בש"פ 6316/09, רוני מימון נ' מדינת ישראל
כבוד השופטת א' חיות
12.08.2009
העובדות:
1. ענייננו בערר על החלטת בית המשפט המחוזי בה נקבע כי אין להורות על הפחתה נוספת של ערבויות אותן על העורר להפקיד כתנאי לשחרורו לחלופת מעצר, וכן ועל החלטתו בה נדחתה בקשת העורר לאשר ערבה שהוצעה על ידו.
החלטה:
1. סעיף 46 לחוק המעצרים קובע מקום בו ציווה שופט לשחרר אדם בערובה או להטיל עליו ערובה, יקבע את סוג הערובה, גובה הערובה, וכן את תנאי הערובה ומשך תוקפם; והכל במידה שאינה עולה על הנדרש כדי להשיג את מטרות הטלת הערובה. בהחלטתו לפי סעיף קטן (א) ישקול השופט גם את אלה - (1) מהות העבירה; (2) המידע שבידי התביעה; (3) עברו הפלילי של האדם; (4) מצבו הכלכלי של האדם ויכולתו להמציא את הערובה הנדרשת; (5) האפשרות שהאדם יוכל לעמוד בתנאי הערובה.
2. במקרה שבפנינו מושכים שיקולים אלו לכיוונים מנוגדים. מחד גיסא מיוחסות לעורר עבירות כלכליות בהיקף ניכר והדבר מצדיק להטיל עליו הפקדה בסכומים שיעמדו ביחס הולם להיקף הכספי של העבירות בהן הוא מואשם. זאת על מנת שהתנאים ישיגו את מטרות המעצר קרי: יפיגו את מסוכנותו ואת החשש כי יימלט מאימת הדין. מאידך גיסא, מצבו הכלכלי של העורר אינו מאפשר לו לטענתו לקיים אחר התנאים שקבע בית משפט קמא. אין ביכולתו להפקיד אף לא את הסכום המופחת שנקבע בסך 500,000 ש"ח וכן אין ביכולתו להעמיד ערבים שיש ביכולתם לשלם 2 מיליון ש"ח אם יפר העורר את תנאי החלופה. בנסיבות העניין ביהמ"ש סבור כי לעת הזו מכריע את הכף השיקול הראשון. לעורר מיוחסות עבירות כלכליות רחבות היקף (למעלה ממאה מליון ש"ח) אותן ביצע לכאורה באופן שיטתי. אמנם "חלקו הנטען בפרשה קטן במעט לעומת ה[נאשמים] האחרים" אך אין מדובר בשותף זוטר אלא במי שעל-פי הנטען נטל חלק מרכזי בביצוע המעשים. בנסיבות אלה צדק בית משפט קמא בסוברו כי הסכומים שעל העורר להפקיד צריכים לעמוד ביחס ישר לחומרת העבירות והיקפן על-פי חלקו בהן
3. כבר נקבע ע"י ביהמ"ש כי ראוי שייקבעו על ידי בית המשפט תנאי שחרור שהנאשם יכול לעמוד בהם, אולם אלה לא יבואו על חשבון השגת תכלית המעצר על ידי החלופה. תנאים שקל לעמוד בהם או שכדאי לעמוד בהם, כגון שחרור העורר כנגד פקדון נמוך, יכול ויניעו אותו לוותר על הפקדון על מנת לזכות בחופש במחיר זול ולהימלט מאימת הדין.
4. במקרה דנן נעתר בית משפט קמא לבקשת העורר והפחית הן את הסכום שעל העורר להפקיד והן את סכום הערבות של צד שלישי. העורר אינו מסתפק בהפחתה זו ובחלוף כשבועיים בלבד ביקש הפחתה נוספת של הסכומים המופחתים. בנסיבות אלה, צדק בית משפט קמא בקובעו כי התקופה הקצרה שחלפה אינה מצדיקה הפחתה נוספת וכי הסכום אותו הציע העורר להפקיד (80,000 ש"ח) אין בו כדי להשיג את מטרות המעצר. עם זאת אוסיף שככל שתקופת המעצר תלך ותתארך ולהערכת שני הצדדים מדובר בהליכים ממושכים הצפויים לקחת זמן רב, תשתנה נקודת האיזון בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין ויהיה מקום לשוב ולבחון הפחתה נוספת של הסכום שהפקדתו נתבקשה וכן של הסכום נשוא ערבות צד ג'.
כבוד השופטת א' חיות
12.08.2009
העובדות:
1. ענייננו בערר על החלטת בית המשפט המחוזי בה נקבע כי אין להורות על הפחתה נוספת של ערבויות אותן על העורר להפקיד כתנאי לשחרורו לחלופת מעצר, וכן ועל החלטתו בה נדחתה בקשת העורר לאשר ערבה שהוצעה על ידו.
החלטה:
1. סעיף 46 לחוק המעצרים קובע מקום בו ציווה שופט לשחרר אדם בערובה או להטיל עליו ערובה, יקבע את סוג הערובה, גובה הערובה, וכן את תנאי הערובה ומשך תוקפם; והכל במידה שאינה עולה על הנדרש כדי להשיג את מטרות הטלת הערובה. בהחלטתו לפי סעיף קטן (א) ישקול השופט גם את אלה - (1) מהות העבירה; (2) המידע שבידי התביעה; (3) עברו הפלילי של האדם; (4) מצבו הכלכלי של האדם ויכולתו להמציא את הערובה הנדרשת; (5) האפשרות שהאדם יוכל לעמוד בתנאי הערובה.
2. במקרה שבפנינו מושכים שיקולים אלו לכיוונים מנוגדים. מחד גיסא מיוחסות לעורר עבירות כלכליות בהיקף ניכר והדבר מצדיק להטיל עליו הפקדה בסכומים שיעמדו ביחס הולם להיקף הכספי של העבירות בהן הוא מואשם. זאת על מנת שהתנאים ישיגו את מטרות המעצר קרי: יפיגו את מסוכנותו ואת החשש כי יימלט מאימת הדין. מאידך גיסא, מצבו הכלכלי של העורר אינו מאפשר לו לטענתו לקיים אחר התנאים שקבע בית משפט קמא. אין ביכולתו להפקיד אף לא את הסכום המופחת שנקבע בסך 500,000 ש"ח וכן אין ביכולתו להעמיד ערבים שיש ביכולתם לשלם 2 מיליון ש"ח אם יפר העורר את תנאי החלופה. בנסיבות העניין ביהמ"ש סבור כי לעת הזו מכריע את הכף השיקול הראשון. לעורר מיוחסות עבירות כלכליות רחבות היקף (למעלה ממאה מליון ש"ח) אותן ביצע לכאורה באופן שיטתי. אמנם "חלקו הנטען בפרשה קטן במעט לעומת ה[נאשמים] האחרים" אך אין מדובר בשותף זוטר אלא במי שעל-פי הנטען נטל חלק מרכזי בביצוע המעשים. בנסיבות אלה צדק בית משפט קמא בסוברו כי הסכומים שעל העורר להפקיד צריכים לעמוד ביחס ישר לחומרת העבירות והיקפן על-פי חלקו בהן
3. כבר נקבע ע"י ביהמ"ש כי ראוי שייקבעו על ידי בית המשפט תנאי שחרור שהנאשם יכול לעמוד בהם, אולם אלה לא יבואו על חשבון השגת תכלית המעצר על ידי החלופה. תנאים שקל לעמוד בהם או שכדאי לעמוד בהם, כגון שחרור העורר כנגד פקדון נמוך, יכול ויניעו אותו לוותר על הפקדון על מנת לזכות בחופש במחיר זול ולהימלט מאימת הדין.
4. במקרה דנן נעתר בית משפט קמא לבקשת העורר והפחית הן את הסכום שעל העורר להפקיד והן את סכום הערבות של צד שלישי. העורר אינו מסתפק בהפחתה זו ובחלוף כשבועיים בלבד ביקש הפחתה נוספת של הסכומים המופחתים. בנסיבות אלה, צדק בית משפט קמא בקובעו כי התקופה הקצרה שחלפה אינה מצדיקה הפחתה נוספת וכי הסכום אותו הציע העורר להפקיד (80,000 ש"ח) אין בו כדי להשיג את מטרות המעצר. עם זאת אוסיף שככל שתקופת המעצר תלך ותתארך ולהערכת שני הצדדים מדובר בהליכים ממושכים הצפויים לקחת זמן רב, תשתנה נקודת האיזון בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין ויהיה מקום לשוב ולבחון הפחתה נוספת של הסכום שהפקדתו נתבקשה וכן של הסכום נשוא ערבות צד ג'.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
