מסלול הזהב בחיי הנישואין חלק ג' 

3. שימו לב לתוכן: בררו את מילותיכם

האמרה, ``מוות וחיים ביד-לשון`` (משלי יח, כא), חלה בהחלט גם על חיי הנישואין שלנו. מאמר לעיתון או מכתב למישהו שנתפש בעיניכם כאדם חשוב במיוחד, דורש ברירה זהירה של מילים. יתכן אפילו שתבקשו עצה מאחרים כיצד לערוך טוב יותר את מה שכתבתם. חיוני לא פחות לשים לב למה שאתם אומרים כאשר אתם מדברים עם הבעל או האישה.

המילים שלכם אל בני הזוג יכולות ליצור תחושות של הנאה, אהבה, קרבה, הכרת תודה, ואולי אפילו שמחה קורנת. המילים שלכם אל בני הזוג עשויות לעודד, לנחם, לעורר, להניע, לרומם. אבל מילים אחרות עלולות ליצור תחושות של כאב, צער וכעס.


עשו כל שביכולתכם כדי לא להביך את בני הזוג שלכם או להעמידם במצב לא נוח.

כשאנחנו בוחרים במלים הנכונות, אנחנו יכולים לומר גם דברים, שהיו מעוררים ויכוח אילו היינו אומרים אותם בצורה שונה. כל משפט שאנחנו הוגים ניתן לנסח בדרכים שונות. בחרו בדרכים חיוביות לבטא דברים.

נישואין הם הזדמנות נהדרת לרכוש טקט. טקט זה כשהאדם מבטא את עמדתו באופן שלוקח בחשבון את תחושותיו של שותפו לשיחה ומתחשב בהן. דיבור חסר טקט עלול לעבור על מצוות התורה שלא להונות. כמה דוגמאות:


``שטויות!`` לעומת ``אני מוצא בזה כמה נקודות חלשות``.


``זה טיפשי לחלוטין!`` לעומת ``בוא נבחן את זה מכיוון שונה``.


``איך מסוגל אדם נורמאלי לחשוב בצורה כזאת?`` לעומת ``נראה לי שלדעה האחרת יש את המעלות שלה.``


``אתה לגמרי טועה``, לעומת ``נראה לי שזאת הדרך הנכונה``.


אם בני הזוג שלכם לא מבינים אתכם, תוכלו להגיד בטקט: ``אולי לא הסברתי את עצמי מספיק טוב. תן/תני לי להסביר למה אני מתכוון/ת.``

עשו כל שביכולתכם כדי לא להביך את בני הזוג שלכם או להעמידם במצב לא נוח. אין צורך להדגיש כל טעות או שגיאה. אמנם, במקרה שסביר להניח שהטעות תחזור על עצמה או שחשוב לתקן אותה, צריכים להצביע עליה, אבל אפילו אז לעשות זאת בעדינות. בדרך כלל, הטעות היא חד פעמית ובהחלט אין שום צורך להורות עליה. אם קיימת מערכת יחסים בריאה בין בעל לרעייתו, ולשניהם יש הערכה עצמית חיובית, אין כאן בעיה. אבל אצל זוגות נשואים רבים, הצבעה על טעויות מהווה את עיקר התקשורת הזוגית המילולית, וזה גורם לצער רב.

יש אנשים שטוענים, ``אני לא יכול לשלוט על מה שאני אומר ועל איך שאני אומר את זה``, אבל השליטה תלויה ברצון. למעשה, אנשים רבים מאמינים באמת שהם לא מסוגלים. אבל בדיוק אותם אנשים יכולים בדרך כלל לשלוט במה ואיך הם אומרים כשמישהו שהם מוקירים נוקש בדלת. ורוב האנשים מסוגלים לעשות את זה אפילו אם מי שנוקש בדלת הוא אדם זר לחלוטין, ש(ככל הנראה)לעולם לא יפגשו שוב.

נשאל פעם אחד החכמים מה המחשבה הראשונה שעולה לו בראש, כשהוא חושב על עיקרון חשוב לחיי הנישואין.

``לא להגיד כל מה שעולה לך בראש``, הוא ענה.

בניגוד עז, גבר גרוש השיב לשאלה זו, לגבי תכונות אישיות או דפוסי התנהגות שהובילו לגירושיו, כך: ``אני מאמין מאוד שחשוב להגיד כל מה שאני מרגיש. אם משהו לא מוצא חן בעיני, נראה לי לא ישר להימנע מלבטא את תחושותיי בצורה גלויה וברורה. היו יכולים להיות לנו נישואין טובים אלמלא העובדה שאשתי הייתה כל כך רגישה. היא לא יכלה לסבול לשמוע את האמת. היא כל הזמן אמרה לי לשמור את ההערות הביקורתיות שלי לעצמי. אבל היא טועה. קיוויתי שהיא תתחזק, אבל במקום זה היא עזבה אותי. היא פחדנית שלא מעיזה לעמוד מול עצמה.``

הגישה הזאת לדיבור היא המכשלה של אנשים רבים. אמנם רוב האנשים אינם קיצוניים כמו האדם שתיארתי, אבל אם האדם אינו זהיר במה שהוא אומר ובאיך שהוא אומר את זה, חיי הנישואין שלו לא יהיו הרמוניים.