בימים אלו אני מוצא זמן לקרוא על "תורת המשחקים","תעתועי האקראיות","כשניטשה בכה" ועוד מיני ספרים באזור הזה.אמש העביר לי ידידי רפי אפטר משפט יפה המתחבר למה שאני קורה עד עתה:
"Success is just like being pregnant.
Everybody congratulates you but nobody knows
how many times you were fucked."
הרעיון הבסיסי הוא פשוט ובמידה מסוימת מעט מפחיד,החיים מורכבים מרצף שח אירועים אקראיים שאנו, בני האדם נוטים ליחס להם תכונות שאינן אקראיות. היה זה הגל ,כמדומני שטבע את הביטוי "דטרמיניזם היסטורי" המתייחס אל העבר, ההווה והעתיד כאל רצף שלנו בני האדם אין שליטה עליו "ומה שהיה הוא שיהיה".
אנו נוטים לייחס משמעות כבדת משקל לרצף אירועים שאין קשר ביניהם אך, לפי תפיסתנו הם בעלי חשיבות באותו רצף קיים.קיים הבדל בסיסי בין המוח הרציונאלי לבין הלב האמוציונאלי.יש כאלו שחושבים שיש תשובות פשוטות ודיכוטומיות לרוב השאלות ויש לעומתם הסבורים שאי אפשר לפשט תשובות מבלי לעוות אותן מאוד.
האין כולנו רוצים תשובות פשוטות ורצוי בסגנון של כן/לא על שאלות מורכבות? זוכרים את הסרטים האמריקאיים.כל כך פשוט שבא לנו לקנא.המציאות למרות היותה מסובכת הופכת לפשוטה יותר : הגיבור הוא גיבור ,הנבל הוא נבל והאהדה שלנו נתונה מראש למי שבחר הבימאי.הדוגמא הטובה ביותר העולה בראשי כרגע היא של הסרט :"הטוב , הרע והמכוער".הטוב היה כמובן קלינט איסטווד המסוקס ואהוב הקהל.
"את מה שהמזל נותן המזל גם יכול לקחת" כתב טאלב בספרו.ההתייחסות היא למזל כארוע אקראי הנופל בחלקו של אדם אחד אך לא בידי השני. "היה לו מזל גדול" אנו נוהגים לומר בשמץ של קנאה.
מהו המזל אם לא אירוע אקראי? אנו נוטים לייחס לאקראיות או למזל תכונות של קוגניטיביות של חכמה וכישורים. אין טעות גדולה מזו.הבעיה כמובן מחריפה ,באם האדם בר המזל ,או יותר נכון האדם שבאופן אקראי הגיע לעמדה מסוימת ולעושר מאמין בכך.
נפילתו תהיה מהירה וכואבת להפליא.
ד"ר אבי זלבה
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני
