ת"ק 1409/09, אלישבע קריף נ' רכבת ישראל בע"מ
כבוד השופט גדעון ברק
23.07.2009
העובדות:
1. התובעת נסעה ברכבת הנוסעת מעכו לרחובות והתובעת מלינה כנגד נסיעה זו, אשר ערכה 5 שעות במקום שעה וחצי וזאת עקב תקלות טכניות במספר רכבות אליהן הועברה עם נוסעים אחרים. התובעת מציינת, כי בשעה 23.00 הגיעה לתחנת ההגנה בתל-אביב מבלי יכולת להמשיך בדרכה - זאת לאחר שעות רבות של עמידה, אי יכולת להגיע לשירותים ולשתיה.
2. כתוצאה מכך, נאלצה התובעת לנסוע במונית שירות מתחנת ההגנה בת"א לרחובות וכך הגיעה לביתה בערך בחצות. התובעת פנתה בתלונה אל הנתבעת בבקשה לפיצוי כספי והיא נענתה בשלילה - אם כי התובעת מאשרת שהנתבעת הציעה לה ואף שלחה לה פיצוי באמצעות כרטיסי נסיעה, ברם התובעת החזירה לנתבעת פיצוי זה. בתביעה זו מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בסך של 5,000 ש"ח עבור הוצאות משפט, אובדן ימי עבודה הקשורים לתביעה.
החלטה:
1. בנסיבות, כפי שהובאו בפני ביהמ"ש, יש לאבחן בין איחור ביציאת הרכבת מיעדה וסיבותיו ולבדוק אם היה מחדל בהתנהלות הנתבעת אשר אינה תלויה בתקלה הראשונית. תקלה טכנית בקטר הרכבת, מנעה את נסיעת ההמשך של הרכבת. יחד עם זאת, לא נמצא שהתנהלות הנתבעת , לאחר אותה תקלה, הייתה בלתי סבירה, שכן נציגי הרכבת פעלו במהירות האפשרית על מנת להשיב את התנועה לסדרה. ביהמ"ש איננו מקבל את טענות התובעת, שהמקרה גרם לה ביזוי והשפלה. אין להוציא מכלל אפשרות, שהתובעת אכן בילתה שעות - מעבר למתוכנן- עד שהגיעה ליעדה הסופי, אך אין לקבל טענותיה כי מחדלה של הנתבעת בלבד, היא זו אשר גרמה לה לאותו איחור.
2. לאחר בחינת הראיות אשר הובאו בפני ביהמ"ש קובע ביהמ"ש כי טענותיה של התובעת מתחלקות לשתי טענות עיקריות : האחת, בדבר איחור הרכבות והצורך לעבור נסיעה במשך 5 שעות במקום שעה וחצי והשנייה, אי הנוחות בתוך הרכבת עקב העומס של הנוסעים, בשל רצון הרכבת להכניס את כל הנוסעים ברכבת אחת וכן היעדר כריזה ואי הודעה מה גרם לעיכובים.
3. תקנה 8 לתקנות מסילות הברזל, היא למעשה המסגרת המשפטית אשר מכוחה נקבעו תנאי הפעלה של הרכבת על ידי מנהל הרכבת. תקנה זו שכותרתה: "תביעת נוסעים", קובעת:" במסגרת תנאי ההפעלה הכלליים יקבע המנהל את שיעור הפיצויים שתשלם הרשות בגין איחור רכבת העולה על 30 דקות. במסגרת תקנות אלו, פורסמו הוראות נוהל. בין התובעת ובין הנתבעת נכרת הסכם בעצם רכישת כרטיס הנסיעה והסכם זה חוסה, למעשה, תחת הוראות התקנות והנוהל הנ"ל המחייבות פיצוי, אין התובעת יכולה להתעלם ממערכת חוזית זו המחייבת גם אותה ביחס לגובה הפיצוי.התובעת זכאית לפיצוי בגין האיחורים, ברם פיצוי זה חייב להיות בהתאם לנוהל הבא לידי ביטוי בהענקת שני כרטיסי נסיעה, כפי שאלה נשלחו אל התובעת על ידי הנתבעת.
4. באשר לטענה הנוספת של התובעת בדבר אי הנוחות בדחיסת נוסעים מעל המקובל באותה רכבת וכן היעדר כריזה ואי הודעה מה גרם לעיכובים, מחליט ביהמ"ש כדלקמן: התובעת לא הוכיחה נזק בסכום שנתבע על ידה. האירועים הנוספים עליהם מלינה התובעת, אינם נכנסים למסגרת של תק' 8 הנ"ל או להוראות הנוהל הנ"ל, שכן טענות אלו אינן נוגעות לאיחור בהגעת הרכבת, אלא בעוגמת נפש שנגרמה לתובעת בשל הטענות המועלות על ידה. ביהמ"ש מאמין לתובעת כי בשעות לילה כה מאוחרות, כאשר היא צריכה לכתת רגליה ולהמתין במתח לבוא רכבת וכאשר נשארה ברציף מבלי לדעת היכן לפנות וגם לא ניתנה לה הדרכה מתאימה - אכן נגרמה לה עוגמת נפש והיא ראויה לפיצוי בשל כך. התובעת זכאית לפיצוי בגין האירועים הנוספים, שתארה וביהמ"ש מאמין לתובעת, כי בסופו של יום- כאשר התקרבה שעת חצות- החליטה להגיע כבר לביתה באמצעים אחרים (מונית) ולתובעת נגרמה אי נוחות, הכבדה, טירחה מעבר לאובדן הזמן בשל האיחור בהגעה. ביהמ"ש מחייב את הנתבעת: להעביר לתובעת 2 כרטיסי נסיעה באותו קו נסיעה אותו רכשה התובעת. בגין עוגמת נפש, ביהמ"ש מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 750 ש"ח .
כבוד השופט גדעון ברק
23.07.2009
העובדות:
1. התובעת נסעה ברכבת הנוסעת מעכו לרחובות והתובעת מלינה כנגד נסיעה זו, אשר ערכה 5 שעות במקום שעה וחצי וזאת עקב תקלות טכניות במספר רכבות אליהן הועברה עם נוסעים אחרים. התובעת מציינת, כי בשעה 23.00 הגיעה לתחנת ההגנה בתל-אביב מבלי יכולת להמשיך בדרכה - זאת לאחר שעות רבות של עמידה, אי יכולת להגיע לשירותים ולשתיה.
2. כתוצאה מכך, נאלצה התובעת לנסוע במונית שירות מתחנת ההגנה בת"א לרחובות וכך הגיעה לביתה בערך בחצות. התובעת פנתה בתלונה אל הנתבעת בבקשה לפיצוי כספי והיא נענתה בשלילה - אם כי התובעת מאשרת שהנתבעת הציעה לה ואף שלחה לה פיצוי באמצעות כרטיסי נסיעה, ברם התובעת החזירה לנתבעת פיצוי זה. בתביעה זו מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בסך של 5,000 ש"ח עבור הוצאות משפט, אובדן ימי עבודה הקשורים לתביעה.
החלטה:
1. בנסיבות, כפי שהובאו בפני ביהמ"ש, יש לאבחן בין איחור ביציאת הרכבת מיעדה וסיבותיו ולבדוק אם היה מחדל בהתנהלות הנתבעת אשר אינה תלויה בתקלה הראשונית. תקלה טכנית בקטר הרכבת, מנעה את נסיעת ההמשך של הרכבת. יחד עם זאת, לא נמצא שהתנהלות הנתבעת , לאחר אותה תקלה, הייתה בלתי סבירה, שכן נציגי הרכבת פעלו במהירות האפשרית על מנת להשיב את התנועה לסדרה. ביהמ"ש איננו מקבל את טענות התובעת, שהמקרה גרם לה ביזוי והשפלה. אין להוציא מכלל אפשרות, שהתובעת אכן בילתה שעות - מעבר למתוכנן- עד שהגיעה ליעדה הסופי, אך אין לקבל טענותיה כי מחדלה של הנתבעת בלבד, היא זו אשר גרמה לה לאותו איחור.
2. לאחר בחינת הראיות אשר הובאו בפני ביהמ"ש קובע ביהמ"ש כי טענותיה של התובעת מתחלקות לשתי טענות עיקריות : האחת, בדבר איחור הרכבות והצורך לעבור נסיעה במשך 5 שעות במקום שעה וחצי והשנייה, אי הנוחות בתוך הרכבת עקב העומס של הנוסעים, בשל רצון הרכבת להכניס את כל הנוסעים ברכבת אחת וכן היעדר כריזה ואי הודעה מה גרם לעיכובים.
3. תקנה 8 לתקנות מסילות הברזל, היא למעשה המסגרת המשפטית אשר מכוחה נקבעו תנאי הפעלה של הרכבת על ידי מנהל הרכבת. תקנה זו שכותרתה: "תביעת נוסעים", קובעת:" במסגרת תנאי ההפעלה הכלליים יקבע המנהל את שיעור הפיצויים שתשלם הרשות בגין איחור רכבת העולה על 30 דקות. במסגרת תקנות אלו, פורסמו הוראות נוהל. בין התובעת ובין הנתבעת נכרת הסכם בעצם רכישת כרטיס הנסיעה והסכם זה חוסה, למעשה, תחת הוראות התקנות והנוהל הנ"ל המחייבות פיצוי, אין התובעת יכולה להתעלם ממערכת חוזית זו המחייבת גם אותה ביחס לגובה הפיצוי.התובעת זכאית לפיצוי בגין האיחורים, ברם פיצוי זה חייב להיות בהתאם לנוהל הבא לידי ביטוי בהענקת שני כרטיסי נסיעה, כפי שאלה נשלחו אל התובעת על ידי הנתבעת.
4. באשר לטענה הנוספת של התובעת בדבר אי הנוחות בדחיסת נוסעים מעל המקובל באותה רכבת וכן היעדר כריזה ואי הודעה מה גרם לעיכובים, מחליט ביהמ"ש כדלקמן: התובעת לא הוכיחה נזק בסכום שנתבע על ידה. האירועים הנוספים עליהם מלינה התובעת, אינם נכנסים למסגרת של תק' 8 הנ"ל או להוראות הנוהל הנ"ל, שכן טענות אלו אינן נוגעות לאיחור בהגעת הרכבת, אלא בעוגמת נפש שנגרמה לתובעת בשל הטענות המועלות על ידה. ביהמ"ש מאמין לתובעת כי בשעות לילה כה מאוחרות, כאשר היא צריכה לכתת רגליה ולהמתין במתח לבוא רכבת וכאשר נשארה ברציף מבלי לדעת היכן לפנות וגם לא ניתנה לה הדרכה מתאימה - אכן נגרמה לה עוגמת נפש והיא ראויה לפיצוי בשל כך. התובעת זכאית לפיצוי בגין האירועים הנוספים, שתארה וביהמ"ש מאמין לתובעת, כי בסופו של יום- כאשר התקרבה שעת חצות- החליטה להגיע כבר לביתה באמצעים אחרים (מונית) ולתובעת נגרמה אי נוחות, הכבדה, טירחה מעבר לאובדן הזמן בשל האיחור בהגעה. ביהמ"ש מחייב את הנתבעת: להעביר לתובעת 2 כרטיסי נסיעה באותו קו נסיעה אותו רכשה התובעת. בגין עוגמת נפש, ביהמ"ש מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 750 ש"ח .
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
