צפרירים 

רוח בוקר קלילה שאך זה נולדה, יצאה לרחף במרחבי היקום. כה צעירה הייתה עד כי לא ידעה שנמנית היא על משפחת הצפרירים.
בעודה נערכת לצאת לדרך, שמעה מאחיותיה הגדולות על הליכותיהם של משכימי הקום, אלה שממהרים לרדת מיצועם עוד טרם עלות החמה, כאילו יפסידו מחזה נלבב או הרפתקה עלומה אם ימשיכו בשנתם.

בעודה מהרהרת באשר סיפרו לה, פתחה במרדף אחרי בני מינה, שהקדימוה במעופם אל האדמה, למחוזותיהם של בני האדם. מרחוק, במזרח, ראתה כבר פס חיוור, שבלט בחשיכה שעדיין עטפה את היקום. המשיכה במעופה כשהיא חשה את משק האוויר הקריר ואת המערבולות הקטנות שהיא עצמה יוצרת.

ידעה במרומז את שעתידה היא לפגוש:
המאחרים בנשף, השבים כמעט במנוסה לבתיהם.
מחלקי העיתונים, הממהרים לסיים את משימתם הנוספת.
עובדי משמרת השחר, הנחפזים למקומות עבודתם.
הרצים אלי בריאות הגוף, הנושמים ונושפים באוויר השחר הצונן.
ההולכים לאיטם, המנצלים את שעות הבוקר המוקדמות בטרם ייחם היום.
היושבים בחלונותיהם ובמרפסותיהם להזין עיניהם בעולם המתעורר.
החרולים היבשים הנעורים לגלגול בנשוב בהם רוחות השחר.
הפרחים המרהיבים הפוערים את פקעותיהם לקראת קרני השמש.

כל אלה חלפו מול עיניה ביעף, והיא כמו בולעת בשקיקה את המראות וסופגת את הקולות.

איש קשיש אחד יצא לטיולו היומי. נשען על מקלו הילך בכבדות בשבילים שבצדי הדרך הראשית. עיניו, שכבדו מזוקן, סקרו במבט מזוגג את המתרחש ושילחו למוחו ולזיכרונו אותות מוכרים שהעלו חיוך על פניו.

בפינת הרחוב, בעת שיצא מן המסתור של הבניין רב הקומות, פגשה בו במפתיע רוח הבוקר שלנו. היא החליקה על פניו בעדינות וחשה את פניו החמימות וחרושות הקמטים. הוא עצם את עיניו ונהנה מן הקרירות הרעננה שיצרה בו.

וכך, בפינה מקרית, נוצר מפגש פלאים מחשמל, בין נעוריה של רוח הבוקר ולובן שיבתו של גיבורנו. איש לא שם ליבו לכך, שכן עיני הבריות היו נתונות למחזות מרעישים יותר, אליהם הסכינו בימים מטורפים אלה...