לשון הרע 

איסור לשון הרע

" חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, מעגן את המסגרת הנורמטיבית של דיני לשון הרע.
החוק הוא פשוט וברור:
חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965


פרק א?: פרשנות


1. לשון הרע מהי (תיקון: תשנ"ז

לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית.
בסעיף זה, אדם - יחיד או תאגיד.

2. פרסום מהו

א ( פרסום, לעניין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות -
(1) אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם הייתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע.

3. דרכי הבעת לשון הרע

אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן מזה.

על פי החוק, לשון הרע תהא בדברים מסוימים שנאמרו או פורסמו כלפי אחר, בהתקיים שני תנאים:
האחד, התקיימות ההגדרה ל"לשון הרע" על פי סעיף 1. והשני,התקיימות יסוד ה"פרסום", בעל פה או בכתב על פי תנאי סעיף 2 לחוק.
טעות רווחת בין הדיוטות לגבי אסור לשון הרע היא שהפרסום חייב להיות בפני כמה אנשים.האמת בחוק הזה פשוטה הרבה יותר.מספיק אדם שלישי שייחשף להוצאת הדיבה ושאינו התובע או הנתבע כדי לבסס תלונה של לשון הרע.במקרה אחר, מספיק שאדם שלישי יהיה חשוף למסמך או מעטפה סגורה כדי להגיע לכדי תביעה של לשון הרע.
על פניו, נראה כי אמירות ופרסומים רבים מאוד יענו על תנאי החוק. שכן, אין קושי ממשי לקבוע האם אמירה מסוימת פורסמה או האם התקיים רכיב הגדרת "לשון הרע" תחת מבחן האדם הסביר כפי שאכן שאומץ בפסיקה.שלא למרבה ההפתעה אין כל כך הרבה תביעות על הוצאת דיבה.הגשת התביעה כרוכה במאמץ לא קטן.נדרשת רמה גבוהה של פגיעה בשם הטוב ותחושה של ?על הצדק לא רק להיעשות אלא גם להראות".
איני עורך דין אך קראתי פסקי דין בתחום אסור לשון הרע.יש כמה קוים מנחים העוברים כחוט השני באותם פסקי דין כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומי השופט/ת הגוזר את דינו של הנתבע.יש ביטויים שאסור (פשוט אסור) לומר או לכתוב אותם ובשום מקרה לא יכולים לשמש הגנה. גם הגנת תום לב ואמת דיברתי אינה מהווה הגנה במקרים מעין אלו בשל אי היותם קשורים לתהליכים האחרים שהיו בין התובע לנתבע.
ד"ר אבי זלבה