ביבי מצא את הבמה הנכונה לנאומו 

אודה ולא אבוש, מעולם לא נמניתי עם אוהדיו של בנימין נתניהו ובוודאי

לא העליתי בדעתי שיבוא היום שאחמיא לנתניהו ועוד בפומבי. אבל היום הזה, בא.

ראש הממשלה הודיע, בישיבת הממשלה, שהוא עומד לשאת נאום מדיני מרכזי (התשובה לאובמה) בעוד כשבוע, באוניברסיטת בר אילן והקים עליו מספר ניכר

של חברי כנסת שתבעו את עלבונם וטענו שהמקום ההולם לנאום מדיני הוא מעל דוכן הכנסת.

כשראש הממשלה השתמש בשולחן הממשלה ככן שיגור לפרומו שלו לנאומו הצפוי, גיכחתי ביני לביני. זה היה מעשה כל כך אופייני שזה היה מצחיק. אבל הידיעה

עצמה שימחה אותי. סוף סוף, אמרתי לעצמי, מישהו הבין שנאום מדיני חשוב אסור ובלתי ניתן לשאת בכנסת.

ככל שמעלתו של הנואם רמה יותר וככל שנאומו חשוב יותר, כן יקשה עליו לבטא שני משפטים ברצף, במליאת הכנסת, טרם שיופרע ע"י חברי כנסת זוטרים

המתעקשים להתבלט ולשסע את דבריו בקריאות ביניים.

אני נזכר בתסכול שתוקף אותי בכל עת שאני מנסה להקשיב לנאום חשוב בכנסת

ובמקום זה אני שומע קריאות ביניים בוטות, גסות, מתגרות ולעגניות אל מול קריאותיו, הנואשות, לסדר של היו"ר בעוד הנואם עומד דומם ומבויש על הדוכן בציפיה להזדמנות לומר עוד שני משפטים עד ההפרעה הבאה. בתנאים כאלה אי אפשר לשאת נאום בכלל ונאום מדיני חשוב , בפרט.

מליאת הכנסת, הפכה מזמן למושב לצים המבטא נאמנה את רמתם של רוב היושבים בה.

אם ראש הממשלה רוצה להשיב לנאום אובמה רצוי לו שישא את נאומו בתנאים דומים. כלומר, לנוכח קהל קשוב הכורה אוזן בנימוס ומאפשר לנואם לשאת את דבריו באין מפריע. ואם כבר החליט לבחור בבימה שאיננה הכנסת, מה טוב יותר מאוניברסיטת בר אילן, התשובה היהודית לאוניברסיטת קהיר?!



אני קורא למנהיגים הפוליטיים הבולטים שלנו ללכת בעקבותיו של בנימין נתניהו

ולקחת את נאומיהם החשובים לבמות מכובדות יותר ולקהלי מאזינים תרבותיים יותר, כדי שדבריהם ישמעו בנחת.

אם אכן כך יקרה, יש לקוות שחברי הכנסת יתעשתו ויקבלו על עצמם כללי משחק חדשים . אני מקווה שאין זה יותר מדי לצפות מחברי הכנסת שיבינו שמוסד קריאות הביניים איננו יסוד מוסד של הדמוקרטיה כי אם סימן וסמל לחוסר תרבות. אני מקווה שאין זה יותר מדי לצפות מחברי הכנסת שיבינו שהם שומטים את הקרקע מתחת לרגליהם והופכים במו פיהם את זירת הכנסת לזירת התגוששות

שמקומו של איש תרבות לא יכירנו, שם. אם אכן כך יקרה, יש לקוות שחברי הכנסת יסכימו לגבש סדר חדש, מהפכני משהו. סדר שיקבע שבזמן שהנואם נושא את דבריו השאר מקשיבים לו ולאחר מכן, כל החפץ לחלוק ו/או לחזק יעלה על הדוכן, בתורו ויביע את דעתו ללא הפרעה.

כמו שמקובל בדיונים או בויכוחים בארצות תרבות.

גם העובדה שחברי הכנסת, המצויים במליאה, עסוקים בשיחות ו/או שקועים בעבודה על מסמכים "חשובים" בזמן שחברם נואם, מבטאת חוסר כבוד וזלזול מופגן שאינם הולמים מוסד שאמור להיות מכובד, כמו כנסת ישראל.

כל עוד תרבות השיח שלנו בכנסת ובטלויזיה מבוססת על אי כבוד הדדי, ראוי לאנשי כבוד להדיר את רגליהם משם.

נתניהו הוא הראשון שעושה כך ואני מוחא לו כפיים. כן ירבו.



הכותב הוא מנכ"ל חברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת

פורסם ב-8.6.09