גישור פישור או בוררות במקום משפט - חלק ראשון 

איש עסקים (להלן - התובע) וקבלן (להלן - הנתבע) בנו במשותף בית דירות.
בגמר הבניה טוען התובע כי הנתבע חייב לו 25,000 דולר.
הוא נתקל בסירוב הנתבע לשלם.
טוען הנתבע, בטענה הפוכה, כי התובע הוא זה שחייב לו 25,000 דולר.

הפלוגתא הנ"ל הגיע לשולחני כאשר הצדדים ביקשו ממני, כבעל מקצוע וללא הוראה שיפוטית, לשמש להם בורר, אלא שלשמחתי ולאחר שקיבלו הסבר, הסכימו הצדדים לברר את טענותיהם בהליך הקרוי "גישור / פישור" - הליך וולונטרי חוץ שיפוטי, בו צדדים לסכסוך אזרחי (לא פלילי) מבקשים מצד שלישי בלתי תלוי, אובייקטיבי וניטראלי, לסייע להם להגיע לפתרון הסכסוך.
מה הם ההבדלים בין הליך "בוררות" להליך "גישור" בבואנו לפתור סכסוך אזרחי -
קודם שאכנס לאבחנות אגלה, כי הסכסוך הנ"ל הסתיים לשביעות רצון הנתבע והתובע על ידי פיצוי כספי וארוחה משותפת, מבלי להיזקק לבית המשפט. כמו כן לא דרשו הצדדים להביא את תוצאות הפישור לבית המשפט על מנת לקבל תוקף של פסק דין, שכן הצדדים הגיעו לפשרה בהסכמה, בלחיצת יד ובידידות. כך יאה וכך יפה אלא שהתוצאה שונה במעט מהמקובל והרווח בהליכים כגון "גישור" או "בוררות מוסכמת".

מהו אפוא הליך ה"גישור" ובמה הוא נבדל מהליך ה"פישור" או הליך ה "בוררות" -
ראשית, בין "גישור" ל "פישור" אין כמעט הבדלים מהותיים למעט אחד סמנטי ועקרוני לפיו ב"פישור" המפשר חותר להגיע להסכמה בין הצדדים להמשיך "לדור תחת קורת גג אחת", למרות ואולי בגלל הסכסוך (הליך מקובל מאוד בסכסוך בין בני זוג המבקשים לפרק את "חבילת הזוגיות" והקרוי "שלום בית").
אשר על כן, עיקרם של הדברים שיובאו בהמשך יעסקו במאחד ובמבדיל בין "גישור" ל"בוררות".