אלי כהן - העצמה אישית 

העצמה מהי ? 

מאז ומתמיד לא חשתי בנוח עם המילה Empowerment כתרגום של המילה העברית "העצמה" אף שכוח ועוצמה יכולים להיות בעלי חשיבות רבה בהתפתחות של כל אחד מאיתנו. בעיני העצמה היא מסע אל העצמי. "העצמה" אישית מהי - העצמה אישית זו דרך המובילה אותנו למצוא בתוכנו את הכוחות למימוש עצמי והגשמה של החלומות הכמוסים ביותר שלנו. זה גם תהליך פיתוח אישי שמאפשר לנו להיות עצמנו, באומץ, וכנגד כל הניסיונות והלחצים של אחרים לעצב אותנו בדמותו של אדם אידיאלי על פי ציפיותיהם. 

למעשה תמיד הרגשתי שאוכל להיות אני עצמי רק מתוך אהבה וקבלה עצמית מלאה, ולא פחות חשוב - תוך מתן מקום לעצמיות הייחודית של זולתי, והסתייעות בזולת. כך אני מבין את דברי הלל הזקן "אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני". "העצמה" כמסע אל "העצמי" היא בעיני בעלת משמעות של התמרה, העשרה, וטיפוח, המובילה גם לעצמאות. 

אנו חיים כיום בחברה חומרנית, בדור של אפשרויות רבות ומופגזים במסרים רבים, חלקם הם מסעות שיווק מוסווים היטב של חברות רבות עוצמה, ולכן לדעתי עלינו לברור היטב את המוץ מן התבן, ולהחליט מיד מה הם הערכים שלנו, מה הן היכולות שלנו, עם מה ומי אנו מתחברים בדיוק, לאן אנו צועדים, ומה היעד ( והייעוד ) שלנו. אז מי אני בכלל - אם כך מהו ומיהו "העצמי" - ואם אינני יודע מהו ומיהו "העצמי" שלי איך אדע כיצד לכוון אליו ולפתח אותו - שאלות כבדות משקל שקשה להשיב עליהן, אך הניסיון להשיב עליהן הוא חשוב לכשעצמו. אף אחד לא נולד עם מרשם גנטי המודיע לו מיהו "העצמי" שלו.

קוני למל בשירו המפורסם מתלבט בשאלת הזהות העצמית ושואל "אז מי אני בכלל ?" והשאלה מתחדדת: האם יש בכלל "עצמי" כזה - האם יש משהו שהוא ה"אני" הייחודי של כל אחד מאיתנו - אני מאמין שכן, וכי לכל אדם בעולם יש ייחוד משלו שעליו לבטאו. העצמי כמוצג ארכיאולוגי ניתן לדמות את "העצמי" שלנו למעין פריט או חפץ שצורתו לא ידועה לנו, והוא טמון עמוק באדמה. אלא שבניגוד לחפץ הטמון באדמה שאולי כבר התאבן, וכוסה עפר, "העצמי" שלנו, שאולי התכסה בילדותנו, הוא תמיד נושם, הוא בעל חיות וגמישות, והוא מאפשר לנו מרחב גדול של אפשרויות לפיתוחו ולמימושו. כ"ארכיאולוגים" של עצמנו, ננסה לחשוף אותו ולהוציאו לאור. 

בדרך לעצמי כל אחד מאיתנו, בלי לחפור יותר מידי, יודע בערך מהו המקום שבו הוא חש בנוח ומהם הדברים שמעוררים בו רגש חיובי של השראה והתעלות, או של שלווה ונינוחות. אלה הם ברובם דברים יומיומיים שמובילים לתחושת מלאות, שלעיתים אנו לוקחים כמובנים מאליהם. לכל אחד מאיתנו כדאי להיות מודע להם, ולהתבונן בעצמו פנימה בעת הופעתם, כי הם לרוב הביטויים הכי מובהקים של העצמיות שלנו. לעומת זאת, כאשר אנו חשים כאב זאת יכולה להיות "נורה אדומה" וסימן שקורא לנו לבדוק אם אנו מתרחקים מ"העצמי" שלנו. 

חשוב לי לציין שמשמעות המילה "עצמיות" הפוכה בעיניי לחלוטין ממשמעות המילה "אנוכיות", שהרי אף ש"העצמי" מתעורר לחייו העצמאיים כנבדל מן הזולת, הוא מתפתח ביחד עם הזולת. במילים אחרות: חיים חברתיים מלאים ורבי משמעות, ובכלל זה חיים למען הזולת, הם חלק חשוב מהדרך לפיתוח "העצמי". 

האתגרים שבדרך מי או מה מפריע לנו להיות אנו עצמנו - דעתי היא שכבר מינקות נגרמים שיבושים וחסימות למהלך התפתחות "העצמי" האותנטי שלנו, וזאת משום שהמבוגרים סבורים שהם יודעים טוב יותר מה באמת נחוץ לילדיהם לחיים טובים ומאושרים, ולא תמיד יש להם סבלנות וזמן ומשאבים, נפשיים, רגשיים וכלכליים, להשקיע בחינוך. במקורותינו נאמר "חנוך לנער על פי דרכו". זו הדרך שנובעת מתוכו של הנער ללא כל לחץ וללא מורא - אם ניתנת לה זכות הביטוי. 

"העצמה" בעסקים 

גם אנשים מבוגרים זקוקים, כמו בגיל הרך, להקשבה, להכוונה, להדרכה, לחונכות, ממקום של אהבה, קבלה, אמון וכבוד, ולא לעצות, לפקודות, להוראות או למנהל צמוד. כבנערותם כך גם בבגרותם, כעובדים וכמנהלים: הם זקוקים לניהול שתפני ולהצבת יעדים המתחשבת היטב בדעתם וביכולות שלהם, ולמקום עבודה שגם אחראי להתפתחותם המקצועית, ומודד את הצלחתם, לא רק בערכים כספיים מידיים. 

אכן, בתהליכי פיתוח ארגוני בעסקים, אני פוגש לא מעט מנהלי עסקים, ואף בעלי עסקים פרטיים שהתבססו וזכו להצלחה כלכלית, המבקשים "להתרחב" במובן של הרחבת הפוטנציאל הכלכלי של העסק והתבססות נכונה יותר בשוק, אך גם במובן של מרחב ביטוי למשהו חדש, שונה, שיוביל אותם לצמיחה אישית ותחושת סיפוק עצמי. במצבים כאלה אני מנסה במסגרת המנדט שיש לי, בתהליכים ארגוניים ועסקיים כאלה, לתת מקום נרחב לביטוי העצמי של אותם אנשים, על יכולותיהם ותכונותיהם האישיות החזקות, לצד הצורך להמשיך ולהעצים את הארגון העסקי בו הם עובדים, או מנהלים.

לדעתי, גם ליחידים וגם לעסקים דרושה "העצמה" במובן של הגדרת הזהות העצמית והתבססות עליה, כתנאי הכרחי לצמיחה והתקדמות. סיפור אישי חוויה גדולה של העצמה, השפיעה על מהלך חיי, לפני יותר מ 20 שנה, כמנהל צעיר. השתתפתי אז בקורסי תקשורת והנחיית קבוצות של ארגון דייל קרנגי הבינ"ל עד שזכיתי, להיות עוזר למדריך, ולבסוף - במסלול הכשרה ממושך של כמה שנים - להיות מדריך מוסמך בארגון הנכבד הזה. חוויתי על בשרי את חשיבות ההעצמה בגישה זו, ולמדתי את כוחה של הסבלנות והסובלנות ביחסי האנוש; הביקורתיות והווכחנות נותרו מחוץ לחדר, ובחדר עצמו שלטה אווירה מקבלת, חווייתית ומכבדת, מתוך אמונה - שהוכיחה את עצמה - שמתן מקום לכל אדם, האדרת החיובי שבו, ופיתוח קשרים חברתיים, הם מנוע רב עוצמה לשינוי וצמיחה אישית. 

מילת סיכום 

בד בבד עם כתיבת הדברים האלה ביקרתי עם משפחתי בחיפה, ושם - באקראי ודי במפתיע - מצאתי כתובת גראפיטי על אחד הקירות בקניון ובה בחרתי לסיים: לכל נפש יש מתנה ייחודית מן האל, ומאושר האדם שמצליח להכיר את נפשו ולבטא אותה באמצעות נתינה למישהו אחר. 

כל הזכויות שמורות © 

המידע במאמר הוא כללי בלבד ואינו מהווה בשום אופן יעוץ מקצועי או תחליף לייעוץ מקצועי. נבקש לא לעשות כל שימוש במאמר ללא קבלת רשותנו מראש ובכתב.