מרגע חיבור זרע עם ביצית, כדור התאים המתפתח, שהוא רובו מים, קולט.
קולט את חוויותיה של אימו מן החיים האלה, זיכרונות פחדיהן של אימות אימותיה מהידע הטבוע בגנים שלה. מתוך זיכרונות הטבועים ב DNA שקיבל מאביו וקליטה מתוך חוויות קוליות או תחושתיות שהוא עצמו חווה ברחם. בכתביו, מתייחס המיילד הדגול מישל אודנט אל חווית הסטרס, השפעותיהם על עוברים והשלכותיהם לחיים בוגרים.
אותה עוברית שחוותה את כל שחוותה ברחם, גדלה וצומחת בחברה מסוימת מאד: החל בתהליך הלידה שהוא לכשעצמו תהליך מפחיד עבור הילוד (שכל עובר מוכן אליו יותר או פחות), הפרדה מהירה מחבל הטבור- היוצרת תגובה של חנק ופחד מוות בעקבותיו, הפרדה מהאם וכו', דרך גני הילדים המחנכים ובתי הספר והחברה כולה, המושתתת על ערכים של פחד.
יש להתייחס להפלות יזומות שביצעה האם בנעוריה, כגורם מעקב, מכווץ ועוצר תהליכי לידה.
והנה אותה עוברית עכשיו אישה בהריון לקראת לידתה הראשונה.
מה הם הפחדים המלווים אישה בזמן ההיריון והלידה ?
*פחד מתקינות לקויה של העובר - האם ייוולד התינוק שתמיד חלמתי עליו, שלם בריא ויפה? האם אוהב אותו ?
*בריאות גוף האישה - בדיקות תקינות לעובר ולאם , אפשרות להמשיך שגרת החיים...
*דימוי הגוף - איך אני בעיניי אישי, האם רוצה בי - האם חושק בי...
*הכאב בלידה - מדברים רק על הכאב בלידה על ההכרח ללדת רק עם משככי כאבים
*סיבוכי לידה - הסיפורים ההרואיים על וואקום מלקחיים זירוזי לידה שלא הניבו פרי והובילו לניתוח קיסרי .
*האימהות - האם אהיה אימא טובה, האם אוהב את זה שאינני מכירה? .
*אצל אימהות לילד אחד בבית - איך אסתדר עכשיו איך אוכל לאהוב שניים -
איך אתפקד עם הבית?
כיצד מובילים הפחדים לעקבות בלידה -
אינני אוהבת את המילה סיבוכי לידה. סיבוכים מגיעים לאחר שנתגלו עקבות, אולם בחדר לידה אין לגמרי התייחסות אליהן ,עד שהן הופכות לסיבוכים ואז כמובן ש "מזל שהיה שם הרופא הנכון להציל את האישה".
* כשאישה עסוקה בזמן ההיריון בלשמוע סיפורי זוועה על לידות, עסוקה בלידות הפתולוגיות של נשות משפחתה, עסוקה באי נוחות של ההיריון ושוכחת את עצמה וחייה - היא בוראת מציאות של עקבות מיילדותיות. דרך התת מודע היא תפתח סיבוכים, שמאוחר יותר יביאו אותה להצדקת הפחד, עבור עצמה לפחות..
* רוב הנשים שנולדו בלידה טראומתית תגלם את זיכרון הלידה הטבוע בה. רוב הסיכויים שתלד בלידה כזו את תינוקה.
* אישה שהייתה עבור אמא, תינוקת " קשה" "לא שקטה" ו "אוי מה שאת עשית לי", עלולה
לביא את ה"עונש" אל גופה ונפשה. כמובן שאין היא מודעת לכך.
* אישה מפוחדת תפריש את הורמון אדרנלין בלידה. כשהורמון האדרנלין מופרש הורמוני המין מדוכאים ואינם יכולים להיות מופרשים . כך אינם יוצרים מצב של לידה.
אישה מסוגלת לעצור את תהליך הלידה ושום זירוז לידה לא ישפיע עליה.
באפשרותנו לברוא מציאות. עלינו רק להאמין בה מאד ולתת את אותה תשומת לב שהיינו נותנים לפחדים שאף הם בוראים מציאות אולם הפוכה .
כיצד להתעלות מעבר לפחדים או לברא מציאות חיובית בלידה?
? להיות מודעים לפחדים ולדבר עליהם או לכתוב אותם. להוציא החוצה מהגוף, לא להשתיק, לכתוב. לקבל ליווי, בזמן ההיריון, של מטפל אמון על כך כדי לפתוח חסימות, כדי לשנות דפוסי התנהגות ישנים שאספתן משך חייכם.
* לכתוב. משך שבועיים את מוזמנת לכתוב על כל נושא שעולה לך כולל איך תהיה הלידה, איך מרגיש העובר וכו'. תני שם לחיבור, אך תני לידך לכתוב כאוות נפשה. אל תקראי את שכתבת, זרקי ניירות אלה לפח. לאחר שבועיים אלה, שבי עם עצמך התבונני פנימה ושאלי את עצמך שאלות כמו למשל: איך תהיה הלידה שלי - ... ושוב כיתבי חיבור
אלא שהפעם הוציאי ממנו, עד ארבעה משפטים. כל שיעלה לך בהתייחסות חיובית ובזמן הווה כמו למשל הלידה שלי תהייה .... התינוק שלי מרגיש... וכו' .
את המשפטים האלו כתבי כל יום שלש פעמים עד הלידה. פזרי אותם בבית.
טיפ נפלא זה עובד.
לדמיין לידה קלה, לידה נכונה. לדמיין שפע של אהבה הזורם מהתינוק אליך וממך אל התינוק.
זכרי :
באהבתך את מרפאה את העתיד העבר וההווה בסביבתך ובתוכך.
את משפיעה שפע על תינוקך ועל סביבתך ועל מעגל הנשים והאנשים הקרוב אלייך, והרחוק ממך.
קולט את חוויותיה של אימו מן החיים האלה, זיכרונות פחדיהן של אימות אימותיה מהידע הטבוע בגנים שלה. מתוך זיכרונות הטבועים ב DNA שקיבל מאביו וקליטה מתוך חוויות קוליות או תחושתיות שהוא עצמו חווה ברחם. בכתביו, מתייחס המיילד הדגול מישל אודנט אל חווית הסטרס, השפעותיהם על עוברים והשלכותיהם לחיים בוגרים.
אותה עוברית שחוותה את כל שחוותה ברחם, גדלה וצומחת בחברה מסוימת מאד: החל בתהליך הלידה שהוא לכשעצמו תהליך מפחיד עבור הילוד (שכל עובר מוכן אליו יותר או פחות), הפרדה מהירה מחבל הטבור- היוצרת תגובה של חנק ופחד מוות בעקבותיו, הפרדה מהאם וכו', דרך גני הילדים המחנכים ובתי הספר והחברה כולה, המושתתת על ערכים של פחד.
יש להתייחס להפלות יזומות שביצעה האם בנעוריה, כגורם מעקב, מכווץ ועוצר תהליכי לידה.
והנה אותה עוברית עכשיו אישה בהריון לקראת לידתה הראשונה.
מה הם הפחדים המלווים אישה בזמן ההיריון והלידה ?
*פחד מתקינות לקויה של העובר - האם ייוולד התינוק שתמיד חלמתי עליו, שלם בריא ויפה? האם אוהב אותו ?
*בריאות גוף האישה - בדיקות תקינות לעובר ולאם , אפשרות להמשיך שגרת החיים...
*דימוי הגוף - איך אני בעיניי אישי, האם רוצה בי - האם חושק בי...
*הכאב בלידה - מדברים רק על הכאב בלידה על ההכרח ללדת רק עם משככי כאבים
*סיבוכי לידה - הסיפורים ההרואיים על וואקום מלקחיים זירוזי לידה שלא הניבו פרי והובילו לניתוח קיסרי .
*האימהות - האם אהיה אימא טובה, האם אוהב את זה שאינני מכירה? .
*אצל אימהות לילד אחד בבית - איך אסתדר עכשיו איך אוכל לאהוב שניים -
איך אתפקד עם הבית?
כיצד מובילים הפחדים לעקבות בלידה -
אינני אוהבת את המילה סיבוכי לידה. סיבוכים מגיעים לאחר שנתגלו עקבות, אולם בחדר לידה אין לגמרי התייחסות אליהן ,עד שהן הופכות לסיבוכים ואז כמובן ש "מזל שהיה שם הרופא הנכון להציל את האישה".
* כשאישה עסוקה בזמן ההיריון בלשמוע סיפורי זוועה על לידות, עסוקה בלידות הפתולוגיות של נשות משפחתה, עסוקה באי נוחות של ההיריון ושוכחת את עצמה וחייה - היא בוראת מציאות של עקבות מיילדותיות. דרך התת מודע היא תפתח סיבוכים, שמאוחר יותר יביאו אותה להצדקת הפחד, עבור עצמה לפחות..
* רוב הנשים שנולדו בלידה טראומתית תגלם את זיכרון הלידה הטבוע בה. רוב הסיכויים שתלד בלידה כזו את תינוקה.
* אישה שהייתה עבור אמא, תינוקת " קשה" "לא שקטה" ו "אוי מה שאת עשית לי", עלולה
לביא את ה"עונש" אל גופה ונפשה. כמובן שאין היא מודעת לכך.
* אישה מפוחדת תפריש את הורמון אדרנלין בלידה. כשהורמון האדרנלין מופרש הורמוני המין מדוכאים ואינם יכולים להיות מופרשים . כך אינם יוצרים מצב של לידה.
אישה מסוגלת לעצור את תהליך הלידה ושום זירוז לידה לא ישפיע עליה.
באפשרותנו לברוא מציאות. עלינו רק להאמין בה מאד ולתת את אותה תשומת לב שהיינו נותנים לפחדים שאף הם בוראים מציאות אולם הפוכה .
כיצד להתעלות מעבר לפחדים או לברא מציאות חיובית בלידה?
? להיות מודעים לפחדים ולדבר עליהם או לכתוב אותם. להוציא החוצה מהגוף, לא להשתיק, לכתוב. לקבל ליווי, בזמן ההיריון, של מטפל אמון על כך כדי לפתוח חסימות, כדי לשנות דפוסי התנהגות ישנים שאספתן משך חייכם.
* לכתוב. משך שבועיים את מוזמנת לכתוב על כל נושא שעולה לך כולל איך תהיה הלידה, איך מרגיש העובר וכו'. תני שם לחיבור, אך תני לידך לכתוב כאוות נפשה. אל תקראי את שכתבת, זרקי ניירות אלה לפח. לאחר שבועיים אלה, שבי עם עצמך התבונני פנימה ושאלי את עצמך שאלות כמו למשל: איך תהיה הלידה שלי - ... ושוב כיתבי חיבור
אלא שהפעם הוציאי ממנו, עד ארבעה משפטים. כל שיעלה לך בהתייחסות חיובית ובזמן הווה כמו למשל הלידה שלי תהייה .... התינוק שלי מרגיש... וכו' .
את המשפטים האלו כתבי כל יום שלש פעמים עד הלידה. פזרי אותם בבית.
טיפ נפלא זה עובד.
לדמיין לידה קלה, לידה נכונה. לדמיין שפע של אהבה הזורם מהתינוק אליך וממך אל התינוק.
זכרי :
באהבתך את מרפאה את העתיד העבר וההווה בסביבתך ובתוכך.
את משפיעה שפע על תינוקך ועל סביבתך ועל מעגל הנשים והאנשים הקרוב אלייך, והרחוק ממך.
