551מלון אירופה-מטיי וישניאק-תיאטרון קרוב ת"א551
צילומים אלי ליאון
תיאטרון קרוב בניהולו של ניקו ניתאי מעלה כעת בבכורה בישראל את המחזה" מלון אירופה" מאת המחזאי הרומני מטיי וישניאק המתגורר כעת בפריז.
טוב עושה תיאטרון קרוב שמעלה מפעם לפעם הצגות של מחזאים לא ידועים בארץ ונותן בצורה זו אפשרות לאוהבי התיאטרון להכיר מחזאים שאין כמעט כל סיכוי שיועלו בתיאטרונים הממוסדים הגדולים.
וישניאק נולד בתקופתו של צ'אוצ'סקו והכיר היטב את השיטה הקומוניסטית להלהיב את העם באידאולוגיה ולאומנות מזוייפת שאינה תורמת דבר לעם אלא רק הרס ושכול.
וישניאק נחשב היום לאחד המחזאים הבולטים בתיאטרון האלטרנטיבי באירופה והוא כמעט לא ידוע בארץ למרות שזה המחזה השני שלו המוצג כאן שניהם בתיאטרון קרוב ושניהם בבימויו של ניתאי.
זוג הורים וביחוד האם אינם מוצאים מנוחה כל עוד לא יגלו את קבר בנם שנהרג במלחמות הפנימיות בין המדינות החדשות שהרכיבו את הפדרציה היוגוסלבית לשעבר.
זאת היתה בעצם מלחמת אחים בה נלחמו אנשים שחיו ביחד, לעתים מאותה משפחה , דיברו כמעט באותה שפה והיה להם מבנה מדיני משותף.
זאת היתה מלחמה שכל אחד ניצל אותה לטובתו הוא, לפרנסתו, להשרדותו.
המלחמה הסתימה אך התוצאות לא נשכחו במהרה ויצרו קרע שלא ניתן לתיקון.
המחזה מעורר למחשבה גם לגבי ארצנו וקיומנו הבטוח בשלום כל עוד חיים ביחד שתי אוכלוסיות שונות ולא חשוב אם מגדירים אותן כשני עמים,שתי דתות או שתי דעות פוליטיות.אין ספק שיש למחזה גם השלכה עלינו ועל עתידנו.
אמנם המחזה מספר על בוסניה אך מצב דומה יכול לקרות בכל מקום בו חיים שני עמים,שני מרכיבים שונים של אוכלוסיה,שתי קבוצות.
כנראה שאין אפשרות מסיבות פוליטיות,ואחרות ששתי קהילות שונות יחיו ביחד בשלום יציב של קבע.
שמונה הם השחקנים המבצעים כמעט כולם כמה תפקידים שונים חלקם אפיזודיים קצרים.
משחקם של כל השחקנים טוב מאוד.
שמואל וולף הותיק בתפקיד האבא נכנע כמעט שקט לאשתו ומגלם את תפקידו מצויין.
האמא-מיקי מרמור הספק ,האי ודאות אינם נותנים לה מנוח והיא מביעה זאת היטב.
הספק הורג והוא לפעמים גרוע מהודאות.
ויבקו-הבן-עודד גוגנהיים מלא נעורים וחן וממלא את תפקידו המת-החי היטב.
הבחורה-ורד שוורץ נותנת את הפן הבידורי בהצגה בצורה טובה ויפה.
כל שאר השחקנים אבי חדש,סהר לחמי,טל עדן ודוד אררט הממלאים כל אחד כמה תפקידים משנים את אופיים והתנהגותם היטב בהתאם לטיפוס אותו מגלמים.
ניקו ניתאי ביים את המחזה ברגש רב.מרגישים שהוא מזדהה עם סבלם של הנפשות הפועלות.
הוא הכניס בהפקה זו סצינות קצרות מבדרות הגובלות בהומור ולפעמים בגיחוך כדי לתת לקהל לנוח במקצת מהתוכן הכבד של המחזה.
קטיעת ההצגה ע"י סצינות אלו החיצוניות והבידוריות יוצר את הרושם שההצגה מורכבת מקטעים קטעים והרצף העלילתי נפגם במקצת אך הדבר נחוץ להצלחת ההפקה.
יש סצינה סרקסטית מקסימה בחריפותה ומבוימת היטב ככל ההצגה על אירופה, על גזענות, כושים וזונה.
התפאורה בדי שקי חול -סרגיי ברזין מכניסה את הצופה לאוירה המתאימה.המוסיקה -פרדי גוטליב והתאורה -אורי רובינשטיין שותפים להצלחה.
לראות או לא לראות:הצגה המעוררת למחשבות,ערוכה,משוחקת ומבויימת היטב.הנאה אמנותית לצופה.
נכתב על ידי elybikoret-אלי ליאון , 23/8/2009 11:14
צילומים אלי ליאון
תיאטרון קרוב בניהולו של ניקו ניתאי מעלה כעת בבכורה בישראל את המחזה" מלון אירופה" מאת המחזאי הרומני מטיי וישניאק המתגורר כעת בפריז.
טוב עושה תיאטרון קרוב שמעלה מפעם לפעם הצגות של מחזאים לא ידועים בארץ ונותן בצורה זו אפשרות לאוהבי התיאטרון להכיר מחזאים שאין כמעט כל סיכוי שיועלו בתיאטרונים הממוסדים הגדולים.
וישניאק נולד בתקופתו של צ'אוצ'סקו והכיר היטב את השיטה הקומוניסטית להלהיב את העם באידאולוגיה ולאומנות מזוייפת שאינה תורמת דבר לעם אלא רק הרס ושכול.
וישניאק נחשב היום לאחד המחזאים הבולטים בתיאטרון האלטרנטיבי באירופה והוא כמעט לא ידוע בארץ למרות שזה המחזה השני שלו המוצג כאן שניהם בתיאטרון קרוב ושניהם בבימויו של ניתאי.
זוג הורים וביחוד האם אינם מוצאים מנוחה כל עוד לא יגלו את קבר בנם שנהרג במלחמות הפנימיות בין המדינות החדשות שהרכיבו את הפדרציה היוגוסלבית לשעבר.
זאת היתה בעצם מלחמת אחים בה נלחמו אנשים שחיו ביחד, לעתים מאותה משפחה , דיברו כמעט באותה שפה והיה להם מבנה מדיני משותף.
זאת היתה מלחמה שכל אחד ניצל אותה לטובתו הוא, לפרנסתו, להשרדותו.
המלחמה הסתימה אך התוצאות לא נשכחו במהרה ויצרו קרע שלא ניתן לתיקון.
המחזה מעורר למחשבה גם לגבי ארצנו וקיומנו הבטוח בשלום כל עוד חיים ביחד שתי אוכלוסיות שונות ולא חשוב אם מגדירים אותן כשני עמים,שתי דתות או שתי דעות פוליטיות.אין ספק שיש למחזה גם השלכה עלינו ועל עתידנו.
אמנם המחזה מספר על בוסניה אך מצב דומה יכול לקרות בכל מקום בו חיים שני עמים,שני מרכיבים שונים של אוכלוסיה,שתי קבוצות.
כנראה שאין אפשרות מסיבות פוליטיות,ואחרות ששתי קהילות שונות יחיו ביחד בשלום יציב של קבע.
שמונה הם השחקנים המבצעים כמעט כולם כמה תפקידים שונים חלקם אפיזודיים קצרים.
משחקם של כל השחקנים טוב מאוד.
שמואל וולף הותיק בתפקיד האבא נכנע כמעט שקט לאשתו ומגלם את תפקידו מצויין.
האמא-מיקי מרמור הספק ,האי ודאות אינם נותנים לה מנוח והיא מביעה זאת היטב.
הספק הורג והוא לפעמים גרוע מהודאות.
ויבקו-הבן-עודד גוגנהיים מלא נעורים וחן וממלא את תפקידו המת-החי היטב.
הבחורה-ורד שוורץ נותנת את הפן הבידורי בהצגה בצורה טובה ויפה.
כל שאר השחקנים אבי חדש,סהר לחמי,טל עדן ודוד אררט הממלאים כל אחד כמה תפקידים משנים את אופיים והתנהגותם היטב בהתאם לטיפוס אותו מגלמים.
ניקו ניתאי ביים את המחזה ברגש רב.מרגישים שהוא מזדהה עם סבלם של הנפשות הפועלות.
הוא הכניס בהפקה זו סצינות קצרות מבדרות הגובלות בהומור ולפעמים בגיחוך כדי לתת לקהל לנוח במקצת מהתוכן הכבד של המחזה.
קטיעת ההצגה ע"י סצינות אלו החיצוניות והבידוריות יוצר את הרושם שההצגה מורכבת מקטעים קטעים והרצף העלילתי נפגם במקצת אך הדבר נחוץ להצלחת ההפקה.
יש סצינה סרקסטית מקסימה בחריפותה ומבוימת היטב ככל ההצגה על אירופה, על גזענות, כושים וזונה.
התפאורה בדי שקי חול -סרגיי ברזין מכניסה את הצופה לאוירה המתאימה.המוסיקה -פרדי גוטליב והתאורה -אורי רובינשטיין שותפים להצלחה.
לראות או לא לראות:הצגה המעוררת למחשבות,ערוכה,משוחקת ומבויימת היטב.הנאה אמנותית לצופה.
נכתב על ידי elybikoret-אלי ליאון , 23/8/2009 11:14
