אמש נפגשנו בביתנו( הבית של סימתי ושלי ) עם כמה חברים ותיקים. עמיהוד כהן, יותר נכון ד"ר עמיהוד כהן רופא פלסטיקאי הגיע לביקור מולדת קצר מאיטליה.הגיעו עוד מספר חברים ותיקים.כולנו למדנו יחדיו בפנימייה החקלאית כפר סילבר. רובנו המשיך את השרות הצבאי ביחד במסגרת הנח"ל.חלקנו המשיך ביחידות צבאיות אחרות.גם במהלך השרות בעקבות מלחמת יום כיפור אשר בה השתתפנו חלו שינויים בשיבוצי האנשים במסגרת שרותם. אני ,לדוגמא סיימתי לבסוף את המילואים בצה"ל כסגן בחיל ההנדסה. רחוק מהווי הנח"ל ומסגרת הגרעין שלנו.אחת החוויות הזכורה לכולנו היה מאחז "תלול" ליד נחל ים שבסיני אשר בו שרתנו כחצי שנה.טראומתי יותר מבחינתי היה פינוי מוקשים נגד אדם בשדה התעופה בא-טור אותו ביצעתי במהלך השרות. זה היה פשוט מפחיד.למבינים מבין הקוראים אציין שהשדה לא היה מסומן וחלק מהמקושים נגד אדם זזו ממקומם בעקבות סופות חול.
אבנר ואשתו הקדימו .שוחחנו אבנר ואני. סימה שוחח עם אשתו הנחמדה של אבנר. העלנו חוויות מהתיכון.שוחחנו על חברות בת ארבעים שנה הנשמרת בינינו.בין בוגרי הפנימייה החקלאית.התגאינו בעובדה שהיינו מחזור טוב.כל הבוגרים הצליחו באופן נאה למדי.( אבנר הוא מהנדס ).ראיתי וחשתי באמצעות אבנר את היותי ילד ,נער, בוגר, חייל והיום שלושים וארבע שנים אחרי.
אבנר הזכיר לי תכונת אופי מאוד חזקה אצלי. לא ידעתי שכבר אז בימי התיכון היא באי לידי ביטוי כה מוחצן. הוא אמר ואני מצטט מהזיכרון: "אבי, אתה תמיד אהבת לתת, תמיד נתת ,חשת שאתה יכול להעניק וסייעת לכולם.אבל", כאן הוא הרצין לפתע, הביט בי והמשיך.."מי שבוגד באמונך ,מי שאינו משיב לך ,לפחות במעט על מה שנתת, מי שמשקר אותך או משמיץ אותך, לאותו אדם אתה לא תוותר לעולם ולא חשוב כמה שזה יעלה לך".הסתכלתי בו בתמיהה.הוא צדק.לא זכרתי שזו תכונת אופי כה דומיננטית אצלי.הנתינה ורדיפת הצדק המוחלט. הוא הזכיר לי מקרה של תלמיד פנימייה שהיה איתנו.הוא הזכיר לי שלא דיברתי איתו לעולם.הוא הזכיר לי את הסיבה ,את האכזבה שלי ממנו. את העובדה ששיקר כדי להציל את עורו.הוא הזכיר לי כמה רצתי והתאמצתי עד שהוכחתי להנהלת בית הספר שאני צודק.
שוחחנו עוד על הזמן שבו היינו נערים.זכרנו שנינו שהיינו היחידים שהיו מבלים את זמנם הפנוי בספריה.היינו גם שני תלמידי הפנימייה היחידים בכיתה העיונית בבית הספר.גם היחידים שהוציאו בגרות מלאה. הוא החמיא לסימה.בעצם, כולם החמיאו לה.ראיתי ולבי התמלא גאווה.
השתקפתי בעיניו ואהבתי זאת.
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני
