להקשיב לגוף 

להקשיב לגוף/ ליה שניידר לוי
במטרה להביא את עצמנו למצב בריא, אנו מחפשים אחר מסגרות פעילות גופנית שתיתן מענה לחיזוק הגוף והנפש, שמירה על יכולותינו ומניעת היחלשות ופגיעות למחלות. אולם גם כשהמטרה חיובית, לפעמים אנחנו נוטים ללכת שבי אחר אופנות- בריאות למיניהן ולא בוחרים את המסגרת הנכונה לנו או שאנו פועלים במסגרת מתאימה, רק שבתוכה לא מפיקים ממנה את המיטב, בגלל חוסר הקשבה לגופנו, לעצמנו.
זיהוי צרכים ומטרות
כשאני באה לבחור לעצמי מסגרת פעילות גופנית, עומדות בפניי אינספור אפשרויות. שיטות הפעילות היום מגוונות מאי פעם וכל אחת מביאה את יתרונותיה. אך לפני שאני בוחרת, עליי לזהות מה חשוב לי בכלל. נכון, כולם יודעים שפעילות גופנית היא המלצה בריאותית לכולם. אך אני זה לא כולם, אף פעם. חשוב שאזהה את הצרכים והציפיות שלי מפעילות גופנית, להלן פ"ג. ראשית כל, מתאמנים יקרים, שאלו את עצמכם מהי הפעילות שאתם הכי אוהבים ושיהיה לכם יחסית קל להתמיד בה, כי כשאתם מתאמנים רק מתוך חובה ושנאה שום דבר חיובי יוצא מזה, פשוט כך. התאמה והרמוניה בין רגשותיכם פנימה לפעילות שלכם עם גופכם בעולם החיצוני חיונית לחוויה שתוביל אתכם לשיפור במצב הגופני ולסיפוק מנטאלי. הדבר נכון לא רק לגבי פ"ג, אלא לגבי כל התחומים בחיינו, כשהפה והלב שווים אנחנו באיזון, מרחיקים מעצמנו מתח מיותר. דבר שני לזהות מהי המטרה שלי. אני מחפשת תחזוק כללי? או אולי שיפור וחיזוק ספציפי באזורים מסוימים כמו גב/ ברכיים/ בטן? הורדה במשקל? הגדלת טווחי התנועה בגלל נוקשות/ חוסר גמישות/ חוסר תנועה ביומיום? רגיעה וזמן לעצמי? שיפור יציבה? עבודת לב-ריאה? העלאת האנרגיה הכללית? שחרור לחצים? מניעת מחלות והידרדרות בעיות קיימות כגון אוסטיאופורוזיס, בצקות, בעיות מפרקים, ניוון שרירים? ולבסוף, על פי האישיות ומתוך היכרות של אדם עם עצמו, רצוי לבחון את מידת התאמה של הפרט למסגרת- אימון אישי, קבוצתי, קאנטרי פתוח לכל החוגים או חיבור מסוים למורה אחד, מיהם חברי המסגרת הנ"ל, כמה חשובה לי חברתם וזהותם של מתאמנים אחרים וכו'.
לבחור מתוך השפע
היום הבחירה בשיעורים, במורים ובשיטת הפעלת הגוף היא כמו קניות בסופרמרקט- שפע, צבעוניות, הבטחות וחוסר ודאות מסוים ואף אשליות לגבי מה אני רוכשת הלכה למעשה. אז כדאי לקרוא את התוויות לצרכן- ולדעת מה מכילה כל שקית... אם נשאר רק עם הכותרות, ההתלבטות נראית משהו כמו: "קיקבוקס להרזייה, או יוגילאטיס לגוף ולנשמה? עדיף שאתחיל עם הפלדנקרייז לזקנים או עם הטאי צ'י הרגוע ואז אכנס לשיעורי העיצוב הדינמי... בעצם בא לי את האקווה-אירוביקס, אבל הרופא המליץ לי על התעמלות בריאותית. לא. הכי טוב זה הליכה ואת זה אני יכולה לעשות לבד, לא צריך שום דבר..." וכו' וכו'. לכל אלו אין משמעות אמיתית עבורי, אלא אם כן אני מבינה, מתוך ידע, שאילת שאלות או התנסות, במה אכן מדובר. לא מומלץ שאלך לשיעור ספינינג אם יש לי בעיות ברכיים. יוגה שיבננדה לא תתאים אם אני מחפשת שחרור אנרגטי או להוריד במשקל. אם אני בהריון לא כדאי שאכנס לאימון מחזורי, או שאתחיל דווקא עכשיו ללמוד פילאטיס. עדיף שאשקול פעילות מתונה כמו שחייה שתשחרר עומסים מהגב, הליכה או יוגה , עם הנחיה מתחשבת בהריון. אם אני מתאמנת מנוסה, לא רצוי שאשאר כל השנים באותה רמת פעילות וכדאי שאתחיל לגוון . אם אני מתעמלת מתחילה אין טעם להיכנס לאירובי דאנס, אלא לחפש שיעורים למתחילים. אם אני מחפשת לרקוד ולשחרר, אז היפ הופ, ריקודי בטן ולטינו יהיו אופציות מעולות. אם אני לא סובלת פעילות בסטודיו אז משחקי חוץ כמו טניס, כדורסל, רולרבליידס, או ריצה ושחייה בים בטח יתאימו יותר. אם יש לי מגבלות כלשהן, רצוי שאדבר עם המדריך ואבקש תרגילים חלופיים כשצריך או אקח אימון אישי. חשוב לערוך כאן אלימינציה- מה לא רלוונטי עבורי ואז להישאר עם אופציות רלוונטיות ולבחור מביניהן מה הכי מתאים לי, על פי רמת הכושר האישית, ההעדפות והמטרות.
מהי המשמעות של "ההקשבה לגוף"?
זוהי מטבע לשון שאנו שומעים הרבה ואולי כבר מתעלמים ממנה. לבדוק מהם צרכי הגוף שלי- מה בעיקר דורש תחזוק? למה גופי זקוק? מהי המסגרת שמתאימה לאופיי? מה ייתן לי מוטיבציה, הנאה ויכולת התמדה? לגוף תשובות מאוד ברורות, העניין הוא להפנות את תשומת ליבנו אליו. כשאני מציינת "גוף", כוונתי היא לא רק לתחושת פיזיות כמו האדרנלין שמשתחרר, או מתח בכתפיים, כאב בגב, כיווץ והרפיה, אלא גם לרגשות שמעידים על החיבור הכללי שלי לפעילות- כמו הנאה ממתיחה, רתיעה ממנח מסוים, חשק וסקרנות להתנסות בתנועה, שמחה ואנרגיה מתפרצת מריקוד, חוסר נוחות מפריע מתרגיל ועוד. לאחר התנסות, למשל אחרי שיעור- בדקו כיצד אתם מרגישים? אם התנסיתי בחוויה חיובית בגוף ובנפש, אני נמצאת במקום נכון. כאשר אני חווה סבל, שעמום, דחייה, תסכול, קושי רב מדיי- עליי לבדוק אופציה אחרת לפ"ג, או רמה שונה של אימון. לאחר שנכנסתי לשגרת הפעילות, מה קורה במהלך הפעילות עצמה? במהלך השיעור/ אימון משחק או אם הנכם פועלים במסגרת עצמכם, רצוי להבין את אופי הפעילות, או את הרציונאל המנחה ולא רק מתוך חיקוי עיוור של מדריך / ספר / מאמן / טלוויזיה. כלומר, לקחת אחריות על גופנו. לעבוד מתוך כבוד לגוף האנושי ולא להתייחס אליו כמכונה בלבד. אין להתיש את הגוף: אין בשום מצב להגיע למצב של חוסר נשימה, של דלדול כוחות, של כאבים. יש להבדיל בין חוסר נוחות של מאמץ הנובע מעבודה, מאתגר גופני חדש לבין הסגת גבולות הגוף. אל תנסו להתעלות ולהיות טובים יותר מאחרים. או להרשים את המורה שלכם. או לעשות בדיוק כמו שכתוב או אומרים. אין טעם לנסות להיות "טובים" בכלל. אנחנו לא בתחרות! פ"ג כאורח חיים אמורה לשפר את מצבנו בהדרגה באופן טבעי, בעקבות התמדה והנאה ואנו נחוש בכך, בלי לנסות להיות טובים, אלא רק עצמנו, מתחדשים במעט כל פעם. אם אנו יוצאים בכל פעם מפ"ג תשושים- אנחנו בהחלט לא מקשיבים לגוף. אם בכל פעם יש לי כאבים חזקים במהלך אימון או לאחריו אנחנו מסבים נזקים ולא תועלת. אם אנחנו מתעלמים מתופעות גופניות מטרידות כמו סחרחורת ובחילות במהלך פ"ג, אנחנו חוטאים למטרתנו. אם אני נמצאת בפעילות מתוך רצון, במסגרת המתאימה, אחוש מסוגלות חיונית, מוטיבציה לשיפור, אנרגיה זורמת והנאה כללית מתנועה ותרגול הגוף. בתום הפעילות אחוש סיפוק, זרימת דם טובה ושחרור גופני ומנטאלי.
דגשים באימון הגוף
מדריך מקצועי הוא מדריך שנותן דגשים לעבודה בטוחה ויעילה עם הגוף. על כן, אם חסרה לכם תחושת ביטחון שאתם פועלים בסדר, שאלו ובקשו משוב מהמדריך שלכם על עבודתכם. מעבר לכך, הקפידו לקבל משוב מגופכם שלכם- האם התחושה באימון הינה של מאמץ מתון, סביל שמרגיש לכם כמו עבודה נכונה או לא? לפעמים מתוך התלהבות יתרה אנו עוברים את גבול היכולת בלי לשים לב ואם האדם עצמו לא ישים לב לכך, אין טעם לצפות תמיד שהמדריך יעשה זאת עבורו. ברוב המקומות, קבוצות האימון השונות גדולות ומכילות מספר רב של מתאמנים ואין למדריך יכולת פיקוח פרטנית. על המתאמן לקחת אחריות לגופו בכדי למנוע נזקים ואם הוא חש לא טוב בתרגיל מסוים לדוגמא, עליו לבצע אותו אחרת או תרגיל שונה, עד שהוא חש שהתרגול נמצא תחת שליטתו והבנתו. חשוב לבקש תרגילים חלופיים במהלך או בסוף שיעור באופן אישי וללמוד מהמדריך את העיקרון המנחה. למשל בשיעורי אירובי, כאשר מתאמנים מתחילים נכנסים לשיעוריי, אני מקפידה להזכיר שכושר בונים בהדרגה, כך שרצוי שלא יקפצו או יעבדו בעוצמה גבוהה כל השיעור, אחרת יישארו ללא נשימה ויותר מכך יצאו מתוסכלים ללא רצון לחזור. במהלך השיעור אני מזכירה שלכל תנועה יש עוצמות שונות ותמיד רצוי לעבוד לפי המרגש ועל המתאמן לבחור. אני ממליצה בכל מקרה בשיעורים הראשונים לקחת את הכל לאט ובטוח, הגוף יתחזק בכל מקרה ועדיף באופן מבוקר. יש שיטות ומדריכים שיחמירו את ההגבלים ויחתכו בקו מאוד ברור בין ה"אסור" וה"מותר" לעשות. לפעמים בכדי למנוע כל הסתכנות עבור מתאמנים מתחילים, מצמצמים את מרחב הפעילות באופן משמעותי לכל הקבוצה. לא פעם קורה מצב שאדם שעובר ממסגרת אחת לאחרת, פוגש לפתע בהנחיות שסותרות את מה שלמד במקום אחר. אז אין אסור ומותר אבסולוטיים והמתאמן הוא זה שיבחר, על סמך גופו, הגיונו ותחושותיו. בנוסף, עניין הגישה מכריע: סיסמת "בשביל היופי צריך לסבול" הובילה אנשים לסבל מיותר ולפעמים דווקא לתוצאות מאוד לא יפות, כמו שחיקת ברכיים, מתיחת גידים ושרירים וכו'. כאשר הכאב הוא המוביל בפ"ג, התוצאה היא כאבים. כאשר החוויה החיובית היא המובילה, התוצאות חיוביות. יש להימנע מקיצוניות ולהיות תמיד קשובים לגופנו. בעידן זה של מודעות גוף- נפש, אנו מחפשים איזון והרמוניה לשם בריאותנו.

לסיכום: עקרונות מנחים
1. לבחור בפ"ג שאני אוהבת לעשות, כדי שאוכל להתמיד.
2. לדעת מהן מטרותיי וצרכי/מגבלות גופי, כדי לבחור בפ"ג הכי טובה עבורי.
3. לבחור את המסגרת שמתאימה לי מבחינת מקום, מדריך וזמן .
4. לעבוד על פי יכולותיי האישיות בלבד, ללא תחרות.
5. לשים לב לתחושות הגוף במהלך ובתום הפעילות.