מכתב פתוח למודי כידון 

מודי מכובדי,

הרשה לי לברך אותך לרגל כהונתך השניה כיו"ר האיגוד הישראלי לפרסום

ובהזדמנות זו אף להשיא לך עצה או שתיים.

ביום שנכנסת ללשכתך החדשה מצאת על שולחנך ערימה גבוהה של תיקיות

הממתינות לטיפולך הדחוף. על האחת כתוב:-עמלות יתר/מפרסמים, על השניה:-עמלות יתר/מדיה

על השלישית-פתיחת ערוצי הכבלים

והלוויין לפרסום מסחרי, על הרביעית:-הישרדות ערוץ 10, על החמישית:-מדידת הרייטינג באינטרנט ועוד כהנה תיקיות חשובות , לא פחות.

עכשיו עומדת בפניך הברירה ובידיך להכריע את גורל כהונתך. הבחירה הטבעית והצפויה היא להישאב רובך ככולך בטיפול בתיקיות שעל שולחנך ובכך תיקבע

שתי עובדות. האחת:-אתה תמלא את חובתך לשולחיך/ עמיתיך בעלי משרדי

הפרסום ותדאג לאינטרסים הכלכליים שלהם/שלך . והשניה:-כהונתך תיצבע בגווני

אפור עמוק ולא תיבדל בהרבה מאלה של קודמיך.

לחלופין אתה יכול להחליט שברצונך למלא כהונה שתיזכר כרבת השראה וחזון

אשר הטביעה חותמה על הענף . היום ולעתיד לבוא. אם כך תחליט (הלוואי)

אתה תפתח תיקיה חדשה ותניח אותה בראש הערימה. על התיקיה אתה תכתוב:

קידום הפרסום כמקצוע ושדרוג מעמד העוסקים בו.

אין כאן אמנם אינטרס כלכלי מיידי אבל זהו אינטרס מובהק של התעשיה כולה

שהראשונים שייהנו ממנו הם בעלי המשרדים, עצמם. ואם כל הכבוד לחשיבותן של התיקיות המונחות כבר על שולחנך, זאת התיקיה החשובה והדחופה מכולן.



מרבית הבעיות הקשות והחמורות ביותר, המעיקות על תעשיית הפרסום בארץ

נובעות מהמעמד הנחות של המקצוע. בעיני המפרסמים, בעיני הציבור

ואפילו בעיני העוסקים בענף, עצמם.

בעיני המפרסמים נתפס הפרסומאי כספק שרות שכל מטרתו והצדקת קיומו היא

הולכת שולל. הם היו מוותרים עליו ברצון, אילו רק היה להם זמן לעשות את העבודה בעצמם.

בעיני הצרכנים נתפסים הפרסומאים כאוכלי חינם שכל תפקידם הוא למכור

להם מוצרים שאיש אינו זקוק להם.

ובעיני העוסקים בפרסום נחשב העיסוק כמשהו זמני בלבד וכקרש קפיצה

לתפקידים נחשקים בחברות השונות. מעטים בלבד, אם בכלל, רואים בפרסום מקצוע לחיים.

כל פרסומאי (בכל קשת התפקידים) עם שנה-שנתיים ניסיון מאחוריו כבר מחפש את דרכו אל מחוץ לתעשיה לעבר ה"צד של הלקוח". מה עוד שאלה ש"איתרע מזלם" ומגיעים לסביבות גיל 40 בעולם הפרסום, נפלטים ממנו, בעל כורחם, מפאת גילם המתקדם. כי פרסום "זה מקצוע לצעירים". אין לזה אח ורע בעולם או אפילו בשום תעשיה אחרת בארץ.

וכאשר תעשיה ,כל תעשיה, איננה מבטיחה עתיד לעוסקים בה, דבק בה דימוי

של עיסוק זמני, לא רציני ולא בשל. משהו כמו מלצרות.



אשר על כן, מודי מכובדי, אני הייתי מציע לך להשתמש בבצפר כבסיס

לקידום ולמינוף הענף. הבצפר הוקם בזמנו כמיזם עסקי של חברי האיגוד לפרסום.

הוא מעביר קורסים למקצועות הפרסום ומכשיר עובדים חדשים. הגיע הזמן להשיג לו הכרה אקדמית ולהפוך את מקצועות הפרסום למקצועות אקדמיים . אולי בשיתוף עם מכללה קיימת. אבל זאת רק ההתחלה. הבצפר צריך לשמש מרכז להפצת התורה. מרכז שיזום ויפיק ימי עיון, סדנאות, קורסי העשרה, השתלמויות ועוד. שייועדו כולם לעוסקים בענף. (כמו שאיגוד המפרסמים נהג בזמנו)

לפעילויות הללו יובאו אנשי מקצוע מובילים, מרחבי העולם, יגוייסו מרצים וברי סמכא מהתעשיה ומהאקדמיה בארץ , כאשר כל תכליתם המוצהרת של פעילויות אלה היא:- הקידום המקצועי של העוסקים בתעשיה. כשהעוסקים בענף ישתכללו, יתמקצעו ויתעדכנו, באופן שוטף בדומה לבעלי המקצועות האחרים ויזכו ליחס של אנשי מקצוע מאת מעסיקיהם,

גם הם וגם לקוחותיהם יתייחסו אליהם כאל אנשי מקצוע ולא כאל "צעירים חסרי מנוח".

במקביל, אני ממליץ לך להוביל ולפתח יחד עם חבריך באיגוד תוכניות לעידוד העוסקים להישאר ולהתפתח ולהבטיח להם עתיד בתעשיה.



כאשר רוב העוסקים בענף יהיו בעלי תואר ראשון-במינהל עסקים-פרסום,

כאשר הם יזכו לתוכניות השתלמות מתקדמות וכאשר הענף ידע להעסיק

אנשי מקצוע מבוגרים בעלי ניסיון וידע מצטבר, לצד צעירים ובוגרים, כמו בכל מקצוע אחר , כמו בעריכת דין, בראיית חשבון, בארכיטקטורה ובהיי טק

רק אז ייחשב הפרסום למקצוע לגיטימי המבטיח לעוסקים בו עתיד הוגן , רווחה כלכלית וכבוד מקצועי. שלא לדבר על השבחת המקצוע עצמו ושיכלולו.



כשכך יקרה, המפרסמים ילמדו להתייחס אל הפרסומאים כאל בעלי מקצוע

ויותר עוסקים יהיו גאים בעבודתם ובמקצועם כפרסומאים ולא

ישאפו לנטוש את המקצוע, בהזדמנות הראשונה.



תעשיית הפרסום בארץ משוועת למנהיגות סוחפת ,בעלת שאר רוח שתישא אותה

אל אופקים חדשים הרחק מעבר לאינטרסים המיידיים של בעלי המשרדים. אני מאחל לך ולנו שאתה תהיה האיש.





הבהרה: ענף הפרסום מעסיק ישירות כ-4500 עוסקים אך מניע תעשיה שלמה של:

אמצעי תקשורת מודפסים, אלקטרוניים ואחרים, בתי הפקה, בתי דפוס ונותני שרותים המונים יחד עשרות אלפי עובדים

ולכן ההתייחסות אל הענף כתעשיה איננה סתם התייפיפות כי אם עובדה..



ועוד משהו. יש משרד פרסום אחד (בלבד) ,מהגדולים בארץ, המעסיק דרך קבע פרסומאים

בני 50, 60 ומעלה , לצד צעירים יותר. אין שום סיבה שזה לא יקרה גם בשאר התעשיה.





הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת



פורסם ב-YNET ב-2.3.09