מצעד הגאווה של מפלגת קדימה 

מצעד הגאווה של מפלגת קדימה  /  נמרוד נוי

22/8/2009

בשבוע שעבר האזנתי בקשב רב להקלטת דבריה של יושבת ראש התנועה, ח"כ ציפי ליבני, שנאמרו במועצת קדימה האחרונה והתפרסמו באתר האינטרנט הרשמי של המפלגה. במשך דקות ארוכות ניסתה יושבת ראש התנועה לשכנע את חברי המועצה וקהל הפעילים שנכחו במקום כי לקדימה יש אידאולוגיה ויש לה ערכים שעלינו לתרגמם למעשים. כן קראתי בקפידה את דבריה המסכמים את מושב הכנסת לרגל יציאתה לפגרת הקיץ, כפי שהתפרסמו באתר החברים של המפלגה 'יאללה קדימה'.

מיום הצטרפותי לקדימה לא חדלה לעלות לדיון שאלת זהותה של המפלגה. כמעט בכל מפגש פעילים נשאלות שאלות רבות בנדון. מרבית האנשים בתנועה יאמרו בהתנסחויות שונות, כי קדימה היא מפלגת מרכז, ואולי יוסיפו עוד חצי משפט מגומגם. אחרים בתנועה ובעיקר בכיריה, משקיעים מאמץ רב בניסיון לזהות את קדימה באמצעות התייחסות לשאלות הלקוחות מהתחום המדיני-בטחוני ומהתחום הכלכלי-חברתי, שמקורם ב'היגיון המצע הרעיוני' וב'היגיון המדינה'. מעל כולם הגדילה לעשות כן יושבת ראש התנועה ציפי ליבני. היא נושאת הדגל העיקרית של הנסיון הנואש והאבוד להגדיר את קדימה באמצאות נוסחאות הנגזרות מהגיון המצע הרעיוני ומהגיון המדינה, והיא מרבה לדבר על הגאווה הרבה להיות קדימאי.

אני בא לטעון כאן בפניכם בקול גדול ורם, כי אין די בנסיון זה כדי להצדיק את קיומה של קדימה, כי אין בדבר זה כל מענה למוקדי הבעיות הלאומיות האמיתיות שלנו ולצורך האקוטי בהתמודדות עם שאלות היסוד של חיינו, וכי ההצדקות האמיתיות לקיומה של המפלגה נמצאות בכלל במקום אחר. על שליחותה הדורית היסטורית של קדימה, על חזונה ועל יעדיה ומכלול המרכיבים האסטרטגיים שלה שהיא כה חסרה אותם, ועל חולשת המערכת הפוליטית כולה בישראל, הרבתי לכתוב במאמריי השונים שפורסמו ב'יאללה קדימה' ולאחרונה המיטב שבהם בתוספת דברים נוספים רוכזו בשני אתרים ארציים 'מאמרים' ו- 'רידר', וניתן בקלות רבה דרך הקשת שמי המלא בגוגל לראותם שם.

אין כמו העיסוק הבלתי פוסק בתקנון המפלגה והפניה לבית הדין שלה בכל עניין ודבר כדי להעיד ולהמחיש עד כמה הדברים אינם ברורים כלל ועד כמה אנו מפקששים את המטרה ובגדול. התנהלות נכונה מתחילה בשאלת השאלות הגדולות באמת - כמו: מי אנחנו, מה אנו רוצים לעשות, ואיך - ולא בטיפול תקנוני משפטי. שאלת זהותה של המפלגה היא עניין חשוב ביותר שיש לטפל בו באופן מקצועי, מעמיק ויסודי. נדרשת כאן השקעת מאמצים רבים המעוגנים בידע רב, בחכמה ובתעוזת הרוח החורגים בהרבה מן הטיפול השגור בפינו כיום.

כדי לפנות לציבור הרחב ולבקש את אמונו עלינו להצטייד בסיפור טוב אותו אנו רוצים לספר ובמסר כללי של שליחות שתפקידם להעניק משמעות לחיים במדינה, לפתח תחושות של הגשמה עצמית בקרב אזרחיה ולחזק את תפיסת החיים הטובים בה. החזרה הרוטינית על נושא שתי המדינות לשני העמים כמו גם על המנטרה מדינה יהודית ודמוקרטית איננו סיפור שכזה ואיננו מסר של שליחות מגייס ומלכד.

אני עדיין לא רואה את הגאווה הקדימאית נשפכת אל תוך רחובות העיר. גם במפלגה עצמה אני מזהה יותר תסכול אצל הפעילים מאשר גאווה. משהו מזה ניתן אף לזהות בין השיטין אצל נבחריה. לצערי, התרבות הפוליטית הארגונית שלנו הבלא מיושן ודרכי התנהלותנו הקלוקלים, אינם מאפשרים את הפתיחות והפלורליזם הנדרשים כדי להתמודד עם הדברים. כל שאנו יודעים לעשותו הוא לחזור על דפוסים מן העבר, לשמר את המצב הקיים ולהבטיח שמה שהיה הוא אשר יהיה.

במקום בו החוכמה והידע שמורים רק ליושבת ראש המפלגה ולקבוצה קטנה הסובבת אותה וכולנו בחזקת חמורים בו, אין כל סיכוי למשהו חדש, לפוליטיקה אחרת ולתקוה וגאוה. אין כאן חיים דמוקרטיים אמיתיים ואין כאן שמירה על עקרון שיתוף הרבים והתבונת הקולקטיבית. כלום ורק כלום אחד גדול...."ריקות מלאה ושלמה במלוא הריקות שתיתכן.... מה נשאר, נשאר כלום אחד אדיר מצולהב כולו סביב סביב, סביב וסביב כל הארץ". (מתוך ספרו של ס. יזהר 'צלהבים').

להגיד לעצמנו שלוש פעמים ביום את תפילת הגאווה הקדימאית, לדקלם את המנטרות השגורות של 'שתי מדינות לשני העמים' ו'מדינה יהודית ודמוקרטית', ולבנות את חזרתה של המפלגה לשלטון על חורבותיה של המערכת הפוליטית כולה - זה אינו סיפור טוב וגם לא מסר של שליחות שאפשר לצאת עימו לציבור. זו אינה בשורה וגם לא תקוה חדשה.

כבר כתבתי על כך בהרחבה שלמצע הרעיוני, כפי שהתגבש בעידן האידאולוגיות הגדולות של המאה העשרים, אין יותר תוקף בתקופתנו ומפלגות אינן יכולות להמשיך ולהתגדר בו. לכל היותר זו תוכנית עבודה הנגזרת מיסודותיה האסטרטגיים של המפלגה ותו לא. המאמץ לרומם את עצמנו בכאילו אידאולוגיה וכאילו ערכים ולהתנאות בהם, והנסיון להגדיר את המפלגות באמצעות מצעיהם נועדו מראש לכשלון, וזה מעיד יותר מכל על חולשת הדור ועל חוסר יכולתנו להצמיח בקרבנו מנהיגות מכוננת חכמה ותבונית.

צר לי מאוד להגיד את הדברים הבלתי נעימים האלה אך עלי להיות נאמן לחובתי האזרחית ולדרכי המקצועית. המציאות הפוליטית הנגלית כיום במדינה היא כה חמורה עד שיש גם אחרים וטובים בארץ הטוענים שהיא מסכנת את מדינת ישראל לא פחות מאשר האיום האירני. יעודה העיקרי של קדימה ושליחותה הדורית היסטורית הוא לתת מענה לחולשת המערכת הפוליטית בישראל על כל הבטיה ונגזרותיה ואת זאת קדימה לא עושה כלל.