בית משפט השלום בחיפה (השופטת טאובר) פסק, כי על פי חוק הערר לא ניתן להעלות טענות אחרות נגד שומת הארנונה אם לא הוגשה השגה בגינן. עם זאת, רשאי נתבע לטעון בהגנה מפני תובענה משפטית כי לא החזיק בנכס גם אם לא הגיש השגה בעניין זה. מסקנה זו לא עזרה לסיסו, שמום שהוא לא הודיע לעירייה כי חדל להחזיק בנכס כהוראת סעיפף 325 לפקודת העיריות:
"מן המקובץ עולה שלצורך חיובו של מחזיק נכס בארנונה ושחרור המחזיק הקודם מחובה זו על המחזיק הקודם בנכס להצביע על שני תנאים מצטברים: האחד, כי יוחלפו מחזיקי הנכס, והשני - כי תימסר על כך הודעה כדין לעירייה."
החלק המעניין בפסק הדין נוגע לחיוב רטרואקטיבי של ארנונה שבוצע בנובמבר 1995 לגבי התקופה המתחילה בינואר 1995. החיוב בוצע לאחר ביקור של מפקח מטעם העירייה במקום שמדד את הנכס ומצא כי שטחו גדול מהשטח הרשום בשומת הארנונה. בית המשפט דן בעניין ופסק:
"הטלת ארנונה על נישום מתבצעת בשני שלבים: השלב הראשון הוא שלב החקיקה שבו מחליטה הרשות בצו על הטלת ארנונה כללית על הנכסים שבתחום שיפוטה. השלב השני הוא שלב מעשה השומה ובו מיושם צו הרשות בעניינו המסוים של הנישום. תהליך זה על שני שלביו מתבצע מידי שנה בשנה ועל כן בכל שנה חייבת העירייה לשגר לנישום הודעה בדבר חבותו בארנונה כללית ובדבר שיעורה בהתחשב בגודל השטח בו הוא מחזיק."
העירייה לא הוכיחה מהו המועד שבו הורחב שטחו של הנכס, לא נתברר אם גודל השטח השתנה במהלך השנים או בסמוך ממש לביצוע המדידה על ידי המפקח וכן לא הובאו כל ראיות למרמה או להטעיה של הנישום. מטעמים אלה, החליט בית המשפט, כי המקרה הנדון אינו נמנה על אותם מקרים חריגים בהם יש לאפשר תיקון רטרואקטיבי של שומת ארנונה.
התביעה התקבלה למעט החיוב הרטרואקטיבי.
שומה רטרואקטיבית: המצוקה הכלכלית של הרשויות המקומיות מעודדת אותן למדוד ולשוב ולמדוד את הנכסים מידי כמה שנים. והנה, למרבה הפלא מתברר, כי שטחם של נכסים שנבנו לפני שנים רבות אינו קבוע ויציב, וכי שטחם גדל או פוחת.
כאשר מתברר ששטח הנכס קטן מהשטח שנלקח בחשבון בשומת הארנונה, נוהגות הרשויות המקומיות לתקן את שומת הארנונה בשנה שלאחר המדידה, ולעתים אף באותה שנה עצמה. לא מוכר לי מקרה, שבו יזמה רשות מקומית תיקון שומה רטרואקטיבי כאשר הנכס "התכווץ".
בו בעת, נוהגות אותן רשויות מקומיות לתקן את שומות הארנונה באופן רטרואקטיבי - 7 שנים לאחור. ראוי להדגיש, כי אם שטח הנכס גדל כתוצאה מבנייה שלא ניתן לגביה היתר בנייה, והרשות המקומית לא ידעה על כך עד לביצוע המדידה, או אז פעולה זו היא לגיטימית. במקרים אחרים - לא.
גבייה מינהלית: יש רשויות מקומיות, והן לא רבות, הנוהגות לשלוח הודעות שומה רטרואקטיביות, ולהוסיף בסופן הודעה, כי אם לא ישולם החוב תוך 15 או 30 יום יפתחו בהליכי גבייה.
התנהגות כזו היא שערורייתית, משום שלנישום יש זכות להגיש השגה כנגד השומה תוך 90 יום מיום קבלתה, וכל עוד לא חלף המועד, השומה אינה סופית ואין לרשות המקומית זכות לגבותה בהליכים מינהליים לפי פקודת העיריות או לפי פקודת המסים (גביה). ואם בשומה רגילה נכונים הדברים, קל וחומר בשומה רטרואקטיבית שכל חוקיותה מוטלת בספק.
גישה תוקפנית כזו של רשויות מקומיות מסוימות פועלת כחרב פיפיות, משום שהיא "מייצרת" פסיקה, המצמצמת את זכויותיהם ואת סמכויותיהם של פקידי הגבייה בהליכי גבייה לגיטימיים בכל הרשויות המקומיות.
_______________
ת"א 17958/00 עיריית חיפה נגד יוסף סיסו
בית משפט השלום חיפה השופטת ב. טאובר
ניתן ביום 8.8.2004
פרקליט 1976. דוקטורט בשיווק. ספרים: ארנונה עירונית, מס שבח, היטל השבחה. מרצה.
