צ'י- אנרגיית החיים! 

נדמה שאין ולא תהיה מילה שהיא יותר קוסמולוגית, רוחנית, מכילה, מפושטת, עמוקה, נעלמת, יותר מהמילה צ'י. היפנים יקראו לה- קי. אנחנו נקרא לה פשוט אנרגיה. זוהי האנרגיה שמניעה את כל מה שנמצא כאן על כדור הארץ. היא נכנסת ויוצאת, מניעה, נוצרת תוך כדי חיכוך בין שני קטבים, יין ויאנג.
מדובר מצד אחד על גרגיר אורז, אוכל מזין שלצורך העניין נקרא YIN, ומצד שני על אדים, קיטור, סוג של חום ותנועה שלצורך העניין נקרא- YANG. הצ'י הוא תוצר המפגש בין היין והיאנג. בין החומר לאל חומר. גרגיר אורז מתבשל בחום והופך לאנרגיה זמינה, שאיתה אפשר לעשות דברים. חומר בלי בישול לא ייתן לנו שום תנועה, ומצד שני, תהליך של בישול ללא משהו שמתבשל בו, לא יניב שום דבר.
בשביל ליצור משהו, חייבים גם חומר וגם רוח.
דבר זה נכון גם לגבי העולם הקטן-גוף האדם, וגם לגבי העולם הגדול.
אדם מאד רוחני אשר כל שאיפתו היא להידבק במושכלות, לא יוכל לעשות זאת לאורך זמן, אם הוא לא יכניס מידי פעם גרגיר אורז, או כל דבר מאכל אחר, אל פיו. הרוח צריכה חומר בעירה כדי לבעור, היאנג צריך את היין בשביל להתקיים, וכן להיפך. כל חומר בעולם "מוחזק" בצורה כלשהי על ידי יאנג.
הצ'י הוא התוצר של גרגיר האורז שנכנס לקיבה ועל ידי החום- היאנג, מותמר לאנרגיה זמינה שאיתה אפשר לחיות.
השמים הם היאנג, והארץ היא היין. הצ'י נמצא בתווך הזה שבין השמים לארץ. צריך רק להושיט יד ולאסוף אותו. לא צריך להתאמץ, כי הוא נמצא כבר בנו- האדם. האדם שנמצא בין השמים לארץ. האדם שבנוי מגוף חומרי-יין, שבא מן האדמה, ומנפש-רוח-יאנג, שבאה מן השמים. באדם זורם צ'י, כמו גם בעולם. כשזרימת הצ'י תקינה וחלקה, האדם בריא כמו גם העולם. כשזרימת הצ'י מופרת ולא זורמת בצורה חלקה, מופיע כאב, באדם, כמו גם בעולם.


קיימים סוגים שונים של צ'י:
* Pre heaven qi- האנרגיה המולדת, ה"מצבר האנרגטי", תמצית החיים שקיבלנו מההורים. אי אפשר לחדש אותה. היא מתכלה עם השנים.
* Post heaven qi- האנרגיה הנרכשת, נוצרת משילוב של אנרגיית המזון והאוויר עם האנרגיה המקורית- המולדת. תומכת בגוף באופן שוטף ומספקת "דלק והגנה".

האנרגיה הנרכשת מחולקת אף היא לכמה אנרגיות:
אנרגיית המזון- Gu qi:
* מקורה במזון ובשתייה שאנו מכניסים לגופנו.
* מזון ושתייה אלו עוברים תהליך של מיצוי בגוף, כשבסופו הם הופכים לאנרגיה.
* מזון ושתייה אלו הם חומרי הגלם לייצור דם וצ'י בגוף.
* תהליך הפיכת המזון לאנרגיה מתבצע ע"י הטחול, לאחר עיכול פיזיולוגי בקיבה.
* אכילה לא מספקת או לא איכותית בהכרח תביא לירידה באנרגיה ולעייפות.

|אנרגיית האויר:
* מקורה באוויר המוכנס לריאות.
* האוויר עובר מיצוי על ידי הריאות והופך לאנרגיה.
* האוויר הוא חומר גלם לייצור דם וצ'י בגופנו.
* נשימה לא תקינה ומלאה בהכרח תביא לירידה באנרגיה ולעייפות.

הצ'י המגן-:wei qi
* זוהי אנרגיה הזורמת בין העור לשרירים ומגינה על גופנו.
* זורמת ביום בין העור לשרירים, ומגינה בפני גפ"ח (גורם פתוגני חיצוני).
* זורמת בלילה באיברים הפנימיים.
* שולטת בנקבוביות ומווסתת הזעה.
* מגינה, מחממת ומלחלחת עור ושרירים.


כיווני זרימת הצ'י בגוף האדם:
* הכבד- מפיץ צ'י לכל הכיוונים בצורה חלקה.
* הקיבה- מורידה צ'י כלפי מטה.
* הטחול- מעלה צ'י כלפי מעלה.
* ריאות- מורידות ומפזרות צ'י- כמו ממטרה.
* כליות- מעגנות צ'י, מורידות לשלפוחית ומעלות לריאות.

פתולוגיות של צ'י:
חוסר צ'י:
סימנים: עייפות, חוסר תיאבון, מלאותנפיחות בבטן, חולשה בגפיים, יציאות רכות ומרובות, קוצר נשימה, קול חלש, הזעה ספונטנית, כאב עמום בגב תחתון ובמותניים, פלפיטציות, חיוורון.
לשון- חיוורת, נפוחה, רועדת.
דופק- איטי, חלש, ריק.

צ'י תקוע (סטגנטיבי):
סימנים: תחושת תקיעות, מלאות בחזה ומתחתיו, שינוי במצב הרוח, עצבנות, תסמונת קדם וויסתית, חוסר שקט, טונוס שרירי מוגבר.
לשון- נוקשה, סגלגלה, משתלחת, שוליים אדומים.
דופק- מיתרי.

צ'י מורד:
סימנים: חוסר מנוחה, בחילות, הקאות, צרבות, גיהוקים, שיהוקים, נפיחות וכאב בחזה ומתחתיו.
דופק- יותר מורגש בעמדות הדיסטליות.

צניחת צ'י:
סימנים: תחושת משיכה כלפי מטה, תחושת כבדות, צניחת איברים, שלשולים, טחורים.
לשון- חיוורת, רופסת, רועדת.
דופק- חלש, איטי

עליית צ'י למעלה:
סימנים: בשעת כעס, כאבי ראש פועמים, עיניים ופנים אדומות, טיניטוס חזק באוזניים, מיגרנות, אירוע מוחי.
דופק- יורת מורגש בעמדות הדיסטליות.

השפעת הרגשות על הצ'י:
כעס:
* האיבר המושפע- כבד.
* מעלה צ'י כלפי מעלה.
* ביטוים קליניים- סחרחורת, כאבי ראש, פנים אדומות, טעם מר, חום ועצבנות.
* סכנות- C.V.A , התקף לב, התקף מניה.

שמחת יתר:
* האיבר המושפע- הלב.
* מאטה ומפזרת את הצ'י.
* ביטויים קליניים- פלפיטציות, קשיי נשימה, בלבול, הזעה, חרדה ואינסומניה.
* סכנות- מניה, שיגעון.


דאגות , מחשבות:
* האיבר המושפע- הטחול.
* גורמות לסטגנציה של צ'י, החלשת צ'י.
* ביטויים קליניים- חוסר תיאבון, נפיחות, עייפות, חולשת גפיים ויציאות רכות.

עצב, יגון:
* האיבר המושפע- הריאות.
* מחלישים את הצ'י.
* ביטויים קליניים- קוצר נשימה ושיעול, קול חלש ועייפות, חיוורון והזעה קלה.
* הליכה שפופה (הריאות מכונסות פנימה).

פחד:
* האיבר המושפע- כליות.
* מוריד את הצ'י למטה.
* ביטויים קליניים- חולשה וכאב גב תחתון, בריחת שתן, שלשולים, עייפות, אימפוטנציה.

הלם:
* האיבר המושפע- לב, כליות.
* הפרדת ושיתוק הצ'י. חלקו עולה- לב. חלקו יורד- כליות.
* ביטויים קליניים: לב- פלפיטציות, קושי להירדם, חרדה ואי שקט, ירידה בזיכרון, הזעת לילה . כליות- כאב גב תחתון, סחרחורת, זיכרון חלש, שתן מועט, קרי לילה, הזעה ויובש בלילה.


לסיכום,
כל דבר שקורה בגוף, בין נפשי ובין גופני, מבטא למעשה את מצב הצ'י בגוף.
ברפואה סינית, כל אבחנה שהיא, תכלול בתוכה את מצב הצ'י בגוף, ומאבחנה זו נגזור את טכניקת הטיפול.
מובן מאליו, שכל טכניקה שנבחר, מטרתה תהיה להחזיר לגוף את הזרימה התקינה של הצ'י.