בש"א 5420/09, מדינת ישראל נ' יחזקאל מילווארם
כבוד השופטת תמר בר-אשר צבן
22.07.2009
העובדות:
1. צו שיפוטי להפסקת שימוש ומניעת פעולות שניתן במעמד צד אחד על-ידי בית המשפט אסר על הכנת דירת מגורים למטרת בית תפילה, ואסר על השימוש בדירת המגורים למטרה זו.
2. השאלה נושא החלטה זו היא אם אמנם משמשת הדירה למטרת בית כנסת, ובכך נעשה שימוש חורג בנכס שייעודו למגורים, באופן המצדיק את הותרת הצו על כנו, או שמא, כטענת המשיב בבקשתו לביטולו של הצו, אין כך הדבר, ולפיכך יש להורות על ביטולו.
ההכרעה:
1. סעיף 239 בחוק התכנון והבניה, שעניינו "צו הפסקה שיפוטי", קובע כי אם השתמשו במקרקעין בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204, כי אז רשאי בית המשפט לצוות, גם אם טרם הוגש כתב אישום, על מי שנראה לבית המשפט אחראי לביצוע העבירה, להפסיק את השימוש במקרקעין.
2. סעיף 246 בחוק התכנון והבניה, מסמיך את בית המשפט ליתן "צו זמני למניעת פעולות", לפי בקשתם של אחד הגורמים המנויים בסעיף זה, ובכללם נציגו של היועץ המשפטי לממשלה (כפי שהיה במקרה הנדון), אם נעשו במקום מסוים פעולות הכנה לשימוש במקרקעין ללא היתר או בסטייה מהיתר או מתכנית.
3. לא די שבאופן עקרוני תאפשר תוכנית בניין עיר שימוש למטרת בית כנסת באזור שייעודו למגורים, אלא יש צורך בהיתר מפורש שיתיר את השימוש למטרה זו בנכס. כך לעניין שימוש בדירת מגורים כבית כנסת, וכך באשר לשימוש בדירת מגורים לכל מטרה אחת שלא הותרה במפורש.
4. מדובר בדירת מגורים גדולה (בשתי קומות), המשמשת למגורי משפחתו של המשיב, אשר בלילות שבת ובשבת בבוקר מתקיימות באחד מחדרי הדירה תפילות. לשם מטרה זו מקצה המשיב כסאות מדירתו למתפללים, ואחד המתפללים מביא עימו ספר תורה. לאחר התפילה ישנו מעין מפגש חברתי, שבו מוגש כיבוד, והוא אשר אחראי כאמור, ל"קוגל ירושלמי".
5. התופעה שבה קבוצת אנשים, "מניין", מוצאת לעצמה מקום להתפלל בו בקביעות בשבתות ובימי חג ומועד, לרוב בדרך של שכירת מקום, היא תופעה רווחת ומוכרת. במקרים אלו, על-פי רוב, נשכר חדר או אולם, במבנה ציבורי (בתי ספר, מתנ"סים, גני ילדים וכדומה), למטרה זו. בכל אותם מקרים שבהם מדובר במבנה המשמש במשך השבוע לתכלית אחרת, אכן המקום נעדר סממנים של בית כנסת בכל ימות השבוע. המקום לובש צורת בית כנסת סמוך לכניסת השבת או החג, ופושט צורה זו לאחר צאת השבת או החג.
6. העובדה שבמשך ימי השבוע משמש המקום לתכלית אחרת, לא שוללת את השימוש של המקום גם כבית כנסת.
7. אין לומר שבמקרה הנדון משמשת דירתו של המשיב למטרת בית כנסת. מכאן שלא נעשה בדירה, שייעודה למגורים, שימוש חורג, המצדיק את הותרת הצו על כנו.
8. אין חולק כי אדם רשאי לארח בביתו, חוגי בית, מפגשי חברים ועוד. בין אם מטרת מפגש החברים היא לשמיעת הרצאות, לשירה בציבור, למשחקי קלפים, לתפילה, או לכל מטרה אחרת. אין במטרת מפגשי החברים, הנעשית לעתים קרובות, ואפילו בזמנים קבועים, כדי לשנות מייעודו של הבית למגורים.
9. השאלה אם מידי פעם נגרם מטרד לדיירי הסביבה היא משנית, אם היא בכלל רלוונטית לשאלה אם נעברה עבירה לפי חוקי התכנון והבניה. ככל שמדובר במטרד, כי אז פתוחה לגורמים המתאימים האפשרות לבחון נקיטת הליך לפי סעיף 2 בחוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961, שעניינו "מניעת רעש" וסעיף 11, שעניינו "עונשין", ובהתאם לתקנות שהותקנו מכוחו (תקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), התשנ"ג-1992).
10. הבקשה לביטולם של הצווים שהגיש המשיב מתקבלת.
כבוד השופטת תמר בר-אשר צבן
22.07.2009
העובדות:
1. צו שיפוטי להפסקת שימוש ומניעת פעולות שניתן במעמד צד אחד על-ידי בית המשפט אסר על הכנת דירת מגורים למטרת בית תפילה, ואסר על השימוש בדירת המגורים למטרה זו.
2. השאלה נושא החלטה זו היא אם אמנם משמשת הדירה למטרת בית כנסת, ובכך נעשה שימוש חורג בנכס שייעודו למגורים, באופן המצדיק את הותרת הצו על כנו, או שמא, כטענת המשיב בבקשתו לביטולו של הצו, אין כך הדבר, ולפיכך יש להורות על ביטולו.
ההכרעה:
1. סעיף 239 בחוק התכנון והבניה, שעניינו "צו הפסקה שיפוטי", קובע כי אם השתמשו במקרקעין בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204, כי אז רשאי בית המשפט לצוות, גם אם טרם הוגש כתב אישום, על מי שנראה לבית המשפט אחראי לביצוע העבירה, להפסיק את השימוש במקרקעין.
2. סעיף 246 בחוק התכנון והבניה, מסמיך את בית המשפט ליתן "צו זמני למניעת פעולות", לפי בקשתם של אחד הגורמים המנויים בסעיף זה, ובכללם נציגו של היועץ המשפטי לממשלה (כפי שהיה במקרה הנדון), אם נעשו במקום מסוים פעולות הכנה לשימוש במקרקעין ללא היתר או בסטייה מהיתר או מתכנית.
3. לא די שבאופן עקרוני תאפשר תוכנית בניין עיר שימוש למטרת בית כנסת באזור שייעודו למגורים, אלא יש צורך בהיתר מפורש שיתיר את השימוש למטרה זו בנכס. כך לעניין שימוש בדירת מגורים כבית כנסת, וכך באשר לשימוש בדירת מגורים לכל מטרה אחת שלא הותרה במפורש.
4. מדובר בדירת מגורים גדולה (בשתי קומות), המשמשת למגורי משפחתו של המשיב, אשר בלילות שבת ובשבת בבוקר מתקיימות באחד מחדרי הדירה תפילות. לשם מטרה זו מקצה המשיב כסאות מדירתו למתפללים, ואחד המתפללים מביא עימו ספר תורה. לאחר התפילה ישנו מעין מפגש חברתי, שבו מוגש כיבוד, והוא אשר אחראי כאמור, ל"קוגל ירושלמי".
5. התופעה שבה קבוצת אנשים, "מניין", מוצאת לעצמה מקום להתפלל בו בקביעות בשבתות ובימי חג ומועד, לרוב בדרך של שכירת מקום, היא תופעה רווחת ומוכרת. במקרים אלו, על-פי רוב, נשכר חדר או אולם, במבנה ציבורי (בתי ספר, מתנ"סים, גני ילדים וכדומה), למטרה זו. בכל אותם מקרים שבהם מדובר במבנה המשמש במשך השבוע לתכלית אחרת, אכן המקום נעדר סממנים של בית כנסת בכל ימות השבוע. המקום לובש צורת בית כנסת סמוך לכניסת השבת או החג, ופושט צורה זו לאחר צאת השבת או החג.
6. העובדה שבמשך ימי השבוע משמש המקום לתכלית אחרת, לא שוללת את השימוש של המקום גם כבית כנסת.
7. אין לומר שבמקרה הנדון משמשת דירתו של המשיב למטרת בית כנסת. מכאן שלא נעשה בדירה, שייעודה למגורים, שימוש חורג, המצדיק את הותרת הצו על כנו.
8. אין חולק כי אדם רשאי לארח בביתו, חוגי בית, מפגשי חברים ועוד. בין אם מטרת מפגש החברים היא לשמיעת הרצאות, לשירה בציבור, למשחקי קלפים, לתפילה, או לכל מטרה אחרת. אין במטרת מפגשי החברים, הנעשית לעתים קרובות, ואפילו בזמנים קבועים, כדי לשנות מייעודו של הבית למגורים.
9. השאלה אם מידי פעם נגרם מטרד לדיירי הסביבה היא משנית, אם היא בכלל רלוונטית לשאלה אם נעברה עבירה לפי חוקי התכנון והבניה. ככל שמדובר במטרד, כי אז פתוחה לגורמים המתאימים האפשרות לבחון נקיטת הליך לפי סעיף 2 בחוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961, שעניינו "מניעת רעש" וסעיף 11, שעניינו "עונשין", ובהתאם לתקנות שהותקנו מכוחו (תקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), התשנ"ג-1992).
10. הבקשה לביטולם של הצווים שהגיש המשיב מתקבלת.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
