חלון פנורמי - יומן קריאה 

לפני הכל וידוי, הספר חיכה לי זמן רב, עבר ממדף הספרים אל השידה שליד המיטה ומשם לשידה שלי בבית השני. ההוצאה המחודשת בעקבות הסרט, הנושאת על הכריכה את פניהם של ליאונרדו דה קפריו וקייט ווינסלט, הרתיעה אותי מפני הטרנדיות שבדבר. אך משהתחלתי לקרוא בו ידעתי שאין כאן מסע יחסי ציבור מוגזם כי אם ספר מצויין.
פרנק ואייפריל ווילר, זוג כל אמריקאי יפה, שלא לומר מושלם, מגדלים שני ילדים בבית בפרוורים. אייפריל עקרת בית נפלאה, מנקה-מכבסת-מבשלת-מטפלת בילדים, ופרנק קם בבוקר, שותה קפה ויוצא ליום עבודתו בעיר בחברה גדולה. לפנות ערב הם שותים מרטיני, אוכלים ארוחת ערב, מארחים אורחים או יוצאים לרקוד. החיים מתנהלים על פי הציפיות ובהתאם לאמות המידה המוכרות. על פניו בני הזוג ווילר מגשימים את החלום של עצמם ושל החברה בה הם חיים. משפחה יפה, עבודה טובה, בית בפרוור שקט. במציאות הם צועדים ביחד ולחוד במסלול הצפוי מראש ומגשימים, לא את חלומותיהם, כי אם את החיים כפי שהם אמורים להיות, תפישה שמקורה בהשתקפות הניבטת דרך החלונות הפנורמיים של אינספור משפחות כל אמריקאיות אחרות שגרות בבית בפרוורים. וכך, שבויים במאחז עיניים זה, אין הם מבינים כיצד זה קרה שהאושר איננו בנמצא.
זוהי ארה"ב של שנות החמישים, אך באותה המידה יכול היה הספר להיכתב באירופה או בישראל, בשנות השמונים או התשעים או באלף הנוכחי. נכון שיחסי הכוחות בין המינים השתנו, נכון שהתבניות הזוגיות אחרות היום אך הקודים החברתיים בעינם נותרו. למרות הטרנדיות הרוחנית, השיבה להודו ולטבע, לאוכל אורגני, לפשוט ולבסיסי, עדיין רבים כל כך נותנים למסלול השגרתי של חיים בוגרים להוליך אותם אל השיממון. דרך שהלכו בה לפניהם וילכו בה גם אחרים בעתיד. דרך בה נדמה שהאושר אוטוטו בא, הינה הוא בוודאי מסתתר מעבר לפינה. נו טוב, אולי מעבר לעיקול הבא, אולי בשנה הבאה, אולי אחרי הילד השני, אולי אם נחליף עבודה, אולי... וכך לנגד עיני הקורא, הופכים גיבורי הספר למתים מהלכים המתחזים לבעלי משפחה מאושרת וקריירה מבטיחה אך בפועל לכודים בחיים שלא אליהם התכוונו. איך זה קרה, הרי הם עשו בדיוק מה שתכננו, מה שכוווולם עושים, האין כולם מאושרים?
ייטס מדייק עד כאב בתאור החיים של המעמד הבינוני בעידן השפע. הוא מתאר בכשרון מעורר הערצה את ההתחזות הבלתי פוסקת של גברים ונשים בחברה המערבית - התחזות לעובדים מסורים במקום העבודה, לאנשים מאושרים בין חברים, לבני זוג נאמנים ואוהבים בבית פנימה וגם בפני עצמם הם מתחזים ולא מודים באמת הצורבת שלא לחיים האלו פיללו.
כמה אמת יש בכתיבה הזו של ייטס, וכמה דיוק, וכמה אכזרית היא כמו אור נאון הקבוע מעל המראה בחדר הרחצה, חושף כל פגם וקמט. מאלצת את הקורא להתמודד פנים אל פנים עם אמיתות על עצמו, על הסובבים אותו, על החיים. חדה הכתיבה, נוקבת.
חלון פנורמי, הוצאת אחוזת בית, 379 עמ'.