דחיית ערעורו של אחד המעורבים ב''פרשת טופז'' בנוגע למעצרו עד תום ההליכים 

בש"פ 6595/09, אופיר סספורטס נ' מדינת ישראל

כבוד השופט א' רובינשטיין


25.08.2009

העבדות:
ענייננו בערר על החלטת בית המשפט המחוזי, למעצר העורר עד תום ההליכים.כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בכוונה מחמירה, סחר בסם מסוכן, הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט. בכתב האישום נטען, כי דודו טופז ע"ה, שהיה בקשרי חברות עם העורר, פנה אליו וקשר עמו לאתר בעבורו אנשים מתאימים, שתמורת תשלום יתקפו את מנכ"ל שידורי קשת, אבי ניר ויגרמו לו חבלה. חמורה.

החלטה:
1. מחד גיסא עמדו לנגד עיני ביהמ"ש העבירות החמורות שבהן מואשם העורר, והמגבשות יותר מעילת מעצר אחת; מאידך גיסא עמדו לנגד עיני ביהמ"ש עברו הנקי מהרשעות קודמות של העורר, והמלצת שירות המבחן בתסקירו האחרון, על המפקחים שאישר, אנשים נורמטיביים שהקושי אינו בהם אלא בעורר. בסופו של יום, לאחר בחינת החומר כולו, אין מקום לקבל את הערר.
2. העבירות בהן מואשם העורר ושלגביהן ישנן ראיות לכאורה נחלקות לשלושה, כמספר האישומים. ראשית, האבן הראשה בפרשה, החלק שלכאורה נטל בו העורר חלק בארגון תקיפתו של מר ניר מטעם טופז ע"ה. האם יעלה על הדעת כי אדם מן היישוב שאינו מסוכן לזולת יתן יד, ולא יד בעלמא אלא "יד מהותית", לתכנית מרושעת לפגיעה באחר, בעבור בצע כסף?
3. האם עילות המסוכנות בעבירה שסופה אלימות קשה, אם גם לא בביצוע ישיר של העורר, עבירות הסמים, חשש השיבוש נוכח מה שכבר אירע, וחשש ההימלטות - כל אלה עילות לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, יכולות להיות מופגות על-ידי החלופה המוצעת והפיקוח המוצע? התשובה לכך אינה בחיוב, וזאת בהצטברות העילות כולן. הצטברות עילות, המעוגנת גם בשכל הישר ובנסיון החיים, מצאה ביטויה לא אחת בהחלטות בית משפט זה;
4. העורר נראה לכאורה, גם כעולה מן התסקיר, בחינת ד"ר ג'קיל ומר הייד. מחד גיסא, מעורבות בעולם שוליים, שהגיעה לכלל עבריינות קשה כעולה מתיק זה בפרשת הפגיעה בניר, ואליה חברה מעורבות בסמים, ובבוא יום חקירה - שיבוש והימלטות. מאידך גיסא תפקוד יומיומי בעבודתו ואל מול ילדיו. הקושי נעוץ במתן אמון בו. קושי זה נובע ממקורות אחדים; מן העבירה המרכזית בפרשת ניר - דבר שלא רק הכחיש העורר תחילה מכל וכל, אלא הגדיל לעשות ברקימת השיבוש, שקרס מהרה. אילו עמדה המסוכנות לבדה - וגם אם התסקירים יכלו להידרש יותר לעבירות עצמן - אולי היה ניתן לשקול, בהיעדר אלימות פיסית מצד העורר עצמו, את החלופות. אך מי שחוטא בשיבוש של ממש, וחטא באי אמירת אמת לא אחת, האם ניתן ליתן בו אמון שלא יתעתע במפקחיו, אף אם הם עצמם אנשים ראויים, באשר לתנאי מעצר הבית? ובעניין הסמים, בצדק ציינה השופטת בבית המשפט קמא, כי עבירת הסחר כשלעצמה מגבשת עילת מעצר; אך אפילו הנחנו כי בנסיבות אילו עמד אישום זה לבדו אפשר היה לטעון, בגדרי הראיות והעבר ללא הרשעות, כי ניתן לחשוב על חלופה - והדבר מוטל בספק כשבקוקאין עסקינן - לא כן כשהמדובר בהצטברות לעילות אחרות. לכך מצטרפת פרשת ההימלטות לאילת; וגם אילו אותה עצמה ניתן היה להסביר בלחץ שאליו נכנס העורר עם התגלות הפרשה, לא כן כשהיא מצטברת לכל האמור, ומותירה סימן שאלה לעתיד. כללם של דברים: חלק מן הרכיבים בפרשה, אילו עמדו לעצמם, אולי היו מגיעים לכלל חלופה; אך בהיעשותם אגודה אחת, מטה זו את הכף כנגד קבלת הערר. הערעור נדחה.