הסוגיה המשפטית התורנית - האם לחלק את סמכויות היועץ המשפטי לממשלה לשניים? מחד - יועץ משפטי לממשלה - שיבחר ע"י הממשלה, מאידך - תובע כללי, שיבחר ע"י וועדה ציבורית ניטרלית, שייצג את המדינה ואת הציבור.
להערכתי - יש להפריד בין הדבקים, מהר ובאופן אלגנטי. הגיע העת - למהפך היסטורי.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
סמכויותיו הרבות של היועץ המשפטי לממשלה, שהוא גם ראש התביעה הכללית, נתונה לוויכוח ציבורי, משפטי ופוליטי - משכבר הימים.
מספר התומכים בהפרדת הסמכויות כמספר המתנגדים להם - ולכל צד, נימוקים כבדי משקל, המשכנעים את עצמם. אבל הגיע העת, לבצע את הניתוח הכואב הזה אשר נושא בחובו, סמכויות על, ריכוז כוח משפטי ופוליטי, הרבה מעבר לתפקידים הקלאסיים של יועץ משפטי ותובע כללי.
הטענות - שפיצול התפקיד יחליש את שני בעלי התפקיד אינן נכונות ומבוססות. ללא ספק - התפקיד של התובע הכללי, שימונה ע"י ועדה ניטראלית ציבורית, בהשתתפות נציגי ציבור, נציגי האקדמיה, לשכת עורכי הדין, בראשות שופט עליון בדימוס - יכולה ליצור תפקיד עצמאי, עוצמתי וא-פוליטי.
התובע הכללי:
מינוי מעין זה - שלא יעשה ע"י הממשלה, ייתן לתפקיד את האיזון המתבקש, בו יוכל התובע הכללי - לפעול בחופשיות ולהפעיל את סמכויותיו, ללא ניגודי אינטרסים, ללא מורא בהתאם לחוק ובמסגרת החוק.
תפקיד מעין זה - מחייב מומחיות בתחום המשפט הפלילי המובהק, המשפט הפלילי של צווארון לבן וכל הקשור לניהול משפטים פליליים וכלכליים בכל הערכאות המשפטיות. כמובן - שבמסגרת תפקידו זה, יהיה ממונה על כל מערכת התביעה והפרקליטות במדינה, כשלצידו פרקליט המדינה שיבצע את המדיניות בשטח הלכה למעשה.
כך, שבפועל לא רק שמעמדו לא יוחלש - אלא יהפוך לתפקיד עוצמתי, עצמאי מהשורה הראשונה וכדי, שבעל התפקיד לא יצבור כוח רב מדי - ולא יסבול מסינדרום "שכרון הכוח", תוגבל המשרה - לתקופה של 7 שנים, כמקובל לפי החוק החדש לבעלי תפקידי מפתח בשירות הציבורי - אלא אם יתפטר קודם לכן מיוזמתו או לא יוכל למלא את תפקידו מסיבה אחרת.
היועץ המשפטי לממשלה:
תפקיד היועץ המשפטי לממשלה - נגזר למעשה מהשם שהוענק לתפקיד לאמור: לייעץ לממשלה ולכל מוסדות המדינה, תוך שמירה על החלטות ומהלכים מדיניים פוליטיים - שיהיו במסגרת החוק, בהתאם לחוק ושמירה על שלטון החוק. סעיף 54, לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א-1961 - מגדיר את תפקידו של עורך הדין, כמייצגו, נאמנו של הקליינט שלו - במילים אחרות: "במילוי תפקידו יפעל עורך הדין לטובת שולחו בנאמנות, במסירות ויעזור לבית המשפט לעשות משפט".
ובכן בתרגום ללשון משפטית חופשית ציבורית יאמר: "היועץ המשפטי לממשלה, במסגרת תפקידו, יפעל לטובת המדינה והממשלה בנאמנות, במסירות ויעזור לממשלה לפעול במסגרת החוק, תוך שמירה על שלטון החוק".
והיה, אם תכתב חוקה, בה יאספו חוקי היסוד הקיימים - יהיה תפקידו של היועץ לשמור על חוקי היסוד והחוקה, בכל מאודו ובכל כוח תפקידו.
המינוי של היועץ המשפטי לממשלה: יעשה ע"י הממשלה, באמצעות וועדת איתור, ותקופתו לא תוגבל בזמן אלא בשירות הממשלה.
כלומר: אם תתחלף הממשלה, יכולה הממשלה החדשה, לבחור יועץ חדש או לאשר מחדש את מינוי של היועץ הקיים. להזכיר לציבור - בארה"ב עם מינויו של נשיא חדש ממפלגה שלא הייתה בשלטון, מתחלפת בבת אחת כל הצמרת השלטונית והמוסדית, שפירושה בין 15,000-10,000 עובדי מדינה של המפלגה המפסידה - וביניהם כמובן גם שר המשפטים, שהוא היועץ המשפטי והתובע הכללי.
בתקופתו של היועץ המשפטי אלייקים רובינשטיין, (כיום שופט עליון), היה מתח גלוי בינו לבין פרקליטת המדינה, עדנה ארבל (כיום שופטת עליונה), שהתנהלה כיועץ משפטי שני ועצמאי - תוך מתן ופרסום חוות דעת נוגדות לאלו של רובינשטיין.
מני מזוז - כאשר מונה ליועץ משפטי לממשלה, הכריז במסיבת העיתונאים הראשונה שלו - שבראש הפירמידה המשפטית יעמוד רק אדם אחד - היועץ המשפטי - והתופעה של שתי חוות דעת מנוגדות - לא תחזור על עצמה. הטוענים בלהט - שפיצול התפקיד יביא לפוליטיזציה של התפקיד צודקים - והשאלה היא מה רע בכך. למה שממשלה, בעלת אוריינטציה ימנית, תמנה או תישאר, עם היועץ בעל אוריינטציה שמאלנית או להיפך.
האם היועץ המשפטי לממשלה - הוא "סיביל סרוויס" קלאסי לאמור: איש מקצועי, ללא נטיות פוליטיות (או שאיפות פוליטיות) וכל כולו נתון ליישום החוק והמשפט בלבד.
אין טיפוסים כאלה - ואם ישנם בודדים, אין למנותם לתפקיד, מחוסר התאמה, חוסר אמונה, וחוסר יכולת לתפקד במציאות המתהווה.
לדעתי - אין אזרח ישראלי, ללא דעה פוליטית או לפחות נטייה או נהייה פוליטית - זה טוב, זה בריא, זה מראה על אכפתיות ואזרחות, בתנאי כמובן - שאינו חותר תחת יסודות המדינה קיומה ובטחונה.
סקירת היועצים המשפטיים, שהיו בישראל עד מני מזוז - מצביעה שכולם היו עם אג'נדה, פוליטית, חברתית, מוסרית ומשפטית - דבר שעזר להם להצליח בתפקיד, גם אם לא הצהירו על כך בפומבית ובחוכמה רבה.
פרשנות החוק ויעוץ משפטי - לא סותרות בהכרח תפיסות עולם ודעות פוליטיות, ויכולים לחיות בשלום זה בצד זה - כפי שמוכיחה המציאות לפרקים.
לדעתי הגיע הזמן למהלך ההיסטורי, כאשר מונתה ועדת שמגר, בעקבות פרשת בראון-חברון, להמליץ על דרך וקריטריונים למינוי יועץ משפטי - פניתי בכתב לוועדה והצעתי להפריד בין התפקידים, תוך הדגשת מספר עובדות. ביניהן - החשש לניגוד אינטרסים בין תפקידו של היועץ - לייעץ ולתת חוות דעת לשרים ומשרדיהם, לבין העובדה שהוא גם המחליט על העמדתם לדין פלילי או העברתם מתפקיד. שנית - זכותה של ממשלה נבחרת לבחור לה יועץ, ומזדהה עם מטרותיה, מדיניותה וביצוע החלטותיה - שהרי הממשלה שריה ומשרדיה הם הלקוחות של היועץ - ויועץ בוחרים כמו רופא לפי הידע, מקצועיות, מיומנות והאמון שנותנים בו. מהלך מעין זה - מאפשר כמובן, לממשלה חדשה להחליף את היועץ עם החלפת השלטון, כמקובל בהרבה מדינות כולל ארה"ב ויש לכך יתרונות רבים.
לסיכום: נראה לי שזכותה של ממשלה נבחרת, לבחור לה יועץ משפטי - בתנאי שיהיה מקצוען, נאמן, בעל אישיות עצמאית וחזקה ושמירה על שלטון החוק יהיה נר לרגליו.
הערות בענייני דיומא: היום בו נעלם נתניהו, מ"הראדאר" של התקשורת.
1. הבלבול בלשכת נתניהו - היה לא מקצועי, לא מתואם, מיותר ומזיק.
2. הודעה פשוטה קצרה, אחידה, מגורם מוסמך בנוסח: "ראש הממשלה היה עסוק בישיבות ופגישות חשובות במסגרת תפקידו" - היו פותרים את הפלונטר.
3. אבל מאחר ונתניהו נעלם "מהרדאר" של התקשורת ליום אחד - החלה מהומה, ספקולציות פראיות שהעלו את האירוע לדרגה של כמעט אסון לאומי ופגיעה בביטחון המדינה.
4. הגדיל לעשות עיתון "מעריב" והכתבים מאיה בן-גל ובן כספית בכותרות ענק, שנתניהו שקרן, לא הגון, (מה היה לא הגון?), לא שולט בלשכה. נתניהו הישן כמו החדש לא השתנה - מה הקשר?
5. ובכן סקופ: האמת היא שנתניהו נעלם ליום ועסק בהלבנת כספים, קבלת מעטפות, ונסיעה לשוויץ לכספות סודיות.
6. יש כתבים ועיתונאים - שלא יסלחו לנתניהו על הצלחותיו ועל כך שנבחר לראש ממשלה.
7. התקשורת הוכיחה שוב, שהיא לא מפרגנת, לא מאוזנת, לא אובייקטיבית, שבוייה בתדמית שהיא יוצרת ולא מוכנה להתנתק ממנה. מסקנה - חוצפה וגועל נפש.
