המאמר פורסם לראשונה בבלוג האישי של הכותבת
לא אחזור כאן באריכות על מה שצריך להיות מובן מאליו, ובעיקר נאמר על-ידי רבים אחרים: במדינה דמוקרטית יש חופש עיתונות, והממשלה אינה אחראית למה שמתפרסם בעיתונים. לכן הדרישה מממשלת שוודיה שתגנה מה שפורסם בעיתון עצמאי, צהובון או לא, לוקה באי-הבנה בסיסית בדמוקרטיה. מצד שני, אי אפשר (כפי שעשו אחרים) להשוות הבעת דעה של בעל טור, למה שמתפרסם כביכול כעובדות, מבלי לבדוק, להצליב, לאשש ולבסס את המתפרסם. ובעיקר, מה שהתפרסם בשוודיה חמור מאד בגלל הקישור שעשה העיתונאי בין שמועות שלא נבדקו על הוצאת איברים מפלסטינים, לבין הפרשה של סחר איברים בארה"ב שבה חשודים כמה יהודים. לקישור הזה יש אופי קלאסי של עלילת דם.
עכשיו. מה אפשר וצריך לעשות? (אלו שתי שאלות שאינן זהות, כמובן). יש אפשרות לעזוב את כל הסיפור ולא לנפח אותו. יש אפשרות להגיש תלונה לאיגוד עיתונאי שוודיה, או גוף אחר שקיים שם, אם קיים, על פרסום המפר לכאורה את כללי האתיקה העיתונאית (ראו לעיל). בנוסף, יש לבדוק אם, למי ובאילו אמצעים ניתן להגיש תלונה על מה שנראה כפרסום אנטישמי אם הוא נופל בגדר הסתה לגזענות.
כבר אמרתי מיד בפתיחה מה אי-אפשר לעשות. אבל יש עוד הצעה אחת שהועלתה, ומה שמדהים היא שהועלתה בידי מי שמשמש כפרשן משפטי של כלי תקשורת ממלכתי. והיא להגיש תביעת דיבה נגד העיתון. אם ההצעה הראשונה לוקה באי-הבנה מהו היחס בין השלטון לתקשורת בדמוקרטיה, ההצעה הזאת לוקה באי-הבנה של הזכות לשם טוב ותפקידה של ההגנה המשפטית עליה. למדינה אין "זכות לשם טוב". הזכות לשם טוב מוקנית ליחידים (ובמקרים יותר שנויים במחלוקת לפירמות עסקיות). לשלטון בכלל אין זכויות, יש לו סמכויות. זכויות בעיקרן מוקנות כנגד בעלי הסמכות (רשויות המדינה): שלא יפגעו בזכות, ושיאפשרו את מימושה. מה תרצה מדינת ישראל, להוכיח בשוודיה שיש לה שם טוב ושהוא נפגע? זה הרי פשוט מופרך.
וידידנו רון קופמן מה אתו? קופמן כהרגלו, איך נאמר, פתח ג'ורה. התבטאויותיו היו גסות ולא נאותות. ניתן בהחלט להגיש תלונה לתחנת הרדיו שבה שודרו או לאיגוד הרלוונטי. מה שבלתי אפשרי גם כאן הוא שהכנסת כגוף תגיש תביעת דיבה, כמו שאיים לעשות היו"ר שלה. הכנסת היא רשות, אין לה "שם טוב" שזכאי להגנה משפטית כנגד לשון הרע (ומה בדיוק היא תטען בכתב התביעה, שהיא לא "אגם של חרא"?...). חבר כנסת יחיד יכול להגיש, ויצטרך להוכיח ששמו הטוב נפגע אישית מהפרסום. אגב, שלא כמו בפרסום השוודי, כאן מדובר בהבעת דעה ברורה. ידוע שאיומים בתביעות דיבה הם כלי שלא תמיד ממומש; העיקר האיום. ובכל זאת, צריך להבין מתי לא נכון אפילו לאיים בהן...
עוד בנושא: תביעות דיבה וצינון עובדים http://www.notes.co.il/carmi/49127.asp
לא אחזור כאן באריכות על מה שצריך להיות מובן מאליו, ובעיקר נאמר על-ידי רבים אחרים: במדינה דמוקרטית יש חופש עיתונות, והממשלה אינה אחראית למה שמתפרסם בעיתונים. לכן הדרישה מממשלת שוודיה שתגנה מה שפורסם בעיתון עצמאי, צהובון או לא, לוקה באי-הבנה בסיסית בדמוקרטיה. מצד שני, אי אפשר (כפי שעשו אחרים) להשוות הבעת דעה של בעל טור, למה שמתפרסם כביכול כעובדות, מבלי לבדוק, להצליב, לאשש ולבסס את המתפרסם. ובעיקר, מה שהתפרסם בשוודיה חמור מאד בגלל הקישור שעשה העיתונאי בין שמועות שלא נבדקו על הוצאת איברים מפלסטינים, לבין הפרשה של סחר איברים בארה"ב שבה חשודים כמה יהודים. לקישור הזה יש אופי קלאסי של עלילת דם.
עכשיו. מה אפשר וצריך לעשות? (אלו שתי שאלות שאינן זהות, כמובן). יש אפשרות לעזוב את כל הסיפור ולא לנפח אותו. יש אפשרות להגיש תלונה לאיגוד עיתונאי שוודיה, או גוף אחר שקיים שם, אם קיים, על פרסום המפר לכאורה את כללי האתיקה העיתונאית (ראו לעיל). בנוסף, יש לבדוק אם, למי ובאילו אמצעים ניתן להגיש תלונה על מה שנראה כפרסום אנטישמי אם הוא נופל בגדר הסתה לגזענות.
כבר אמרתי מיד בפתיחה מה אי-אפשר לעשות. אבל יש עוד הצעה אחת שהועלתה, ומה שמדהים היא שהועלתה בידי מי שמשמש כפרשן משפטי של כלי תקשורת ממלכתי. והיא להגיש תביעת דיבה נגד העיתון. אם ההצעה הראשונה לוקה באי-הבנה מהו היחס בין השלטון לתקשורת בדמוקרטיה, ההצעה הזאת לוקה באי-הבנה של הזכות לשם טוב ותפקידה של ההגנה המשפטית עליה. למדינה אין "זכות לשם טוב". הזכות לשם טוב מוקנית ליחידים (ובמקרים יותר שנויים במחלוקת לפירמות עסקיות). לשלטון בכלל אין זכויות, יש לו סמכויות. זכויות בעיקרן מוקנות כנגד בעלי הסמכות (רשויות המדינה): שלא יפגעו בזכות, ושיאפשרו את מימושה. מה תרצה מדינת ישראל, להוכיח בשוודיה שיש לה שם טוב ושהוא נפגע? זה הרי פשוט מופרך.
וידידנו רון קופמן מה אתו? קופמן כהרגלו, איך נאמר, פתח ג'ורה. התבטאויותיו היו גסות ולא נאותות. ניתן בהחלט להגיש תלונה לתחנת הרדיו שבה שודרו או לאיגוד הרלוונטי. מה שבלתי אפשרי גם כאן הוא שהכנסת כגוף תגיש תביעת דיבה, כמו שאיים לעשות היו"ר שלה. הכנסת היא רשות, אין לה "שם טוב" שזכאי להגנה משפטית כנגד לשון הרע (ומה בדיוק היא תטען בכתב התביעה, שהיא לא "אגם של חרא"?...). חבר כנסת יחיד יכול להגיש, ויצטרך להוכיח ששמו הטוב נפגע אישית מהפרסום. אגב, שלא כמו בפרסום השוודי, כאן מדובר בהבעת דעה ברורה. ידוע שאיומים בתביעות דיבה הם כלי שלא תמיד ממומש; העיקר האיום. ובכל זאת, צריך להבין מתי לא נכון אפילו לאיים בהן...
עוד בנושא: תביעות דיבה וצינון עובדים http://www.notes.co.il/carmi/49127.asp
ד"ר לפילוסופיה. חוקרת ומרצה לפילוסופיה פוליטית המתמחה בזכויות אדם, ליברליזם ודמוקרטיה. תחום המחקר העיקרי שלה הוא אזרחות והגירה. כותבת, עורכת ומתרגמת בתחומים אלו ובתחומים נוספים.
אתר אישי: http://naama-carmi.com
להזמנת הרצאות וכן עבודות כתיבה, עריכה ותרגום ניתן לפנות דרך האתר.
אתר אישי: http://naama-carmi.com
להזמנת הרצאות וכן עבודות כתיבה, עריכה ותרגום ניתן לפנות דרך האתר.
