ת"פ 353/84, ידיעות אינטרנט ואח' נ' מדינת ישראל ואח'
כב' השופטת יעל וילנר
02.08.2009
העובדות:
1. ביום 5.7.1982 נמצאה גופתה של החיילת דפנה כרמון ז"ל ביערות הכרמל. ביום 24.6.1984 הוגש כתב אישום נגד המורשעים בעבירות של אינוס ורצח. ביום 23.1.1987 הורשעו המורשעים, לאחר שהודו במיוחס להם ואף שחזרו את המעשים.
2. ביום 5.7.2009 הגישה הסנגוריה הציבורית בשמם בקשה נוספת למשפט חוזר. הבקשה מתבססת על ראיות חדשות שאותרו ובחינה מחדש של חומר הראיות תוך פירוט פגמים וליקויים שנפלו לכאורה בניהול החקירה ובשחזורים. לטענת המבקשים, בתוכן הקלטות יש כדי לחשוף חשדות חמורים להטייה בחקירה ולניהול בלתי תקין של החקירה.
החלטה:
3. סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002, האוסר על פרסום קלטות אלא בהיתר מבית המשפט חל על ענייננו, באשר על פניו, תחולתו מתייחסת למועד פרסום הקלטות, להבדיל ממועד עריכתן. הסוגיה המוסדרת בסעיף 13 לחוק, מעוררת את אחת הדילמות הקשות הנוגעת להתנגשות בין אינטרסים לגיטימיים מנוגדים והאיזון הראוי ביניהם. מחד גיסא - עומד איתן האינטרס החשוב של שמירה על עיקרון פומביות הדיון. מאידך גיסא - החשש כי הפרסום עלול לפגוע בפרטיותם ובכבודם של נחקרים; ביעילותם של חקירת משטרה דרך כלל; בהרתעת נחקרים פוטנציאליים מלשתף פעולה בחקירה, ועוד.
4. המחוקק, בתחיקתו את הוראת סעיף 13 לחוק, ראה לנגד עיניו את הצורך באיזון בין האינטרסים הנוגדים. עצם הטלת איסור הפרסום על תיעוד חזותי או קולי בלבד, להבדיל מכל פרסום אחר של חומר החקירה, מהווה, במרבית המקרים, איזון ראוי בין השיקולים והאינטרסים הנוגדים. הפגיעה הכרוכה בפרסום חזותי או קולי של החקירה אל מול הפגיעה בפומביות הדיון, מצדיקה, לדעת המחוקק, לאסור את הפרסום.
5. נוכח האיזון האמור, הגלום כבר בסעיף 13 לחוק, נקבע כי איסור הפרסום החזותי והקולי הקבוע בסעיף זה, הינו הכלל, והחריג הינו התרת הפרסום, כאשר על מבקש הפרסום מוטל הנטל להוכיח כי קיים טעם מיוחד המצדיק החלת החריג בעניינו.
6. הגישה הרווחת בפסיקה היא כי, על אף שהאיסור חל לאורך כל ההליך הפלילי ואף לאחר סיומו, הרי שבמסגרת מלאכת האיזון, יש ליתן משקל נכבד לשלב בו מצוי ההליך הפלילי בעת הדיון בבקשה להתיר את הפרסום. ככל שמתקדמים על ציר הזמן כך תשתנה נקודת האיזון.
7. יישום הכללים על המקרה שלפנינו מוליך למסקנה כי אין להתיר את פרסום הקלטות. מיקומו של ההליך על ציר הזמן מצוי בקצה הציר לאחר שההליך הפלילי הסתיים לפני למעלה מעשרים שנה. אולם, נוכח הגשת הבקשה למשפט חוזר, אפשר, ואנו מצויים דווקא בנקודת הזמן ההתחלתית שעל ציר הזמן, היינו, עוד טרם החל המשפט וטרם נשמעו העדויות. שהרי, לא מן הנמנע כי בקשת המורשעים למשפט חוזר תתקבל ואזי יחל משפטם מחדש. לגבי השלב הזה נקבע כי קיים חשש לפגיעה ממשית כי פרסום הקלטות, אשר טרם הוכרע קבילותן, וטרם נשמעו העדויות העלולות להיות מושפעות מהפירסום, עלול לפגוע בהליך השיפוטי, תקינותו וטוהרו. המבקשים לא הוכיחו טעמים מיוחדים וחריגים יחודיים שיצדיקו חריגה מהכלל.
כב' השופטת יעל וילנר
02.08.2009
העובדות:
1. ביום 5.7.1982 נמצאה גופתה של החיילת דפנה כרמון ז"ל ביערות הכרמל. ביום 24.6.1984 הוגש כתב אישום נגד המורשעים בעבירות של אינוס ורצח. ביום 23.1.1987 הורשעו המורשעים, לאחר שהודו במיוחס להם ואף שחזרו את המעשים.
2. ביום 5.7.2009 הגישה הסנגוריה הציבורית בשמם בקשה נוספת למשפט חוזר. הבקשה מתבססת על ראיות חדשות שאותרו ובחינה מחדש של חומר הראיות תוך פירוט פגמים וליקויים שנפלו לכאורה בניהול החקירה ובשחזורים. לטענת המבקשים, בתוכן הקלטות יש כדי לחשוף חשדות חמורים להטייה בחקירה ולניהול בלתי תקין של החקירה.
החלטה:
3. סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002, האוסר על פרסום קלטות אלא בהיתר מבית המשפט חל על ענייננו, באשר על פניו, תחולתו מתייחסת למועד פרסום הקלטות, להבדיל ממועד עריכתן. הסוגיה המוסדרת בסעיף 13 לחוק, מעוררת את אחת הדילמות הקשות הנוגעת להתנגשות בין אינטרסים לגיטימיים מנוגדים והאיזון הראוי ביניהם. מחד גיסא - עומד איתן האינטרס החשוב של שמירה על עיקרון פומביות הדיון. מאידך גיסא - החשש כי הפרסום עלול לפגוע בפרטיותם ובכבודם של נחקרים; ביעילותם של חקירת משטרה דרך כלל; בהרתעת נחקרים פוטנציאליים מלשתף פעולה בחקירה, ועוד.
4. המחוקק, בתחיקתו את הוראת סעיף 13 לחוק, ראה לנגד עיניו את הצורך באיזון בין האינטרסים הנוגדים. עצם הטלת איסור הפרסום על תיעוד חזותי או קולי בלבד, להבדיל מכל פרסום אחר של חומר החקירה, מהווה, במרבית המקרים, איזון ראוי בין השיקולים והאינטרסים הנוגדים. הפגיעה הכרוכה בפרסום חזותי או קולי של החקירה אל מול הפגיעה בפומביות הדיון, מצדיקה, לדעת המחוקק, לאסור את הפרסום.
5. נוכח האיזון האמור, הגלום כבר בסעיף 13 לחוק, נקבע כי איסור הפרסום החזותי והקולי הקבוע בסעיף זה, הינו הכלל, והחריג הינו התרת הפרסום, כאשר על מבקש הפרסום מוטל הנטל להוכיח כי קיים טעם מיוחד המצדיק החלת החריג בעניינו.
6. הגישה הרווחת בפסיקה היא כי, על אף שהאיסור חל לאורך כל ההליך הפלילי ואף לאחר סיומו, הרי שבמסגרת מלאכת האיזון, יש ליתן משקל נכבד לשלב בו מצוי ההליך הפלילי בעת הדיון בבקשה להתיר את הפרסום. ככל שמתקדמים על ציר הזמן כך תשתנה נקודת האיזון.
7. יישום הכללים על המקרה שלפנינו מוליך למסקנה כי אין להתיר את פרסום הקלטות. מיקומו של ההליך על ציר הזמן מצוי בקצה הציר לאחר שההליך הפלילי הסתיים לפני למעלה מעשרים שנה. אולם, נוכח הגשת הבקשה למשפט חוזר, אפשר, ואנו מצויים דווקא בנקודת הזמן ההתחלתית שעל ציר הזמן, היינו, עוד טרם החל המשפט וטרם נשמעו העדויות. שהרי, לא מן הנמנע כי בקשת המורשעים למשפט חוזר תתקבל ואזי יחל משפטם מחדש. לגבי השלב הזה נקבע כי קיים חשש לפגיעה ממשית כי פרסום הקלטות, אשר טרם הוכרע קבילותן, וטרם נשמעו העדויות העלולות להיות מושפעות מהפירסום, עלול לפגוע בהליך השיפוטי, תקינותו וטוהרו. המבקשים לא הוכיחו טעמים מיוחדים וחריגים יחודיים שיצדיקו חריגה מהכלל.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
