינה, כדי שיהיה מה לתת לדוסים וגם קצת למתנחלים הסימפטיים.
למרות שלדעתי הבעלות על רכב לתושבי הערים הגדולות, היא הרבה יותר נחס מנכס.
אם נבדוק היטב ונחפש מכנה משותף בשלל הבעלויות הצולבות של כל הזכיינים האלה, המוכרים לנו את מכשירי המיגון שקיבלו הכשר של חברות הביטוח, אל תתפלאו למצוא את טביעת ידם, או את קופתם של עשרים המשפחות שהזכרתי, שלא מסתפקות בהשתלטות רבתית על כל הנכסים של המדינה על ידי ההפרטה המוטרפת, אלא רוצים עוד קצת, כי כמו שאמר יוצר הסרט ":שיטת השקשוקה", זו דרכם של בעלי ההון, לעשות עוד ועוד כסף.
לכן, עלינו להלין בעיקר על הרגולטורים ועל עצמנו, שנותנים לכל הבלגן הזה להתנהל ללא כל התנגדות, כאילו היא גזרה שאי אפשר לחיות בלעדיה.
אני מעריך כי במהלך שנות חיים של אזרח פרודוקטיבי, הסכומים שנגזלים מאתנו בדרך הזאת היו מספיקים להוריש עוד דירונת לילדים שלנו.
