בשנת 1996 נפגשו דר' שי סולן ויובל רגב בנסיבות עסקיות. דר' שי סולן הוא מרצה מבוקש למקצועות המינהל העסקי והשיווק ויובל רגב הוא יזם ומנכ"ל מצליח שבגיל 43 מכר חברה שהקים וטיפח והנפיק לבורסה.
המשותף לשניהם הוא העניין הרב שיש להם בתורת הניהול העסקי. בשיחה המרתקת שהתפתחה בניהם, שניהם היו תמימי דעים שהצלחה או כישלון בעסק תלויה רק בראש של מקבל ההחלטות בעסק אך הסוגיה
עליהם נסב הדיון היה- מדוע אותם מקבלי ההחלטות, למרות חוסר שביעות רצונם, הם אינם משנים את מערכת ההחלטות שלהם. מדוע הם מתעקשים להמשיך לפעול בעקשנות באותה הדרך שאיננה מניבה להם תוצאות רצויות.
בתום הדיון שניהם היו תמימי דעים שהסיבה לכך הוא מערכת האמונות התת הכרתית מסויימת של אותם מקבלי ההחלטות. ולמה הכוונה?
כאשר אדם מקים ומפתח עסק הוא פועל מתוך מערכות התבניות והערכים שבו. מערכת אחת המאפיינת את כולנו היא מערכת של פעולה ותוצאה ישירה. כך כולנו הקמנו את העסקים שלנו והבאנו אותם להצלחות ברמה מסוימת. שלב זה מאופיין בדרך כלל בדאגות רבות באשר לעתיד, הרבה ניסוי וטעייה, ודחף עצום לעשייה ,בדרך כלל לא מודע, מכוח הפחד להיכשל.
נוכחנו לדעת שכך אנו מחוסנים משאננות, פועלים ומשיגים הצלחות - הדבר הפך לתבנית אשר מנהלת אותנו.
למרות השאיפה שלנו להתקדם ולעבוד קל יותר המציאות לא הצלחנו לממש זאת. הסיבה לכך- אנו עושים ניסיונות חסרי סיכוי לטפס לרמה הבאה עם אותם הכלים שהושרשו בנו והם אינם מתאימים עוד. זה כמו לצפות ממכונית שתתחיל לטוס באוויר. דר' שי סולן ויובל רגב יצאו לחקור את ההנחה הזו וגם לבחון, אם אכן היא תימצא כנכונה, מהי הדרך לצאת מהסבך הזה של תופעת הביצה והתרנגולת.
גם דר' שי סולן וגם יובל רגב מלווים מנהלים בארגונים, קבוצות מנהלים ומאמנים אישית בעלי עסקים ועצמאיים. הם רתמו את המערך הזה הכולל מאות מקבלי החלטות בעסקים לצורך המחקר.
הממצאים הוכחו שאכן האבסורד מתקיים. מה שהביא את בעלי העסקים עד לנקודה המסוימת הוא גם מה שבולם אותם מלהתקדם לרמה הבאה. המרחב התת מודע שבמוח שלנו ממאן לשנות מהפחד מאבדן הקיים והאגו בדרך כלל תופס שינוי פנימי כאילו זו הודאה בחוסר יכולת או בכישלון.
לשאלה " אם כל כך חשוב לך להתקדם ולהתפתח, מדוע אתה מתעקש לעשות עוד מאותו דבר" לא הייתה תשובה רציונאלית. הסיבה לכך היא כי אין תשובה רציונאלית לשאלה זו לא שאלה שנדונה כלל במרחב החשיבה וההיגיון. זהו דפוס שולט שפועל בעוצמה מתוך המרחב התת מודע ותפקידו לגונן עלינו ולשמר אותנו במצבנו.
" במהלך המחקר ניפצנו את אותם התבניות אצל המשתתפים והפתענו לגלות עד כמה פריצות הדרך היו מהירות. מקבלי החלטות בעסקים ששנים חשו שהם צריכים להמשיך להתפתח והתלבטו והתחבטו אבל לא עשו דבר- יצאו בתנופה לעשייה והפיקו תוצאות מדהימות.
לסיכום - עסק נתקע מהטעם שבעליו לא משנה את גישתוהמנטאלית. בעל העסק אינו משנה את גישתו המטאלית כי גישתו המנטאלית הנוכחית איננה מאפשרת להאמין ששם נמצא הפתרון. לפיכך, שינוי גישה מנטאלית כרוך בסיוע של נקודת משען חיצונית וכפי שניסח זאת אלברט איינשטיין - לא ניתן לפתור בעיה עם אותם הכלים ממנה היא נוצרה.
המשותף לשניהם הוא העניין הרב שיש להם בתורת הניהול העסקי. בשיחה המרתקת שהתפתחה בניהם, שניהם היו תמימי דעים שהצלחה או כישלון בעסק תלויה רק בראש של מקבל ההחלטות בעסק אך הסוגיה
עליהם נסב הדיון היה- מדוע אותם מקבלי ההחלטות, למרות חוסר שביעות רצונם, הם אינם משנים את מערכת ההחלטות שלהם. מדוע הם מתעקשים להמשיך לפעול בעקשנות באותה הדרך שאיננה מניבה להם תוצאות רצויות.
בתום הדיון שניהם היו תמימי דעים שהסיבה לכך הוא מערכת האמונות התת הכרתית מסויימת של אותם מקבלי ההחלטות. ולמה הכוונה?
כאשר אדם מקים ומפתח עסק הוא פועל מתוך מערכות התבניות והערכים שבו. מערכת אחת המאפיינת את כולנו היא מערכת של פעולה ותוצאה ישירה. כך כולנו הקמנו את העסקים שלנו והבאנו אותם להצלחות ברמה מסוימת. שלב זה מאופיין בדרך כלל בדאגות רבות באשר לעתיד, הרבה ניסוי וטעייה, ודחף עצום לעשייה ,בדרך כלל לא מודע, מכוח הפחד להיכשל.
נוכחנו לדעת שכך אנו מחוסנים משאננות, פועלים ומשיגים הצלחות - הדבר הפך לתבנית אשר מנהלת אותנו.
למרות השאיפה שלנו להתקדם ולעבוד קל יותר המציאות לא הצלחנו לממש זאת. הסיבה לכך- אנו עושים ניסיונות חסרי סיכוי לטפס לרמה הבאה עם אותם הכלים שהושרשו בנו והם אינם מתאימים עוד. זה כמו לצפות ממכונית שתתחיל לטוס באוויר. דר' שי סולן ויובל רגב יצאו לחקור את ההנחה הזו וגם לבחון, אם אכן היא תימצא כנכונה, מהי הדרך לצאת מהסבך הזה של תופעת הביצה והתרנגולת.
גם דר' שי סולן וגם יובל רגב מלווים מנהלים בארגונים, קבוצות מנהלים ומאמנים אישית בעלי עסקים ועצמאיים. הם רתמו את המערך הזה הכולל מאות מקבלי החלטות בעסקים לצורך המחקר.
הממצאים הוכחו שאכן האבסורד מתקיים. מה שהביא את בעלי העסקים עד לנקודה המסוימת הוא גם מה שבולם אותם מלהתקדם לרמה הבאה. המרחב התת מודע שבמוח שלנו ממאן לשנות מהפחד מאבדן הקיים והאגו בדרך כלל תופס שינוי פנימי כאילו זו הודאה בחוסר יכולת או בכישלון.
לשאלה " אם כל כך חשוב לך להתקדם ולהתפתח, מדוע אתה מתעקש לעשות עוד מאותו דבר" לא הייתה תשובה רציונאלית. הסיבה לכך היא כי אין תשובה רציונאלית לשאלה זו לא שאלה שנדונה כלל במרחב החשיבה וההיגיון. זהו דפוס שולט שפועל בעוצמה מתוך המרחב התת מודע ותפקידו לגונן עלינו ולשמר אותנו במצבנו.
" במהלך המחקר ניפצנו את אותם התבניות אצל המשתתפים והפתענו לגלות עד כמה פריצות הדרך היו מהירות. מקבלי החלטות בעסקים ששנים חשו שהם צריכים להמשיך להתפתח והתלבטו והתחבטו אבל לא עשו דבר- יצאו בתנופה לעשייה והפיקו תוצאות מדהימות.
לסיכום - עסק נתקע מהטעם שבעליו לא משנה את גישתוהמנטאלית. בעל העסק אינו משנה את גישתו המטאלית כי גישתו המנטאלית הנוכחית איננה מאפשרת להאמין ששם נמצא הפתרון. לפיכך, שינוי גישה מנטאלית כרוך בסיוע של נקודת משען חיצונית וכפי שניסח זאת אלברט איינשטיין - לא ניתן לפתור בעיה עם אותם הכלים ממנה היא נוצרה.