חטיבת ביניים רשיש בפתח תקוה
מיה שטיין עלתה השנה לכיתה ח'. לכאורה, הליך פשוט שבו תלמידה ממשיכה במסלול הלימודים הקבוע שלה מכיתה א' ועד לגמר התיכון. מיה שטיין בתה של סימה שטיין עוברת מסלול שונה.כבר לפני כניסתה לכיתה ז' ביקשה מיה מאימה לעבור לחטיבת ביניים רגילה במקום בית הספר הדתי בו היא שהתה מאז כיתה א'." איני דתייה" היא אמרה, "איני יכולה לעמוד בלחץ שבו אני נמדדת לפי אורך החצאית שלי.נמדדת באם נסעתי בשבת ובאם לאו' היא הוסיפה.
סימה שטיין נענתה, כמובן לבקשתה של ביתה.מסתבר, שכמו כל דבר בחיים ולפי חוקי מרפי "היכן שאפשר לעשות דברים בקלות וברוגע יהיה מי שידאג לסבך אותם עד אין קץ". למרות הסיבוכים הלא פשוטים החלה מיה ללמוד השנה בחטיבת הביניים רשיש שבעיר פתח תקוה.
חששות לא קלים ליוו את הבת ואת האימא. איך תתאקלם ילדה עדינה שלמדה עד כה במוסדות דתיים בבית ספר חילוני?,חשיבה לכתות מעורבות, דגש גדול יותר על לימודים מעשיים ופחות על לימודי הדת.יציאה ממסגרת מוגנת של אולפנא לבנות שבה אין ,לכאורה, חשש ממתחים שונים.אולפנא שבה הבנות תחת מעטה קשוח ובלתי מתפשר של כללי מוסר, לבוש, דת ובקרה הנמשכת גם לתוך החיים הפרטיים בבית התלמידה.
היום הראשון ללימודים החל טוב.מנהלת בית הספר, שתי מחנכות הכיתה ( כן, יש שתי מחנכות לכיתה הזו) קיבלו בחמימות רבה את סימה ואת מיה.כבר ביום הראשון ישבה מיה ביחד עם תלמידה חדשה נוספת שאימה היא מורה באותה חטיבה.
לא היה לה קל בימים הראשונים.היו געגועים למסגרת הישנה והמוכרת שבאולפנא. היה "הלם תרבותי" ,הייתה יציאה מבועה לעולם האמיתי.
אמש הגענו לאסיפת הורים ראשונה. סימה ואני.התבוננתי במחנכות הכיתה ,שמענו את מנהלת החטיבה הצעירה והנמרצת. ראיתי את ההורים משתפי הפעולה( מסתבר שלכיתה זו נוספו שלושה תלמידים חדשים ), שמעתי את התוכניות הבית ספריות, את שיטת המעקב אחר הישגי התלמידים.ראיתי את ניקיון בית הספר, את ניקיון הכיתה, את תחזוקת השולחנות והכיסאות.ראיתי את האכפתיות הבלתי נגמרת של המחנכות.נרגעתי .אני חושב שיש לחטיבת הביניים רשיש בפתח תקוה במה להתגאות.
יש למיה תמיכה רבה מבית הספר, ארגנו פול הסעות שמונעים מבעדה את הצורך להיגרר באוטובוסים הלוך וחזור מבית הספר.היא קיבלה תמיכה וחיזוק משני אחיה הבוגרים : יאיר ואסף. גם אני וסימה עודדנו אותה.שילוב כל הדברים הללו ובעיקר הפתיחות בבית הספר מובילים לשביעות רצון הולכת וגדלה של מיה מהמסגרת הטובה שבה היא נמצאת.
איני אביה,אני בן זוגה של סימה. חשוב לי שהיא תצליח.
יודע שהיא תצליח.
ד"ר אבי זלבה
מיה שטיין עלתה השנה לכיתה ח'. לכאורה, הליך פשוט שבו תלמידה ממשיכה במסלול הלימודים הקבוע שלה מכיתה א' ועד לגמר התיכון. מיה שטיין בתה של סימה שטיין עוברת מסלול שונה.כבר לפני כניסתה לכיתה ז' ביקשה מיה מאימה לעבור לחטיבת ביניים רגילה במקום בית הספר הדתי בו היא שהתה מאז כיתה א'." איני דתייה" היא אמרה, "איני יכולה לעמוד בלחץ שבו אני נמדדת לפי אורך החצאית שלי.נמדדת באם נסעתי בשבת ובאם לאו' היא הוסיפה.
סימה שטיין נענתה, כמובן לבקשתה של ביתה.מסתבר, שכמו כל דבר בחיים ולפי חוקי מרפי "היכן שאפשר לעשות דברים בקלות וברוגע יהיה מי שידאג לסבך אותם עד אין קץ". למרות הסיבוכים הלא פשוטים החלה מיה ללמוד השנה בחטיבת הביניים רשיש שבעיר פתח תקוה.
חששות לא קלים ליוו את הבת ואת האימא. איך תתאקלם ילדה עדינה שלמדה עד כה במוסדות דתיים בבית ספר חילוני?,חשיבה לכתות מעורבות, דגש גדול יותר על לימודים מעשיים ופחות על לימודי הדת.יציאה ממסגרת מוגנת של אולפנא לבנות שבה אין ,לכאורה, חשש ממתחים שונים.אולפנא שבה הבנות תחת מעטה קשוח ובלתי מתפשר של כללי מוסר, לבוש, דת ובקרה הנמשכת גם לתוך החיים הפרטיים בבית התלמידה.
היום הראשון ללימודים החל טוב.מנהלת בית הספר, שתי מחנכות הכיתה ( כן, יש שתי מחנכות לכיתה הזו) קיבלו בחמימות רבה את סימה ואת מיה.כבר ביום הראשון ישבה מיה ביחד עם תלמידה חדשה נוספת שאימה היא מורה באותה חטיבה.
לא היה לה קל בימים הראשונים.היו געגועים למסגרת הישנה והמוכרת שבאולפנא. היה "הלם תרבותי" ,הייתה יציאה מבועה לעולם האמיתי.
אמש הגענו לאסיפת הורים ראשונה. סימה ואני.התבוננתי במחנכות הכיתה ,שמענו את מנהלת החטיבה הצעירה והנמרצת. ראיתי את ההורים משתפי הפעולה( מסתבר שלכיתה זו נוספו שלושה תלמידים חדשים ), שמעתי את התוכניות הבית ספריות, את שיטת המעקב אחר הישגי התלמידים.ראיתי את ניקיון בית הספר, את ניקיון הכיתה, את תחזוקת השולחנות והכיסאות.ראיתי את האכפתיות הבלתי נגמרת של המחנכות.נרגעתי .אני חושב שיש לחטיבת הביניים רשיש בפתח תקוה במה להתגאות.
יש למיה תמיכה רבה מבית הספר, ארגנו פול הסעות שמונעים מבעדה את הצורך להיגרר באוטובוסים הלוך וחזור מבית הספר.היא קיבלה תמיכה וחיזוק משני אחיה הבוגרים : יאיר ואסף. גם אני וסימה עודדנו אותה.שילוב כל הדברים הללו ובעיקר הפתיחות בבית הספר מובילים לשביעות רצון הולכת וגדלה של מיה מהמסגרת הטובה שבה היא נמצאת.
איני אביה,אני בן זוגה של סימה. חשוב לי שהיא תצליח.
יודע שהיא תצליח.
ד"ר אבי זלבה
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני