טרום עונה בתורקיה
מאת גל קדר
בוקר לאחר ליל הסדר. כולנו עייפים ומבוסמים אחרי ארוחת החג אך מלאי התלהבות וציפיות. מתייצבים בשדה התעופה בדרך לשבוע הרפתקאות ימיות: שיט בפלוטילה (הפלגה במסגרת של צי יאכטות) בחוף הדרומי של תורכיה.
בנתב"ג אנו פוגשים את צוותי היאכטות. אין ספק שמצפה שבוע נהדר. לפלוטילה אשר אורגנה ע"י מועדון שייטים דרך הים יצאו, שני מדריכים וכ 50 שייטים, חברים ומשפחות. לרוב המפליגים זוהי הפלגה ראשונה ביאכטה, גם חלק מהסקיפרים המפליגים חווים בפעם הראשונה את החוויה של פיקוד והפעלת צוות במים הכחולים של תורכיה.
היום הראשון
הגענו בלילה למרינה במרמריס. התארגנות מהירה וחלוקה ליאכטות. אין יותר מדי מה לעשות ביאכטה ולכן יוצאים לבלות בעיר עצמה. מכיוון שבתורכיה התקופה היא עדיין טרום עונה, התיירים היחידים הם הישראלים שהגיעו לבלות אחרי ליל הסדר ואנחנו- השייטים. בחרנו לאכול במסעדת הבית - SOFRA.
היום השני
בבוקר קמים ומתחילים לבדוק ולהכין את היאכטות להפלגה. מכיוון שאנו הראשונים שמפליגים העונה על היאכטות לאחר אספנת החורף, היאכטות נראות בהתאם: מסודרות, נקיות ומאובזרות בכל הפינוקים שדרושים להפלגה שלנו. אנחנו בודקים שכל רשימת הציוד נמצאת, ממלאים את המקררים בכל טוב, את ארונות המטבח במלאי אוכל לימים הקרובים ומוכנים ליציאה. התכנון הוא לא להעמיס יותר מדי אוכל על היאכטות כי בכל מקום שנעגון תמיד אפשר למצוא מסעדה שתשמח להאכיל אותנו. בהמשך נגלה אם צדקנו או לא...
בצהריים ניגשים לתדריך ליום ההפלגה הראשון. מכיוון שזוהי הפלגה ראשונה לרוב הצוותים התכנון הוא לבצע הפלגה קצרה. היעד:Kumlu Buku כ-6 מייל ממרינה מרמריס, ממש מעבר למפרץ עצמו.
ב Kumlu Bukuזרקנו עוגן עם דמדומי הערב. המקום די שומם. כנראה שבעונה קרבתו למרמריס הופכת אותו לאטרקציה, אבל בחורף אפילו המסעדה היחידה לא הייתה ערוכה לצי היאכטות שפשט עליה. בסבלנות חיכינו למנות וניצלנו את הזמן לסיכום יום הפלגה ראשון.
היום השלישי
בתדריך הבוקר נקבע היעד: Bozuk Buku. הסקיפרים מתפזרים בין היאכטות ובודקים את כשירות הצוותים וכלי השיט. ארוחת בוקר ואנחנו מפליגים. אחרי כשעת הפלגה ויציאה סופית ממפרץ מרמריס הרוח מתחילה לעלות. חוסר ניסיון והרגשה לא טובה בחלק מהצוותים גורמים לצוות המדריכים לבצע הערכת מצב שבסופה הוחלט כי יאכטת הפיקוד בהדרכתו של דנדן תיכנס למפרצון, תבדוק באם ניתן להיקשר לרציף ובמידה ולא נמשיך הלאה עם הרוח הגבית. דנדן נכנס ברוח של 20 קשר למפרץ. שאר היאכטות מוזמנות פנימה, זורקות עוגן ונקשרות. העומק במקום מצריך זריקת עוגן קרוב יחסית לרציף. כנראה שבחורף המקום משמש כנקודת פריקה לדייגים כי כמות האדרות במים מרשימה. המזח עצמו די רעוע ומתנדנד. את היום אנחנו מסיימים בטיפוס למבצר הצופה על המפרץ. השקיעה מעל ההרים ומראה היאכטות במים הצלולים, מהווים סיום הולם ליום נהדר. בלילה אנחנו מקווים שהמזח לא יקרוס במידה והרוח תתחזק.
היום הרביעי
לשמחתנו העוגנים משתחררים בקלות והיאכטות מתקבצות יחד מחוץ למפרץ בדרכנו להפסקת צהריים בBozburun . עם צהריים מגיעים לכפר. במקום נמצאות רוב המספנות הגדולות ביותר ליצור ושיפוץ גולטים (יאכטות עץ תורכיות מסורתיות) כל החוף מסביב לעיירה עמוס בגולטים באספנת חורף. מפליגים עם היאכטה קרוב לחוף על מנת להתרשם מקרוב מהכמות המרשימה של כלי השיט הגדולים ומגיעים למעגן הקטן. Bozburun נראית יותר כמו עיירה יוונית קטנה וצבעונית מאשר כמו עיירה תורכית טיפוסית. לרחובות יש יותר צבע ואופי. החלטנו לזרוק עוגן ממש על הטיילת של בוזבורון ולרדת לחוף בסירות הדינגי.
הדרך ל-Keci Buku מרשימה למדי. סלעים עצומים יוצאים מהמים, יערות עד קו המים, תורכיה במיטבה...
אנחנו מחליטים להיקשר לרציפי המסעדות. היאכטה שלי נקשרת ראשונה ואנחנו מתחילים לקבל את שאר הצוותים. הזזנו קצת את היאכטות הקשורות ודחסנו עוד יאכטה על הרציף. אני מנצל את שעות האור שנותרו והולך לבקר במרינה השכנה (כ-15 דקות ריצה קלה). מרינה מרשימה וגדולה. קרבתה למרמריס (30 דקות נסיעה) הפכה את המרינה לנמל הבית של שייטים רבים המשאירים את כלי השיט שלהם בתורכיה לעונת החורף.
היום החמישי
את היום ב Keci Buku מתחילים בטיול למפעל השטיחים המקומי. הטיול מתחיל בטיול טבע במפל המים המקומי, אין הרבה מים וגם ה"מדריך" פתאום מגמגם באנגלית מתברר כי ההקדמה נועדה לרכך אותנו לפני הכניסה למפעל השטיחים, במפעל השטיחים חוזרת השפה האנגלית אל המדריך והוא מסביר לנו בהתלהבות איך מייצרים שטיחים, איך שומרים עליהם וכו'. חלקנו קונים שטיחים והשאר כבר מחכים לצאת לים.
היעד היום הוא האי היוני סימי. יוצאים מ- Keci Buku הפעם מצידו השני של המבצר.
הגענו לסימי עם אור אחרון. עגנו במפרץ Niborios מעברה השני של העיירה סימי. התכנון הוא לצאת עוד הלילה לכיוון מפרץ Ekincik ולכן זמן הביקור בחוף הינו קצר. עם רדת החשיכה אנו מבינים למה היוונים שמחו כל כך. היום הוא יום חג לאחד הקדושים וכל דקה שתיים נורה זיקוק אשר מרעיד את האווירלאלו מאיתנו אשר מכירים תותחים מהשרות הצבאי הרעש מוכר.
היום השישי
בשעה 04.00 התעוררנו. התכנון הוא להספיק להפליג בחשיכה לכיוון Ekincik ולהגיע בשעות הצהריים.
עם זריחת השמש מקווים שגם הרוח תגיע, אבל לשווא. עוד יום על מנוע.
ממש לפני הכניסה ל- Ekincik אני מבחין שאחת היאכטות מאיטה, ברור קצר והשמחה גדולה: הז'רז'ור הצליח ונתפס דג טונה! בצהריים נקשרנו לרציף והתחלנו לארגן בעזרת ה"מדריך" התורכי את הטיול לנחל הדליאן. הדליאן הנו נחל עצום בגודלו אשר נשפך לים כמייל מזרחית אלינו. עצם ההפלגה בנחל מעניינית. חשבתם פעם איך מנווטים בין קני סוף צפופים כאשר טווח הראיה הוא כמה עשרות מטרים? אבל השייט התורכי שנולד במקום יודע. בשפך הדליאן נמצאת העיר היוונית העתיקהCaunos . העיר שהייתה עיר נמל נותרה הרחק ביבשה כתוצאה מהצטברות חול בדלתה של נהר הדליאן. בנוסף לשרידי העיר המעניינים השאירו תושבי האיזור הקדמונים קברים אדירי מימדים בסיגנון העיר פטרה החצובים על המצוקים המתרוממים מעל שפת הנהר. במעלה הנהר נובעים מעיינות חמים. האמונה המקומית אומרת שרחצה בהם היא סגולה לפיריון. אנחנו מפליגים בסירת "טוקטוק" לעיר העתיקה, מטפסים אליה בדרך לא דרך, אוכלים ארוחה דשנה בעיר וחוזרים מלאי חוויות ליאכטה.
את ארוחת הערב החלטנו לאכול במסעדה הממוקמת ממש מעל הרציף. הנוף ממנה מרשים. האוכל המצוין מורכב רובו מאכלי ים,העיצוב הפנימי בסגנון פונדק ימאים ישן.
היום השביעי והאחרון
לכל דבר טוב יש סוף. ההפלגה מ- Ekincik למרמריס חזרה אמורה לארוך כשעתיים. אנחנו מאריכים אותה קצת ומנצלים את הים השקט והשמש החמימה לרחצה בלב ים ולארוחת בוקר מלכותית. יש לשים לב כי בין Ekincik למרמריס נמצא שטח אימונים סגור של הצי התורכי. לא מומלץ להיכנס או לעבור דרכו.
נקשרנו במרינה אחה"צ לאחר תדלוק היאכטה. נשאר לסדר את הציוד, לנקות את היאכטות וללכת "לקרוע" את העיר, ולבסוף כמובן לחגוג בארוחת ערב משותפת את סיום ההפלגה.
ההפלגה אורגנה על ידי מועדון השייטים דרך הים
הכתבה פורסמה לראשונה ב כחול - מגזין השיט והיאכטות
מאת גל קדר
בוקר לאחר ליל הסדר. כולנו עייפים ומבוסמים אחרי ארוחת החג אך מלאי התלהבות וציפיות. מתייצבים בשדה התעופה בדרך לשבוע הרפתקאות ימיות: שיט בפלוטילה (הפלגה במסגרת של צי יאכטות) בחוף הדרומי של תורכיה.
בנתב"ג אנו פוגשים את צוותי היאכטות. אין ספק שמצפה שבוע נהדר. לפלוטילה אשר אורגנה ע"י מועדון שייטים דרך הים יצאו, שני מדריכים וכ 50 שייטים, חברים ומשפחות. לרוב המפליגים זוהי הפלגה ראשונה ביאכטה, גם חלק מהסקיפרים המפליגים חווים בפעם הראשונה את החוויה של פיקוד והפעלת צוות במים הכחולים של תורכיה.
היום הראשון
הגענו בלילה למרינה במרמריס. התארגנות מהירה וחלוקה ליאכטות. אין יותר מדי מה לעשות ביאכטה ולכן יוצאים לבלות בעיר עצמה. מכיוון שבתורכיה התקופה היא עדיין טרום עונה, התיירים היחידים הם הישראלים שהגיעו לבלות אחרי ליל הסדר ואנחנו- השייטים. בחרנו לאכול במסעדת הבית - SOFRA.
היום השני
בבוקר קמים ומתחילים לבדוק ולהכין את היאכטות להפלגה. מכיוון שאנו הראשונים שמפליגים העונה על היאכטות לאחר אספנת החורף, היאכטות נראות בהתאם: מסודרות, נקיות ומאובזרות בכל הפינוקים שדרושים להפלגה שלנו. אנחנו בודקים שכל רשימת הציוד נמצאת, ממלאים את המקררים בכל טוב, את ארונות המטבח במלאי אוכל לימים הקרובים ומוכנים ליציאה. התכנון הוא לא להעמיס יותר מדי אוכל על היאכטות כי בכל מקום שנעגון תמיד אפשר למצוא מסעדה שתשמח להאכיל אותנו. בהמשך נגלה אם צדקנו או לא...
בצהריים ניגשים לתדריך ליום ההפלגה הראשון. מכיוון שזוהי הפלגה ראשונה לרוב הצוותים התכנון הוא לבצע הפלגה קצרה. היעד:Kumlu Buku כ-6 מייל ממרינה מרמריס, ממש מעבר למפרץ עצמו.
ב Kumlu Bukuזרקנו עוגן עם דמדומי הערב. המקום די שומם. כנראה שבעונה קרבתו למרמריס הופכת אותו לאטרקציה, אבל בחורף אפילו המסעדה היחידה לא הייתה ערוכה לצי היאכטות שפשט עליה. בסבלנות חיכינו למנות וניצלנו את הזמן לסיכום יום הפלגה ראשון.
היום השלישי
בתדריך הבוקר נקבע היעד: Bozuk Buku. הסקיפרים מתפזרים בין היאכטות ובודקים את כשירות הצוותים וכלי השיט. ארוחת בוקר ואנחנו מפליגים. אחרי כשעת הפלגה ויציאה סופית ממפרץ מרמריס הרוח מתחילה לעלות. חוסר ניסיון והרגשה לא טובה בחלק מהצוותים גורמים לצוות המדריכים לבצע הערכת מצב שבסופה הוחלט כי יאכטת הפיקוד בהדרכתו של דנדן תיכנס למפרצון, תבדוק באם ניתן להיקשר לרציף ובמידה ולא נמשיך הלאה עם הרוח הגבית. דנדן נכנס ברוח של 20 קשר למפרץ. שאר היאכטות מוזמנות פנימה, זורקות עוגן ונקשרות. העומק במקום מצריך זריקת עוגן קרוב יחסית לרציף. כנראה שבחורף המקום משמש כנקודת פריקה לדייגים כי כמות האדרות במים מרשימה. המזח עצמו די רעוע ומתנדנד. את היום אנחנו מסיימים בטיפוס למבצר הצופה על המפרץ. השקיעה מעל ההרים ומראה היאכטות במים הצלולים, מהווים סיום הולם ליום נהדר. בלילה אנחנו מקווים שהמזח לא יקרוס במידה והרוח תתחזק.
היום הרביעי
לשמחתנו העוגנים משתחררים בקלות והיאכטות מתקבצות יחד מחוץ למפרץ בדרכנו להפסקת צהריים בBozburun . עם צהריים מגיעים לכפר. במקום נמצאות רוב המספנות הגדולות ביותר ליצור ושיפוץ גולטים (יאכטות עץ תורכיות מסורתיות) כל החוף מסביב לעיירה עמוס בגולטים באספנת חורף. מפליגים עם היאכטה קרוב לחוף על מנת להתרשם מקרוב מהכמות המרשימה של כלי השיט הגדולים ומגיעים למעגן הקטן. Bozburun נראית יותר כמו עיירה יוונית קטנה וצבעונית מאשר כמו עיירה תורכית טיפוסית. לרחובות יש יותר צבע ואופי. החלטנו לזרוק עוגן ממש על הטיילת של בוזבורון ולרדת לחוף בסירות הדינגי.
הדרך ל-Keci Buku מרשימה למדי. סלעים עצומים יוצאים מהמים, יערות עד קו המים, תורכיה במיטבה...
אנחנו מחליטים להיקשר לרציפי המסעדות. היאכטה שלי נקשרת ראשונה ואנחנו מתחילים לקבל את שאר הצוותים. הזזנו קצת את היאכטות הקשורות ודחסנו עוד יאכטה על הרציף. אני מנצל את שעות האור שנותרו והולך לבקר במרינה השכנה (כ-15 דקות ריצה קלה). מרינה מרשימה וגדולה. קרבתה למרמריס (30 דקות נסיעה) הפכה את המרינה לנמל הבית של שייטים רבים המשאירים את כלי השיט שלהם בתורכיה לעונת החורף.
היום החמישי
את היום ב Keci Buku מתחילים בטיול למפעל השטיחים המקומי. הטיול מתחיל בטיול טבע במפל המים המקומי, אין הרבה מים וגם ה"מדריך" פתאום מגמגם באנגלית מתברר כי ההקדמה נועדה לרכך אותנו לפני הכניסה למפעל השטיחים, במפעל השטיחים חוזרת השפה האנגלית אל המדריך והוא מסביר לנו בהתלהבות איך מייצרים שטיחים, איך שומרים עליהם וכו'. חלקנו קונים שטיחים והשאר כבר מחכים לצאת לים.
היעד היום הוא האי היוני סימי. יוצאים מ- Keci Buku הפעם מצידו השני של המבצר.
הגענו לסימי עם אור אחרון. עגנו במפרץ Niborios מעברה השני של העיירה סימי. התכנון הוא לצאת עוד הלילה לכיוון מפרץ Ekincik ולכן זמן הביקור בחוף הינו קצר. עם רדת החשיכה אנו מבינים למה היוונים שמחו כל כך. היום הוא יום חג לאחד הקדושים וכל דקה שתיים נורה זיקוק אשר מרעיד את האווירלאלו מאיתנו אשר מכירים תותחים מהשרות הצבאי הרעש מוכר.
היום השישי
בשעה 04.00 התעוררנו. התכנון הוא להספיק להפליג בחשיכה לכיוון Ekincik ולהגיע בשעות הצהריים.
עם זריחת השמש מקווים שגם הרוח תגיע, אבל לשווא. עוד יום על מנוע.
ממש לפני הכניסה ל- Ekincik אני מבחין שאחת היאכטות מאיטה, ברור קצר והשמחה גדולה: הז'רז'ור הצליח ונתפס דג טונה! בצהריים נקשרנו לרציף והתחלנו לארגן בעזרת ה"מדריך" התורכי את הטיול לנחל הדליאן. הדליאן הנו נחל עצום בגודלו אשר נשפך לים כמייל מזרחית אלינו. עצם ההפלגה בנחל מעניינית. חשבתם פעם איך מנווטים בין קני סוף צפופים כאשר טווח הראיה הוא כמה עשרות מטרים? אבל השייט התורכי שנולד במקום יודע. בשפך הדליאן נמצאת העיר היוונית העתיקהCaunos . העיר שהייתה עיר נמל נותרה הרחק ביבשה כתוצאה מהצטברות חול בדלתה של נהר הדליאן. בנוסף לשרידי העיר המעניינים השאירו תושבי האיזור הקדמונים קברים אדירי מימדים בסיגנון העיר פטרה החצובים על המצוקים המתרוממים מעל שפת הנהר. במעלה הנהר נובעים מעיינות חמים. האמונה המקומית אומרת שרחצה בהם היא סגולה לפיריון. אנחנו מפליגים בסירת "טוקטוק" לעיר העתיקה, מטפסים אליה בדרך לא דרך, אוכלים ארוחה דשנה בעיר וחוזרים מלאי חוויות ליאכטה.
את ארוחת הערב החלטנו לאכול במסעדה הממוקמת ממש מעל הרציף. הנוף ממנה מרשים. האוכל המצוין מורכב רובו מאכלי ים,העיצוב הפנימי בסגנון פונדק ימאים ישן.
היום השביעי והאחרון
לכל דבר טוב יש סוף. ההפלגה מ- Ekincik למרמריס חזרה אמורה לארוך כשעתיים. אנחנו מאריכים אותה קצת ומנצלים את הים השקט והשמש החמימה לרחצה בלב ים ולארוחת בוקר מלכותית. יש לשים לב כי בין Ekincik למרמריס נמצא שטח אימונים סגור של הצי התורכי. לא מומלץ להיכנס או לעבור דרכו.
נקשרנו במרינה אחה"צ לאחר תדלוק היאכטה. נשאר לסדר את הציוד, לנקות את היאכטות וללכת "לקרוע" את העיר, ולבסוף כמובן לחגוג בארוחת ערב משותפת את סיום ההפלגה.
ההפלגה אורגנה על ידי מועדון השייטים דרך הים
הכתבה פורסמה לראשונה ב כחול - מגזין השיט והיאכטות
