ילד דינמיט - O.D.D/ איריס שני
בעודי יושבת במטבח על כוס קפה בבית הוריו של דני (14), נשמעה טריקת דלת, הבית על שלש קומותיו הזדעזע. האם הפכה חיוורת. הסתכלתי אליה והיא אמרה: "עכשיו הוא גם יצרח: אמא, מי נגע לי במחשב !?" היא לא סיימה את המשפט ונשמעה עוד טריקת דלת. כבר מגרם המדרגות הרגשנו את רוח הסערה קרבה למטבח: "למה כיביתם לי את המחשב? אמרתי לך שאני לא רוצה שתגעו לי במחשב. " האם הגיבה בקול מתחנן: "העוזרת הייתה הבוקר וניקתה לך את החדר". "אני לא רוצה שינקו לי את החדר, אח"כ אני לא מוצא כלום. תארי לך שייכנסו לך לחדר השינה ויקחו לך משהו משולחן האיפור"...תוך כדי דיבור רץ דני לחדר השינה, הביא בקבוק בושם של האם "...ויעלימו לך אותו כאילו הוא לא שווה כלום.." והעיף בכעס את בקבוק הבושם לעבר האם. היא הספיקה לזוז מעט ימינה והבקבוק התנפץ לרצפה. שקט השתרר במטבח....
דני, הוא רק אחד מילדים ומתבגרים המוגדרים כ"ילדים מתפוצצים" (הפרעה מרדנית מתנגדת). האינטראקציה של ילדים אלה עם הסביבה מאופיינת ברמות גבוהות של תוקפנות, מרדנות, סרבנות, התנגדות עזה לקבלת מרות וחוסר התחשבות ברצונות, בזכויות, בפרטיות ובטריטוריה של הסובבים אותם.
ספרם החדש של רוס גרין וסטיוארט אלבון: "ילד דינמיט", הוצאת אמציה 2009, מתאר את המסלול האופייני להתנהגות כזו. מסקנת הכותבים היא, כי ללא התערבות מתאימה, התנהגות זו עלולה להוביל לכישלון טיפולים מתונים, למרפאות חוץ, לאשפוזים, לפנימיות ולבתי כלא לעבריינים צעירים. בעלי ההפרעה נימצאים בסיכון גבוה של גלישה במורד לשולי החברה ומעבר אל מעגלי הפשע. סיכון זה הולך ומתגבר עם הכניסה לגיל ההתבגרות ואינו חולף גם בגיל מבוגר יותר.
כמו בכל קושי, שלבי ההתמודדות מורכבים מאבחון וטיפול.
אבחון:
הפרעה מרדנית מתנגדת נצפית בד"כ אצל ילדים צעירים מתחת לגיל 10, ומתאפיינת בסירובו של הילד לציית לכללים ולהוראות או בסירובו להיענות לדרישות המבוגרים (הורים, מורים ועוד). היא מתבטאת באי-ציות, עקשנות, חוצפה וכו'. להפרעה זו דפוס קבוע של התנהגות שלילתנית, עוינת, מרדנית, מתגרה והרסנית, והיא מתקיימת במספר מערכות.
ההפרעה מתבטאת במגוון צורות של תוקפנות, ברמות שונות ובדפוסי התנהגות שאינם הולמים את הגיל ואת ההקשר החברתי/תרבותי, אך ללא פגיעות חמורות בזכויות הסביבה או הפרת חוק.
(O.D.D) - מאפייני הפרעה מרדנית מתנגדת- ראסל א. בארקלי, 1999
• הפרת כללים ללא אבחנה;
• אי-ציות בכוונה תחילה - הן להוריו והן למבוגרים אחרים;
• התעלמות מהוראות;
• סירוב להפסיק באמצע משחק או פעילות אחרת - גם כאשר מתבקש לכך;
• מאבק בדברים בלתי נמנעים - לדוגמא, מסרב ללכת לישון בשעת ערב או ללכת לביה"ס בבוקר או לגשת לשולחן בזמן הארוחה, גם כשהוא יודע שבסופו של דבר, הוא ייאלץ לציית לדרישה המופנית כלפיו;
• התעקשות בשעת משחק עם חברים - עומד על כך שהכל ייעשה עפ"י רצונו;
• וויכוח בקול רם על ביצוע מטלות קטנות כגדולות - אם אינו רוצה לבצע אותן;
• נראה כאילו סובל מתחושת נחיתות;
• קושי בשליטה עצמית - בהשוואה לבני גילו;
• שבירה או הרס חפצים מתוך כעס לעיתים קרובות;
• התנהגות באופן המזיק לעצמו - לדוגמא, עוצר את נשימתו או מטיח את ראשו בקיר;
• הצקה או הטרדת אנשים - לשם הנאה, שהוא מפיק מכך לכאורה;
• מעבר משביעות רצון לרוגז במהירות רבה ביותר;
• שקר - כדי להתחמק מאחריות למעשיו;
• נקמה באנשים - במקום לשכוח עלבונות קטנים;
• עוינות כלפי אנשים מסויימים - בלי סיבה נראית לעין;
• קושי להתייחס בכבוד - למבוגרים, בעיקר.
• חוסר משמעת בתכיפות ובדרגת חומרה גבוהה;
• נטייה לכעס ולעוינות, התרגזות בקלות וללא פרופורציה לאירוע;
• תליית האשם באחרים - בנוגע לקשייו ולשגיאותיו;
• איבוד שליטה עצמית במהירות;
• פרובוקטיביות - יוזם עימותים ע"י התגרות;
• רמות גבוהות של גסות רוח ואי שיתוף פעולה;
• אי יציבות רגשית.
לאחר תהליך מסודר של אבחון עוברים לטיפול שמטרתו יצירת שינוי התנהגותי.
טיפול : א. הכנה לשינוי ב. הנעת תהליך השינוי
הספר "ילד דינמיט" המוזכר כאן, מציע גישה של פתרון בעיות משותף:
CPS - Collaborative Problem Solving
שיתוף פעולה בין המשפחה, בית הספר ומטפלים מקצועיים.
שיתוף פעולה כזה הוא חיוני, כיוון שדרכו של ה"פיצוץ" היא לפרוץ מבעד לנקודות החלשות במערכת: בהעדר "חזית אחידה" במערכת, מוצא המטופל את הפרצות כדי להמשיך בכיוון אליו מובילה אותו ההפרעה.
א. הכנת המערכת החינוכית והמשפחתית לשינוי:
מפנה יכול להתרחש רק אם נחליט למקד את פעילותנו ולהקצות לכך משאבים. תהליך זה חייב לכלול רכישת ידע, הבנה, מודעות ושינוי עמדות של המערכת, כדי להביא לראייה שונה של מצבים מקשים ומתסכלים. כך ילמדו הסובבים את הילד להתייחס למצבים מקשים ממקום של אנשי מקצוע מיומנים אשר לנגד עיניהם עומד ילד עם קושי, שזקוק לאיש שיאמין בו, יכוון אותו, ידריך אותו ויתמוך בו בדרך לשינוי התנהגותי.
הדרך לשינוי היא ע"י יצירת סביבה מאורגנת ויציבה עד כמה שניתן, רוטינות, חוקים וציפיות ברורים וקבועים, תוצאות הנלוות למעשה באופן מיידי, דרישות קונקרטיות, העצמה ע"י חיזוקים חיוביים יומיומיים.
לאחר גיוס וגיבוש הצוות ברמה המנטלית, ניתן לגשת לתהליך השינוי עצמו.
ב. הנעת תהליך השינוי:
הנעת התהליך נעשית על ידי יצירת סביבה המעודדת את הילד להתנהגות מתאימה. הפעולות הנדרשות הן יצירת מבנה ורוטינות, הכנת הילד לשינויים, יצירת הזדמנויות להצלחה עבור הילד, נתינת תגמולים מיידיים לילד וצפייה של מכשולים עתידיים.
כשמבוגרים בחיי הילד יוצרים סביבו סביבה בטוחה, הם מספקים לו עידוד להתנהג בצורה ראויה ומפחיתים התנהגות לא רצויה. סביבה בטוחה משמעה שהמבוגרים עושים את מה שהם אומרים שהם מתכוונים לעשות, ועושים זאת על בסיס קבוע. סביבה בטוחה משדרת לילד שלמילה של המבוגרים יש משמעות. סביבה לא בטוחה מציגה תגובות לא צפויות של המבוגרים ומזמנת תגובות מתפרצות של הילד.
סיום ותיקוה
במקרה של דני הדברים באו על תיקונם. דני אובחן ע"י פסיכיאטר וקיבל טיפול הולם. ההורים קיבלו כלים אשר עזרו להם להבין ואפשרו להם להתמודד עם הקשיים של דני. הצוות החינוכי קיבל אף הוא ליווי והדרכה. נבנתה תכנית שאפשרה למערכת להבנות גבולות ברורים ולאכוף אותם. וכן לתמוך, להכיל ולהבין את דני ובכך אפשרה לדני להפגין ולממש את כישוריו ויכולותיו.
היום דני מפקד טנק בצבא. לא מזמן התקשר לספר לי כי אחד מחייליו "מתפוצץ" לא מעט והוא, דני, בנה לו תוכנית התנהגות מתאימה.
לכולנו תקווה וטעם בעשייה ובהתמודדות הקשה מול האתגרים שמעמידה בפנינו אוכלוסיית ה -O.D.D .
אתגרים, שכעוצמת הקושי בהתמודדות עמם, כן גודל הסיפוק בהצלת הנפשות הנובעת מהצלחה במשימה.
איריס שני
אחראית תחום חינוך בעמותת קווים ומחשבות http://keshev.org/
מדריכת התנהגות במתי"א ראשון לציון.
