כדור הארץ. הכדור הכחול שלנו המכיל את כולנו, כל המין האנושי, כל החי , הצומח והדומם. כל הטבע.
האם יש משהו מעבר? האם יש המשך? האם יש תוכנית? רבים מאיתנו וודאי התחבטו בשאלות אלו בשלב מסוים בחיים.
אנו שואפים, מממשים, אוהבים, שונאים, מתפתחים, מתאכזבים ושוב מנסים...
האם אין משהו מעבר?
אנו מתעסקים עם מחשבות כאלו לעיתים רחוקות ולפרקי זמן קצרים. נפתחים אליהם רק כשקורה לנו משהו יוצא דופן, משהו שמוציא אותנו מהשגרה היומיומית ומביא אותנו לזמן קצרצר להרהר על החיים. לשאול את עצמינו שאלות כמו: מי אני? מה אני? לאן אני הולך?
על מנת לקבל פרספקטיבה נכונה על משמעות החיים, אנו מוכרחים להגביה מעט את זווית הראייה שלנו.
אם היה בידינו לקחת נמלה, ולגרום לה להסתכל על עצמה מנקודת המבט של אדם, סביר להניח שהיא הייתה מקבלת תובנות חדשות לגבי מהות חייה.
כדאי שגם אנחנו ננסה לרגע להתבונן על עצמינו "מלמעלה"...
כל החיים שלנו הם ריצה בלתי פוסקת. מהגן לבית הספר, מבית הספר לצבא, ובחזרה לספסל הלימודים, הקמת המשפחה, ההתחייבויות, הדאגות, הלחצים, המתחים...
האם אנחנו לא נראים כמו אותן נמלים קטנות שמתרוצצות הלוך ושוב מבלי לדעת לאן, ללא מודעות וללא שום הכרה במצבן?
ועכשיו, בואו ננסה להמריא מעט יותר גבוה, אל המקום בו נמצאות ידיות ההכוונה לאותם "אני" ו"אתה" שם למטה. נסיט ידית אחת ימינה - והופ, "האני" למטה זז ימינה. נסיט ידית שנייה שמאלה - והופ, "האתה" למטה זז שמאלה.
מתחיל להיות מעניין...
ועכשיו, נגביה עוף אל המקום שבו נותנים לנו נוסחאות בדוקות למימוש כל רצונותינו, שאיפותינו וחלומותינו... הכול!
ובמצב הזה, מתוך תא הפיקוד עם הנוסחאות החדשות וידית ההיגוי... האם ניתן לאותה נמלה אומללה למטה להמשיך לתהות ולתעות?
האם יש משהו מעבר? האם יש המשך? האם יש תוכנית? רבים מאיתנו וודאי התחבטו בשאלות אלו בשלב מסוים בחיים.
אנו שואפים, מממשים, אוהבים, שונאים, מתפתחים, מתאכזבים ושוב מנסים...
האם אין משהו מעבר?
אנו מתעסקים עם מחשבות כאלו לעיתים רחוקות ולפרקי זמן קצרים. נפתחים אליהם רק כשקורה לנו משהו יוצא דופן, משהו שמוציא אותנו מהשגרה היומיומית ומביא אותנו לזמן קצרצר להרהר על החיים. לשאול את עצמינו שאלות כמו: מי אני? מה אני? לאן אני הולך?
על מנת לקבל פרספקטיבה נכונה על משמעות החיים, אנו מוכרחים להגביה מעט את זווית הראייה שלנו.
אם היה בידינו לקחת נמלה, ולגרום לה להסתכל על עצמה מנקודת המבט של אדם, סביר להניח שהיא הייתה מקבלת תובנות חדשות לגבי מהות חייה.
כדאי שגם אנחנו ננסה לרגע להתבונן על עצמינו "מלמעלה"...
כל החיים שלנו הם ריצה בלתי פוסקת. מהגן לבית הספר, מבית הספר לצבא, ובחזרה לספסל הלימודים, הקמת המשפחה, ההתחייבויות, הדאגות, הלחצים, המתחים...
האם אנחנו לא נראים כמו אותן נמלים קטנות שמתרוצצות הלוך ושוב מבלי לדעת לאן, ללא מודעות וללא שום הכרה במצבן?
ועכשיו, בואו ננסה להמריא מעט יותר גבוה, אל המקום בו נמצאות ידיות ההכוונה לאותם "אני" ו"אתה" שם למטה. נסיט ידית אחת ימינה - והופ, "האני" למטה זז ימינה. נסיט ידית שנייה שמאלה - והופ, "האתה" למטה זז שמאלה.
מתחיל להיות מעניין...
ועכשיו, נגביה עוף אל המקום שבו נותנים לנו נוסחאות בדוקות למימוש כל רצונותינו, שאיפותינו וחלומותינו... הכול!
ובמצב הזה, מתוך תא הפיקוד עם הנוסחאות החדשות וידית ההיגוי... האם ניתן לאותה נמלה אומללה למטה להמשיך לתהות ולתעות?
