הגנת "אמת בפרסום"
במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי
היינו, רק כאשר יש בפרסום עניין ציבורי, נהנה פרסום האמת מהגנה, פרסום אמת ללא עניין ציבורי, לא נהנה מכל הגנה.
מסקנה: אם הדיון הוא על עניין פרטי בין שני בני אדם, הרי שהגנה זו אינה תופסת. במלים אחרות אם התביעה היא בין שני אנשים ויסתבר תוך כדי הדיון שהדברים שנאמרו או נכתבו על ידי הנתבע אינם קשורים לסכסוך שביניהם או לכל אינטראקציה שבניהם הרי שאין הגנה נאותה.
הגנת "תום לב"
תום לב או כוונה טובה (בלטינית : bona fide) הוא מצב רוחני ומוסרי של הגינות ויושר. אדם הפועל בתום לב מאמין כי אין בפעולותיו משום פגיעה באדם אחר או גוף אחר.
קשה למצוא, לעניות דעתי, בעיקר במשפטים של איסור לשון הרע מצבים מעין אלו של תום לב.בדרך כלל נראה ונמצא ברוב המקרים את "חוסר טוב לב" בהגדרתו המקלה ביותר.במקרים של סכסוך בין בני אדם קרובים למדי ( זוגות ,שכנים וכד') הסיכוי למציאת תום לב יהיה נמוך עד כמעט אפסי.
במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
1. הוא לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע או התייחסותה לנפגע כאמור בסעיף 3
2. היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום.
3. הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעוניין בו עניין אישי כשר.
4. הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לעניין ציבורי, או על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות
5. הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע
א. כבעל דין, כבא כוחו של בעל-דין או כעד
ב. כאדם שענינו משמש נושא לחקירה, כבא כוחו של אדם כזה או כעד בישיבה פומבית של ועדת חקירה
6. הפרסום היה בקורת על יצירה ספרותית, מדעית, אמנותית או אחרת שהנפגע פרסם או הציג ברבים , או על פעולה שעשה בפומבי,
7. הפרסום היה הבעת דעה על התנהגותו או אפיו של הנפגע בעניין שבו הנאשם או הנתבע ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, והפרסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה כאמור
8. הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה
9. הפרסום היה דין וחשבון נכון והוגן על אסיפה פומבית או על אסיפה או ישיבה של תאגיד שלציבור הייתה גישה אליה, והיה בפרסומו עניין ציבורי
10. הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן
11. הפרסום לא היה אלא מסירת ידיעה לעורך אמצעי תקשורת או לנציגו כדי שיבחן שאלת פרסומה באמצעי התקשורת
12. הפרסום נעשה בשידור רדיו או טלוויזיה שלא הוקלט מראש והנאשם או הנתבע הוא מי שאחראי לפי סעיף 11 והוא לא ידע ולא יכול היה לדעת על הכוונה לפרסם לשון הרע.
חזקת "תום הלב"
הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב.
חזקת היעדר "תום הלב"
חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה:
א.הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו
ב.הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא
ג.הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15
מסקנה: יש לשים לב שהחוק מתייחס ל"אחת מאלה" כלומר לא כל שלושת הסעיפים.מספיק להוכיח סעיף אחד מהשלושה כדי לסתור את טענת תום הלב.
נסיבות מקילות (סע? 19 לחוק)
ביהמ"ש פוסק תחילה אם הנתבע או הנאשם, פרסם לשון הרע. במידה וביהמ"ש פוסק לחובת הנאשם או הנתבע עליו לגזרו את הדין או לקבוע את גובה הפיצויים לנפגע. באשר לגזר הדין או לפיצויים, קיימים שיקולים לא מעטים אותם על ביהמ"ש לשקול על מנת לקבוע את העונש המגיע לנתבע או הפיצוי המגיע לתובע.
בבואו לגזור את הדין או לפסוק פיצויים רשאי בית המשפט להתחשב לטובת הנאשם או הנתבע גם באלה:
א. לשון הרע לא הייתה אלא חזרה על מה שכבר נאמר, והוא נקב את המקור שעליו הסתמך
ב. הוא היה משוכנע באמיתותה של לשון הרע
ג. הוא לא נתכוון לנפגע
ד. הוא התנצל בשל הפרסום, תיקן או הכחיש את הדבר המהווה לשון הרע או נקט צעדים להפסקת מכירתו או הפצתו של עותק הפרסום המכיל את לשון הרע, ובלבד שההתנצלות, התיקון או ההכחשה פורסמו במקום, במידה ובדרך שבהן פורסמה לשון הרע, ולא היו מסויגים
מסקנה: התנצלות מלאה ולא מסויגת.בהתנצלות מסויגת נוטה בית המשפט להתייחס בחומרה בהתנצלות מעין זו.
שמירת דינים:
חוק לשון הרע אינו בא להתיר פרסום האסור על פי דין אחר ואינו בא לגרוע מחסינות הניתנת על-פי דין אחר.
סייג לפרסום ההליכים (סע? 21 לחוק)
במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע רשאי בית המשפט, מיזמתו או לבקשת בעל דין, לאסור או לעכב זמנית, מנימוקים שיירשמו, פרסום ברבים של הליכי בית המשפט - לרבות וכתבי טענות כתבי בי-דין אחרים, כתב אישום ודבר הגשתם של אלה ולרבות פסק דין כל עוד אינו חלוט - במידה שראה צורך בכך לשם הגנה על שמו של אדם הנוגע במשפט; ואולם לא יאסור בית משפט ולא יעכב זמנית את פרסום דבר פתיחתו של הליך משפטי, או את הפרסום של כתב אישום, תביעה או פסק דין, אם התנגד לכך הנפגע; העובר על איסור לפי סעיף זה, דינו - מאסר ששה חדשים או קנס 5000 לירות.
ראיות על אפיו וכו? של הנפגע
במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע אין להביא ראיה או לחקור עד בדבר שמו הרע של הנפגע או בדבר אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו הפגומים , אלא במידה שפרטים אלה נוגעים במישרין ללשון הרע המשמשת נושא למשפט, או שבית המשפט התיר הבאת ראיה או חקירת עד כאמור -
(1) במשפט פלילי, אחרי הרשעת הנאשם - להמתקת דינו;
(2) במשפט אזרחי, אחרי ההחלטה שהנתבע חייב בפיצויים - להפחתת הפיצויים;
(3) במידה שהנפגע מצדו העיד או הביא ראיה או חקר עד בדבר שמו, אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו הטובים;
(4) אם שוכנע בית המשפט שהדבר דרוש לעשיית צדק ולגילוי האמת, אם בעמידה על מהימנות עדותו של הנפגע ואם בדרך אחרת.
מסקנה: שוב בית המשפט נדרש למבחן האדם הסביר.ההתייחסות להוצאת הדיבה היא לדיבה עצמה ולא לגבי אופיו של התובע.
לתובע קיימות הקלות רבות במשפט מעין ז
ה.נטל ההוכחה על הנתבע ולא על התובע.הנתבע יצטרך להוכיח כי דבריו אמת וגם אז מדוע הם נאמרו או נכתבו והאם יש קשר ביניהם לאירועים אחרים שבגינם הוצאה הדיבה.
ד"ר אבי זלבה
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני
