מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"
לעתים כותבת התורה ביחס לעניין מסוים ללא מספר, ובאים חז"ל ומציינים מהו המספר המדויק אליו מתייחסת התורה. לדעתו של רב, וכן גם בברייתא, השיעורין הן הלכה למשה מסיני (יומא פ/ע"א), אך לדעת אמוראים אחרים מי שקבע את השיעורים היו חכמים (ירו' פאה פ"א ה"א, טו ע"א).
להדגמת עניין זה ניתן לעיין במה שכתוב בפרשה ביחס למלך (דברים י"ז/יז'): "ולא ירבה לו נשים", ולא פירטה התורה כמה נשים מותרות למלך. והנה במשנה הובאה מחלוקת זו: "לא ירבה לו נשים אלא שמונה עשרה; רבי יהודה אומר: מרבה הוא לו, ובלבד שלא יהיו מסירות את לבו; ר' שמעון אומר אפילו אחת ומסירה את לבו הרי זה לא ישאנה" (סנהדרין ב'/ד'). מחלוקת תנאים זו נוגעת בלב הבעיה: האם התכוונה התורה למספר מוגדר דווקא, או שבמכוון לא נקטה במספר מוגדר, וממילא אין טעם לחפש מספר מוגדר, ובמקרה זה: 18 נשים.
מתן מספר למצוות מאפשר קביעה חד-ערכית, ביצוע ללא כל ספק. נראה שעל כן נתנו חכמים שיעורים במצוות שונות, ואחד המקרים המפורסמים הוא איסורי-שבת. חכמינו ז"ל ידעו היטב כי קיימים איסורי מלאכה שונים בשבת, ולמרות כן קבעו מספר: 39. דוגמה אחרת לתופעה זו היא הציווי: "ורחץ במים וטהר" (ויקרא י"ד/ח'), ציווי שפירשו חז"ל ביחס ל-40 סאה מים. כיוצא בכך מונה התנא במשנה 7 משקין מטמאים (מכשירין ו'/ד'), ועל כך מובא: "אמר רבי יהושע: לא מנו חכמים שבעה משקים כמוני-פטמים (העוסקים בבשמים), אלא אמרו שבעה משקין טמאים ושאר כל המשקין טהורין" (תרומות י"א/ב'). ניתן להוסיף בדוגמאות שונות כיצד קבעו חז"ל מספרים במצוות, כגון: 24 מתנות-כהונה, 4 אמות להגדרת רשות היחיד, 16 אמות להגדרת רשות הרבים, ועוד ועוד.
שאלה בפני עצמה היא האם קיים קשר פנימי בין הלכות שונות בנות מספרים שווים. לדוגמה, האם המספר 18 נקבע משיקול שרירותי, על פי מדרש-פסוקים, או על פי משמעותו של המספר 18 בעולמם של התנאים. כלומר, האם 18 הנשים של המלך קשורות באיזה אופן ל-18 דבר שגזרו כאשר גברו בית שמאי על בית הלל (תוספתא שבת א'/טז'), או ל-18 החוליות בגוף (אהלות א'/י'), או ל-18 הברכות המרכיבות את תפילת העמידה, או ל-18 הבגדים שמותר לאדם להציל משריפה בשבת (משנה שבת ט"ז/ד')?
פרופ' מאיר בר-אילן
אוניברסיטת "בר-אילן"
מחבר 'נומרולוגיה בראשיתית' ו'נומרולוגיה מקראית'
(ספריית בית-אל)
על המחבר: מאיר בר-אילן (יליד 1951 ), למד ב'נתיב מאיר', מרכז הרב, והמכון הגבוה לתורה שליד אוניברסיטת בר-אילן. הוא בוגר של אוניברסיטת בר-אילן ומרצה בה במחלקה לתולדות ישראל ובמחלקה לתלמוד. בר-אילן עוסק בהיסטוריה חברתית ותרבותית של תקופת התלמוד, ופרסם עד כה כמאה מחקרים בתחומים מגוונים: היסטוריה יהודית, מיגדר נשי, תפילה, אגדה, מאגיה, תנ"ך, ספרות חיצונית, קומראן, ספרות ההיכלות, הפיוט הקדום, יהודי הודו, תולדות הרפואה בין היהודים, אסטרונומיה, אסטרולוגיה, נומרולוגיה, ועוד. ספריו הקודמים Some Jewish Women in Antiquity, Atlanta, Georgia: ; הם: סתרי תפילה והיכלות, רמת-גן תשמ"ז אסטרולוגיה ומדעים אחרים בין יהודי ארץ-ישראל בתקופות ההלניסטית-רומית ;Scholars Press, 1998. והביזאנטית (בדפוס). מ' בר-אילן הקים אתר אינטרנט, כבר ב 1995- , בו ניתן למצוא חלק ניכר מפרסומיו, רשימות ביבליוגראפיות, מסכת ראש-השנה במהדורה סינופטית, נתונים גנאולוגיים על משפחתו, ועוד. כת
