למשמע השיר WHITE RABBIT של JEFERSON AIRPLAIN, נחמץ ליבי (והמקלדת התחילה לטרטר בלי דעת).
מסתבר שהלהקה הזאת מסמלת בעיני עוד מישו חוץ ממני, את שנות השישים שחלפו בלי לממש אחוז מן ההבטחות שהן יצרו בקרב רבים, לפיו פרחים נראים ומריחים הרבה יותר טוב מכסף, ועדיף להריח אותם באחו תוך כיפוף ברכיים, מאשר מתוך ארון מהודר מעץ שהוטמנת בו, לצליליו של מטח רובים והספדים דרמטיים, בעוד המלווים שלך פונים כל אחד לדרכו, תוך מלמול מבויש אולם מלא סיפוק, שהגורל פסח עליו ולא עלך, ובעת שאתה עצמך, מתחיל בדרך האולטימטיבית, בסופו, אם תרצה ואם לא, תתמזג באדמה הזאת ממנה נוצרת.
וכמו במרבית העיתים, גם בזו, בסופו של דבר, הרעים נצחו את הטובים בכל זאת.
אולם אצלי בתודעה, דווקא שיר אחר של הלהקה חרץ עמוק יותר, השיר שעוסק ב - LATHER .
כמו בשיר הקודם, גם את זה שרה GRACE SLICK, והיא מיצרה בו על לזר האומלל, בטלן מקצועי, (יעני היפי), כי ביום הולדתו השלושים, נאלצים "מטיביו", ליטול ממנו, את כל הצעצועים הגם שבאופן ברור לגמרי, (ממילות השיר כמובן), הוא היה ממש מחובר אליהם.
למרות שהכיתוב הזה יועד לדון בנושאים ברומו של עולם, איני מצליח לשלוט במקלדת, שמדפיסה הגיג אישי שלי כרגע, לפיו, רמת ההזדהות שלי עם לזר, הייתה מן הגבוהות שידעתי ונבעה בעיקרה מן האקט הבלתי מתחשב הזה, שבו אנשים מסוימים מחליטים עבור הזולתים שלהם, כי אלה האחרונים לא יאה להם לעסוק יותר בצעצועים, כאילו בחלקים ניכרים של העולם שמוגדר כרציני בעיני רובנו, הצעצועים והמשחק לא ממש דומיננטיים. (וכי מה עשו האידיוטים האלה בוול סטריט בשני עשורים וממשיכים גם בימים אלה).
תחשבו רגע מה היה קורה עם ההיפים היו משתלטים על העולם ושורדים בו?
או. קי, הלך על ה-IPHONE, וגם קצת על ה-LEXUS, אבל אילו נזקים היינו חוסכים מעצמנו, וכמה זולתים חביבים ותמימים שמתו למען המולדת שלהם, בג'ונגלים הקסומים של וייטנאם, או בחולות של עיראק ואפגניסטן, או בשמורות הטבע של הלבנונים, היו עדין אתנו.
כי אי אז, בשנות ה - 60 של המאה הקודמת, התרבות בעולם המערבי נישאה בכפה של חבורת בטלנים ארוכי שיער, שהעדיפו לזיין בלי הכרה, לעשות LSD, ולזיין עוד פעם, והאירוע התרבותי הכי גדול היה פסטיבל וודסטוק, כישלון לוגיסטי ענק ואירוע תרבותי מכונן, אשר השתתפו בו כחצי מיליון איש ונמשך 4 ימים פלוס מינוס.
גרייס סליק, הסולנית של להקת "ג'פרסון איירפליין", הופיעה ביום השני של הפסטיבל, (בגלל פשלות באירגון, ההופעה הייתה צריכה להתקיים ביום הראשון דווקא), מסמלת עבורי את תקופת החניכה המאוחרת שלי, שהתחילה בגיל 20 פלוס, הרבה אחרי השחרור והרבה לפני שהבנתי, או יותר נכון התחלתי להבין מי נגד מי בעולם שמסובב אותי, למרות שאת התהליך הזה, אני מודה, טרם השלמתי.
סליק מתעמרת בלזר ומטיחה בו, כי בעת שחבריו בחלקם כבר מפקדים על טנקים משלהם, (מלחמת וייטנאם ברקע), הוא מעדיף לרבוץ בחוף הים ובשמש, ערום ומשזף את התחת.
ואילו אני, הבן החורג של קיבוץ בצפון הארץ, שומע את השיר פעם אחרי פעם, ומתאהב נואשות בזמרת, בלי לראות את תמונתה ולו פעם, (מה לעשות, היו לי חיים גם לפני גוגל), מנסה לאמץ את המודל לפיו אני מבצע את ה"גלגול" האישי שלי, וכיצד לצאת ממנו, לאמור, אם להמשיך לשזף את התחת בשמש או לצאת גולם, הווה אומר מפקד טנק כמו הסמל דאו ג'ונס, (כן בדיוק כמו המדד של וול סטריט), חברו של לזר בשיר.
בהיותי כבר אז יצור שהעדיף את הפרינג' על המיינסטרים, שחיפש פתרונות בלתי שגרתיים גם בשבלונה, שקלתי אם בין הפיקוד על הטנק לבין שיזוף בעירום, "לא יותר עדיף" להתקין שבשבת בתחת, שתאפשר לי לזהות בעוד מועד את שינוי הכיוון של הרוח, ולהתנהל לפיו, תוך ניצול היתרון הקל ששבשבת כזאת יכולה להעניק לי בזיהוי הכיוון קצת לפני הקולגות שלי, שכן, ובעיקר, אם מדובר ברוח סוערת, ללא השבשבת, הרוח תישא אותך הרבה לפני שתבחין בשינוי שחל בה, בלי להתיר לך אפילו שמץ של שיקול דעת.
אני מניח שאלה שמכירים אותי לפני הפוסט האופטימי, (זה שאתם קוראים ברגעים אלה), ינחשו בלי בעיות, כי הבחירה בשבשבת הייתה אוטומטית, ומעת זו ואילך, אני אמנם מתנהל בהתאם לכיוון הרוח, אבל לא נישא על פני הרוח, ובין שני המצבים האלה יש עולם ומלואו של בחירה חופשית לכאורה, שאין למפקדי הטנקים, שהפכו ברבות השנים למפקדי אוגדות (ואולי יותר, ומנהלים לנו את החיים בפועל), או המשיכו לשזף את התחת, ועברו מן העולם בטרם עת, בעקבות מיני סרטנים בלתי סימפטיים, עקב ספיגת יתר של קרניים אולטרה סגולות, כתוצאה מהרס שכבות האוזון, שמפקדי הטנקים ופקודיהם, עמלו למענו כל השנים האלה, כדי שלא יישאר אפילו זכר לדור הזה של משזפי תחת כמו לזר, למעט אולי בשיר הנשכח של להקה שאינה מושמעת יותר בשום מדיום שמוכר לי.
ואילו אני, בפן האישי, סחטתי את השבשבת ומיציתי את מעלותיה, בלי להשתייך למחלקתו של דאו ג'ונס, וגם לא לזו של משזפי התחת.
...
אולם, כיצד בסקירה הנוסטלגית הזאת על ההיפים, ששלטו לתקופה קצרצרה בעולמנו, יש אלמנט שאפשר לראות אותו אופטימי?
פשוט.
זה מתקשר אצלי לפניהם של המפגינים ברחובות של טהרן דווקא, כי מה שזיהיתי שם, הוא בדיוק אותו הבזק של אופטימיות אנושית אוניברסאלית, שהביאה חצי מיליון איש לחווה של מקס יסגור, (בעל החווה היהודי ב - UPSTATE, ניו יורק, היחיד שהסכים לארח את פסטיבל וודסטוק), ולרבוץ בבוץ ובגשם כדי להקשיב לצלילים של כמה יוצרים, שריחפו רוב הזמן הרבה מעל הקרקע, בזכות קוקטילים של סמים שמדעני ה - CIA, שקדו על פיתוחם, בעיקר כדי להשתלט על מוחנו, והשיגו, בסופו של דבר, בדיוק את ההפך.
ולא שאני רומז חס וחלילה, לקשר בין לעשות סמים להארה מכל סוג, אלא לאותה שלומיאליות, שבהם מוסדות מרושעים, כמו ה - CIA נניח, שוקדים על משהו זדוני במיוחד, בעוד שבפועל הם משיגים בדיוק את ההפך. כאלו השטן מהתל בנו, ואת הקדמה האנושית בעת המודרנית, הוא הפקיד למרבה הלעג, בידי יחידים ומוסדות שהכי פחות ראויים לה.
וכך בדיוק זה קרה עם החידוש הכי דומיננטי של התקופה שלנו, ה - WEB, או האינטרנט, תוצאה של פיתוח השייך איך לא, למוסד המרכזי לביון של האמריקאים, (CIA), שיועד בתחילתו לשמש רשת תקשורת אלטרנטיבית עבור יחידות המטה של הצבא, בעת מלחמה גרעינית, והפך בימנו אלה, לכלי הכי ורסטילי שהופקד מעולם בידינו, של כולנו.
כך כדי להגן על המשטר הקפיטליסטי מפני הקומוניזם, רשתו האמריקאים את העולם ברשת של מחשבים בלתי ליניארית, שבו לחיסולן של כמה תחנות, ואפילו רבות מתוך המכלול, אין את היכולת לעצור את האינפורמציה שממשיכה לזרום בה, דרך תחנות אלטרנטיביות.
זו גדולתו של המדיום האינטרנטי, כל עוד הוא קיים, גם המידע זורם בו כי מה זה האינטרנט, אם לא תנועה רב כיוונית של מידע, שאיש, אבל איש, לא ממש שולט בה.
כך אם המשטר באיראן מנסה לחסום חלקים של מידע, הוא יורה לעצמו ברגל, משום שגם מנגנוני השליטה של הריבון, נשענים על השימוש השוטף ב - WEB, ובמידע שעובר בו.
לעצור את האינטרנט כיום, זה לעצור את העולם, וזה גדול אפילו על האייתולות באיראן, כמו שזה היה גדול על תעשיית המוזיקה והמו"לות שהולכת בעקבותיה.
ואמנם הקורבן הקפיטליסטי הראשון של ה - WEB, תעשיית המוזיקה, נפלה שדודה וגוססת בימים אלה, בלי לפגוע באיכויות היוצרים והאמנים שנמצאים בבסיסה של הפירמידה, הם ממשיכים ליצור, (ולהרויח), כאילו לא קרה דבר, רק כל הטפילים שחיו בינם לבינינו, נשלחו למצוא להם עבודה אחרת.
כך ינגוס האינטרנט בכל מנגנוני התווך המפותלים של הקפיטליזם, שהפך את השיווק ואת האנשים שעוסקים בו, למלכי השיטה וליחידים שבאמת מרוויחים בה.
כי בנוסף להיות ה - WEB, מדיום להעברה אין סופית של מידע, הוא גם המתווך הכי גדול בהיסטוריה.
כך, במקום להחליף עשרות ידיים, יכול כל מוצר, לעבור מן היצרן או היוצר, ישירות לצרכן, ללא תלות במיקום גיאוגרפי, וגם, לא פחות חשוב, ללא קשר של ממש לקטליזאטור של הביזנס, המפרסם שקבע ויצר באופן מלאכותי את הביקוש שבבסיס השוק הקפיטליסטי.
...
באופן זה יוצאת ה"מהפכה הבינארית" לדרך, והיא תשנה את ההתנהגות הצרכנית של כולנו, ומלחמת המאסף של תאגידי העל אינה אלא ראשיתו של תהליך שבסופו יימוגו האימפריות שבנו, ויהפכו לאפיזודה חולפת.
המודל השיווקי, שהיה קיים עד לעת האחרונה, שבו חיינו במצב של שטיפת מוח בלתי פוסקת, בעקבות פעילותם ההיפראקטיבית של פרסומאים שחדרו כמעט לכל תחום בחיינו, והמליצו מה לרכוש ומאיזה תוצרת, מוחלף במודל הרבה יותר אינטר- אקטיבי, שבו הצרכן אוסף מידע אודות מוצר ספציפי במנגנוני החיפוש ברשת, קורא חוות דעת בפורומים ובבלוגים, משוה מחירים באמצעות אתרים שמתמחים בהשוואות כאלה, ורוכש את המוצר במקום הכי אמין וזול. (יש דרוג של אמינות, שנוצר באמצעות חוות דעת של הקונים בכל האתרים הרלוונטיים), ללא מעורבות של מפרסם או מתווך ומגע ידם המניפולטיבי.
אולם אלה שינויים בדפוסי התנהגות צרכנית.
התמורות הכלכליות שיבואו בעקבות זאת ייקחו שנים עד להתגבשותם לכדי מערכת כלכלית חילופית, כי מהפכות כלכליות איטיות בהרבה מאלה הפוליטיות, הן כרוכות בתהליך היווצרות ארוך ומיגע, שבו המציאות, (ואנחנו), יוצרים את האלטרנטיבה לשיטה הכלכלית הקיימת.
מהפכות פוליטיות מהירות בהרבה ותלויות באופן ישיר במחוללים שלה, שיוצרים את השיטה הפוליטית החדשה, אד הוק, או תוך סינתזה של שיטות שהיו קיימות כבר, וכופים אותה על האוכלוסיות הרלוונטיות, מיד אחרי ההשתלטות על מנגנוני האכיפה של הריבון, הכלי היחיד שהיה נחוץ לביצוע התמורות שהמהפכה תובעת.
אולם היום, כך אני מעריך, מספיק להשתלט על מנגנוני התקשורת של מדינה, כדי להשליט בה את המשטר הפוליטי החדש שמתבסס תחילה על תיעוב המשטר הקיים ומנהיגיו, בשל אכזבות שהנחילו לאוכלוסיה שמשלו בה. (בעיני גם אם השלטון נבחר, כלומר, במשטר הדמוקרטי, יחסי הריבון והאוכלוסייה הם יחסים חד סיטריים רוב הזמן, בהם נציגי הריבון עושים לביתם חמולתם או מגזרם על חשבון האינטרס של הכלל, שנזנח בינתיים, כך שמידת המיאוס של האוכלוסייה במקומות כאלה, אינה נופלת בהרבה מזו של דיקטטורות תיאוקרטיות כמו אירן נניח).
באופן זה, במשטרים שהם דמוקרטיות לכאורה, העת היחידה שבו טובת הכלל רלוונטית, היא בעתן של בחירות, שהפכו בעשורים האחרונים לפסטיבלים של יחצ"נות ושטיפת מוח קולקטיבית, במהלכו נסיכי העולם החדש, הפרסומאים, מפנים את כל האנרגיות שלהם לרכוש את השלטון עבור המפעילים שלהם , לקדנציה הרסנית נוספת.
כך, בעיני לפחות, מעגל הקסמים של משטר הפסיאודו - דמוקרטי יכול לחדול מלהתקיים רק באמצעות מהפכה קלאסית, כמו זו הצרפתית בשלהי המאה ה - 18, או זו של חומייני, בשנת 1979. (למרות שהיא החליפה דיקטטורה בתיאוקרטיה).
אולם לשינוי נחוצה גם מנהיגות שמסוגלת לרכז את כל האנרגיות של המהפכנים ברחוב, (באוטוסטראדה של המידע או האינטרנט) ולהפכה לפעילות פוליטית אופרטיבית ואפקטיבית, היורדת בסופו של דבר בחזרה לרחוב, כי זו הזירה היחידה עדיין שיש בה משמעות למסות, למרות שבאמצעות כלי התקשורת האלקטרונית וה - WEB, כוח המסות התעצם מעבר לפרופורציות שהיו ידועות קודם.
האפקט הסוחף של המוני אדם צועדים ברחובות של עיר מודרנית, כאשר בראש צועדים מנהיגים כריזמטיים, מסוגל גם בימים אלה להפיל את הריבון, (גם במשטר שהוא כביכול דמוקרטי).
באיראן של ימינו, אין הנהגה כזאת, והיא מסרבת לצמוח בימים המעטים האלה, בהם ניצני המהפכה פרצו אל תודעת המקומיים והעולם כולו בעיקר בזכות מכשירי הטלפון הסלולאריים והאינטרנט.
חומייני חולל את המהפכה שלו באמצעות קלטות של טייפ-רקורדרים שהוברחו לאיראן ממקום מושבו בגלות בפריס ושוכפלו במיליונים. כלומר, האיש הכריזמטי הזה, בעצם נעזר בטכנולוגיה הכי עדכנית שהייתה בימיו, כדי להפיל את המשטר הפוליטי בארצו, שהיה שנוא על רוב האיראנים, (כמו שמשטר האייתולות מתחיל להסתמן בימינו).
כמובן שחומייני לא היה מצליח, אילו הרחוב האיראני לא היה מואס בשאה, במשטרו המושחת ובפטרונו השנוא, ארצות הברית של אמריקה, שעשתה בעת ההיא ועד לאחרונה ממש, כל שגיאה אפשרית כדי לחדול להיות אימפריה.
אולם הגורל מתעתע בנו, ולמרות הנכונות בקרב חלק גדול בעם האיראני, ולמרות פריחתן של טכנולוגיות תקשורת חדשות, לא קם מנהיג שיסחף את הצעירים ברחוב, ויתרגם את ההתפרצויות הספוראדיות שלהם ברחוב וברשת לכדי אקט פוליטי אופרטיבי.
הגם שהמפגינים האיראנים של תחילת קיץ 2009, זכו לשילוב הרבה יותר אפקטיבי של טכנולוגיות עדכניות, עדיין נוכחותו של מנהיג כריזמטי, היא קטליזטור שבלעדיו לא יתחוללו מהפכות גם בימינו.
הכלים החדשים של המאה ה-21 אמנם מאפשרים להדליק את הניצוץ של המהפכה ולהפיצה במהירות שלא הייתה קודם, אולם עדיין צריך את המהפכן הכריזמטי, כדוגמת לנין או צ'ה גווארה, כדי שמהומות רחוב וה"רעש הדיגיטאלי" ב - WEB, יתגבשו לכדי חילופי שלטון ואו משטר, שהם מה שנחוץ באיראן, ועוד בהרבה מקומות אחרים בעולם, שבהם הסתאבה ההדמוקרטיה, והפכה לעול במקום לנכס. (וזה נכון מה לעשות, גם ביחס להתנהלות של המערכות השלטון אצלנו).
כלומר גם בכפר הגלובלי שנשלט באמצעות רשתות תקשורת שהופכים את מותה של צעירה איראנית יפיפייה, לנחלת כל תושבי הגלובוס, פחות או יותר בעת שזו עדיין עושה את דרכה לגן העדן של השיעים. נוכחותם של רובוספייר, דאנטון, ואפילו חומייני, נחוצים לצד הכמיהה ונגישות אוניברסאלית לטכנולוגיות תקשורת, שחשבנו בטרם עת, שהן חזות הכל ויש להן לבדן את העוצמות שמאפשרות לחולל מהפכה חברתית פוליטית.
אולם לאט לאט, גיבורים חדשים מבססים את מקומם בפנתיאון המודרני, שהתפנה בעקבות המשבר הכלכלי והשחיקה במעמדם של אליליי הממון, , והחלשות העולם הפיננסי.
איני בטוח בזהות הגיבורים החדשים וחזותם, אולם אני לגמרי בטוח שברחם המייצר אותם בימים אלה, הצליל הדומיננטי מורכב משני מספרים בלבד, האפס והאחד, כלומר הצליל הבינארי.
העתיד החברתי-פוליטי, ה"מודל החדש", המודל הבינארי, מפגין את יכולותיו ומגשים את הרע בסיוטים של האליטות בעולמנו.
האם המהפכה הבינארית הזאת היא זו שמוטטה את שוקי הפיננסים בעולם ואילצה את מנהיגי המדינות הקפיטליסטיות להלאים את המערכת הפיננסית והיצרנית במדינות המפותחות בעולם?
אני סבור שכן, אולם יעבור זמן עד שתתבהר התמונה ואתה גם ההוכחה, שצדקתי.
בעת שגדולי הכלכלנים בעולם נאחזים בשינויים הפיסקאליים בבורסות בעולם, ופרמטרים נוספים שהם המציאו לצורך ביסוס השיטה הכלכלית שהשתיתו בכמחצית מאה, ובזכותה גם היום הם רואים לכאורה איך העולם יוצא מן המשבר (שטבועה בה למרות זאת כאכסיומה), ממשיכה המהפכה הבינארית השקטה וכותשת אחד לאחד את כל הפרות הקדושות של הכלכלה המודרנית, בראשם האמונה שהשוק והכוחות שגלומים בו, מסוגלים לנהל את העולם, אשר, מה לעשות, כולל עוד כמה כוחות שפועלים מחוצה לו.
מי שחושב שכמה לווים בעיתיים ובנקאים מושחתים, הם הסיבה למשבר הכלכלי הכלל עולמי, חוזה בהקיץ או לכל הפחות מפספס את עיקר האקשן.
האם המהפכה הפוליטית שמסתמנת באיראן ובכמה מדינות מזרח תיכוניות, תגביל את עצמה למשטרים "חשוכים" על פי ההגדרה המערבית?
לא להערכתי.
המגמה אוניברסאלית ובאמצעותה תצמח השיטה הכלכלית - חברתית, פוליטית החדשה, שתמוטט את האוליגרכיות המערביות, שהתבססו על תאוות ממון בלתי מרוסנת של מתי מעט, שנהגו בגלובוס של כולם, כאילו היא נחלתם הפרטית, והיא ואנחנו נוצרנו כדי לפאר אותם ולהתפעל ממעשיהם, (ראה תרבות הסלבס) ולשרת את הגחמות הכי ביזאריות שלהם.
במקומם מסתמן זן חדש של אדם, הזן ההיפי - בינארי, שמוכן להמיר את המספרים הארוכים שייצגו אותו במחשבי העולם, במספרים ארוכים אחרים, אבל כאלה שמייצגים תכנים והנאה ארצית מוחשית ולא סכומים של כסף בחשבונות בנקים.
בשל המגמה הזאת, אני מרשה לעצמי להיות קצת אופטימי.
