רע"א 8313/08, לידו כנרת בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל
כבוד השופט א' גרוניס, כבוד השופטת מ' נאור, כבוד השופט י' דנציגר
עו"ד ש' אביטן; עו"ד א' פרח למבקשת; עו"ד ד' דומיניץ למשיב
31.08.2009
העובדות:
1. בשנת 1986 הקימה המבקשת על חלקה שבשטח אגם הכנרת, מנגש בשטח של 120 מ"ר. מדובר במתקן המחובר לקרקעית הכנרת ומשמש לצורך העלאת והורדת נוסעים לספינות העוגנות בנמל. בשנת 2001 הגיש המשיב, מינהל מקרקעי ישראל, תביעה נגד המבקשת לפינוי המנגש מהחלקה וכן לתשלום דמי שימוש משנת 1995 ואילך.
החלטה:
1. אין חולק כי המנגש מהווה "כלי שיט" כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת הנמלים. כלי השיט דנן, המנגש, עוגן דרך קבע, מזה למעלה מעשרים שנים, בנמל טבריה, שהוא נמל מוכרז לפי פקודת הנמלים. פקודת הנמלים קובעת הוראות שונות בנוגע לסמכויות הניהול של נמלים מוכרזים, שירותים הניתנים על ידי הנמל, הסדרת מסירת טובין והטיפול בהם, המשמעת בנמל ועוד. פקודת הנמלים נועדה להסדיר את כללי הבטיחות, ההתנהגות והשיט בנמלים. בין היתר, נקבע כי שר התחבורה רשאי להתקין תקנות המטילות אגרות מסוגים שונים, ובהן אגרות עגינה ואגרות מינגש.
2. מלבד היותו כלי שיט, קבע בית המשפט המחוזי כי המנגש מהווה גם "בניין" בשל היותו עוגן באופן קבוע במקומו כבר למעלה מעשרים שנים. עוד עובדה שאין חולק עליה היא כי המנגש עוגן כשהוא ניצב על חלקה אשר בבעלותה של מדינת ישראל, היינו מדובר ב"מקרקעי ישראל" כמשמעותם בחוק יסוד: מקרקעי ישראל. ככאלה, מנוהלים מקרקעי ישראל על ידי המינהל.
3. סמכותו של המינהל לגבות דמי שימוש בקרקע נובעת, בדרך כלל, מכוחו של חוזה חכירה בין המינהל לבין חוכר המקרקעין. המינהל, כמי שמנהל עבור מדינת ישראל את מקרקעיה, גובה מהחוכרים מעין דמי שכירות בגין השימוש בקרקע, וזאת על פי ההסכם בין הצדדים ובהתאם לסוג הקרקע, סוג השימושים המותרים, מיקומה וכיו"ב. יחד עם זאת, מקום שבו לא קיים הסכם המסדיר את השימוש בקרקע, אין פירוש הדבר כי המינהל אינו זכאי לגבות דמי שימוש. במקרה כזה, תנבע הזכות לגבות דמי שימוש מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
4. השימושים שבגינם משולמת אגרת עגינה אינם חופפים לעצם השימוש בקרקע. מכאן עולה כי לא ניתן לומר שאגרת עגינה חופפת לדמי השימוש, שהם למעשה דמי שכירות עבור עצם השימוש במקרקעין. יתרה מכך, סמכותו של מנהל הנמל לגבות אגרות ממשתמשי הנמל בגין שירותים הניתנים במסגרתו אינה גורעת מסמכותו של בעל המקרקעין או מנהלו לגבות דמי שימוש בגינם, ולהיפך. החובה לשלם מסים ותשלומי חובה אחרים אינה גורעת מהחובה לשלם דמי שימוש למינהל.
5. אשר לטענת האפליה. המבקשת אינה רשאית לדרוש כי המינהל יפטור אותה מתשלום דמי שימוש. לכל היותר, יכולה המבקשת לתבוע כי תשלום דמי השימוש ייאכף לגבי מנגשים או מזחים נוספים (ככל שיש כאלה) באגם הכנרת.
כבוד השופט א' גרוניס, כבוד השופטת מ' נאור, כבוד השופט י' דנציגר
עו"ד ש' אביטן; עו"ד א' פרח למבקשת; עו"ד ד' דומיניץ למשיב
31.08.2009
העובדות:
1. בשנת 1986 הקימה המבקשת על חלקה שבשטח אגם הכנרת, מנגש בשטח של 120 מ"ר. מדובר במתקן המחובר לקרקעית הכנרת ומשמש לצורך העלאת והורדת נוסעים לספינות העוגנות בנמל. בשנת 2001 הגיש המשיב, מינהל מקרקעי ישראל, תביעה נגד המבקשת לפינוי המנגש מהחלקה וכן לתשלום דמי שימוש משנת 1995 ואילך.
החלטה:
1. אין חולק כי המנגש מהווה "כלי שיט" כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת הנמלים. כלי השיט דנן, המנגש, עוגן דרך קבע, מזה למעלה מעשרים שנים, בנמל טבריה, שהוא נמל מוכרז לפי פקודת הנמלים. פקודת הנמלים קובעת הוראות שונות בנוגע לסמכויות הניהול של נמלים מוכרזים, שירותים הניתנים על ידי הנמל, הסדרת מסירת טובין והטיפול בהם, המשמעת בנמל ועוד. פקודת הנמלים נועדה להסדיר את כללי הבטיחות, ההתנהגות והשיט בנמלים. בין היתר, נקבע כי שר התחבורה רשאי להתקין תקנות המטילות אגרות מסוגים שונים, ובהן אגרות עגינה ואגרות מינגש.
2. מלבד היותו כלי שיט, קבע בית המשפט המחוזי כי המנגש מהווה גם "בניין" בשל היותו עוגן באופן קבוע במקומו כבר למעלה מעשרים שנים. עוד עובדה שאין חולק עליה היא כי המנגש עוגן כשהוא ניצב על חלקה אשר בבעלותה של מדינת ישראל, היינו מדובר ב"מקרקעי ישראל" כמשמעותם בחוק יסוד: מקרקעי ישראל. ככאלה, מנוהלים מקרקעי ישראל על ידי המינהל.
3. סמכותו של המינהל לגבות דמי שימוש בקרקע נובעת, בדרך כלל, מכוחו של חוזה חכירה בין המינהל לבין חוכר המקרקעין. המינהל, כמי שמנהל עבור מדינת ישראל את מקרקעיה, גובה מהחוכרים מעין דמי שכירות בגין השימוש בקרקע, וזאת על פי ההסכם בין הצדדים ובהתאם לסוג הקרקע, סוג השימושים המותרים, מיקומה וכיו"ב. יחד עם זאת, מקום שבו לא קיים הסכם המסדיר את השימוש בקרקע, אין פירוש הדבר כי המינהל אינו זכאי לגבות דמי שימוש. במקרה כזה, תנבע הזכות לגבות דמי שימוש מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
4. השימושים שבגינם משולמת אגרת עגינה אינם חופפים לעצם השימוש בקרקע. מכאן עולה כי לא ניתן לומר שאגרת עגינה חופפת לדמי השימוש, שהם למעשה דמי שכירות עבור עצם השימוש במקרקעין. יתרה מכך, סמכותו של מנהל הנמל לגבות אגרות ממשתמשי הנמל בגין שירותים הניתנים במסגרתו אינה גורעת מסמכותו של בעל המקרקעין או מנהלו לגבות דמי שימוש בגינם, ולהיפך. החובה לשלם מסים ותשלומי חובה אחרים אינה גורעת מהחובה לשלם דמי שימוש למינהל.
5. אשר לטענת האפליה. המבקשת אינה רשאית לדרוש כי המינהל יפטור אותה מתשלום דמי שימוש. לכל היותר, יכולה המבקשת לתבוע כי תשלום דמי השימוש ייאכף לגבי מנגשים או מזחים נוספים (ככל שיש כאלה) באגם הכנרת.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il