ביקורת: "לצאת מכאן" (בכורה,תיאטרון הספרייה)- הצצה לעולמן של אסירות משוחררות - מחזה נוקב ומרגש
מאת חיים נוי
"לצאת מכאן" הוא מחזה נוקב, טעון ומרגש החושף בפנינו את סיפור חייה של אסירה משוחררת, שעברה רודף אחריה וכיצד היא מנסה להתמודד עם המציאות הקיומית, האכזרית.
המחזאית האמריקנית מרשה נורמן, זוכת פרס פוליצר, כתבה את המחזה ב-1977 ומאז הוא הוצג ברחבי העולם וגם הוסרט ב-1994 . לוהקו בו דפנה דה-מורייה כארלין הבוגרת ואלן בורשטיין ,הזכורה מקן הקוקייה, בתפקיד אמה של האסירה. הסרט לא זכה לאהדה רבה , אך כמחזה הוא נתקבל בביקורות טובות וגם הועלה מספר פעמים בעבר בישראל. זוהי הצגה מחודשת , לאחר שכבר הוצגה אשתקד בבית צבי ברמת גן (תיאטרון הספרייה הוא מיסודו של בית צבי).
ארלין היא אישה צעירה שכל ילדותה חוותה ניכור והתעללות מינית ונפשית מהחברה וממשפחתה .עם שחרורה מהכלא היא מנסה להשתקם, אך עברה כ"ארלי" הצעירה אינו מניח לה, לופת אותה בכוח ומנסה לדרדר אותה שוב לעולם שממנו זה עתה חזרה.
נורמן סיפרה, כי המחזה נכתב בעקבות עבודתה כיועצת חינוכית במוסד לנערים קשי חינוך ומפגשיה עם נערה בת 13 שהייתה אלימה ביותר וסופה שהפכה לרוצחת שריצתה מאסר עולם.
ההצגה מוצגת בדו מימד, כאשר ההווה והעבר מתערבבים זה עם זה ומשרטטים את סיפור חייה העגום של ארלי שרוצה להיות ארלין עם שחרורה. שתי הארליניות מציגות זו מול זו כשבתווך מופיעים כל האנשים שהקיפו אותה בתקופת הכלא, בית הספר, המוסד והחיים בדירה השכורה שמצאה עם שחרורה.
נטע-לי סוקר מגלמת את ארלי האסירה והילה ספורטס את ארלין, האסירה המשוחררת. נטע-לי סוקר מפגינה משחק דרמטי מעולה ואמין וזוכה לאהדת הקהל בייסוריה בעולם האפל בין כתלי הכלא שבו היא שרויה. הילה ספורטס מיטיבה לשחק ומגלמת בהצלחה את האסירה המשוחררת שרק רוצה להיקלט בעולם החדש, מחוץ לחומות.
יניב הלפגוט בדמותו של קרל הסרסור הוא שחקן נפלא, שמציג בכישרון רב דמות מעוותת וקרימינלית, הזועקת בעצמה לעזרה. משחקו הוא חוויה.
ליאור זוהר כקצין בית הסוהר המנסה לעגוב על ארלין, הוא שחקן מצוין שהצליח להעניק לתפקיד מימד מיוחד במינו , אמין ומרגש כאחד. יש לו כישרון רב .
אסתי זקהיים כאמה של ארלין משחקת להפליא, מדגימה כישרון שופע ומוכיחה כי היא שחקנית עתירת ניסיון . היא יודעת להגיש משחק תיאטרלי שובה נפש, מלהטטת ביכולותיה עלי במה ומנציחה דמות של אמא מיוסרת וכואבת.
נעה גורן כ"ממסד", דוברת ההצגה בדמותה של אחות רחמנייה היא נפלאה, יפה ומקסימה. לרגע חשבתי שאם תשיל את מדי האחות שלה, ותעטה עליה שמלה פרחונית, היא תפצח בטנגו סוער לחדוות הקהל. נועה משחקת בלבביות ובחן וברוב כשרון.
רודריגו גונזלס כסוהר המניאק נראה כמו רודריגו גונזלס לחדוות הבנות באולם, אולם הוא בהחלט צולח את התפקיד כהלכה.
הילה סורג'ון-פישר כשכנה רובי היא שחקנית מצוינת שמגלמת את התפקיד הקצר באורח משובח וכובש.
דניאל סליצר כפסיכיאטר משחק כהלכה ובטוב טעם. גם שאר השחקנים לירון אל-ידי כמנהלת בית הכלא ויובל טננבאום כנער במוסד לעבריינים מגישים תפקיד צנוע, אך משוחק בחינניות.
הבימוי של אילן שטרום המוכשר עשוי היטב, מציג את החוויה הדו מימדית של ההצגה באורח מקצועי ומשובח.
ההצגה תחת שרביטו של שטרום קולחת ומלווה סצנות דרמטיות כואבות, לפעמים תרתי משמע, כאשר השחקניות סופגות חבטות ונפילות.
חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי סוכנות הידיעות עתי"ם, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
מאת חיים נוי
"לצאת מכאן" הוא מחזה נוקב, טעון ומרגש החושף בפנינו את סיפור חייה של אסירה משוחררת, שעברה רודף אחריה וכיצד היא מנסה להתמודד עם המציאות הקיומית, האכזרית.
המחזאית האמריקנית מרשה נורמן, זוכת פרס פוליצר, כתבה את המחזה ב-1977 ומאז הוא הוצג ברחבי העולם וגם הוסרט ב-1994 . לוהקו בו דפנה דה-מורייה כארלין הבוגרת ואלן בורשטיין ,הזכורה מקן הקוקייה, בתפקיד אמה של האסירה. הסרט לא זכה לאהדה רבה , אך כמחזה הוא נתקבל בביקורות טובות וגם הועלה מספר פעמים בעבר בישראל. זוהי הצגה מחודשת , לאחר שכבר הוצגה אשתקד בבית צבי ברמת גן (תיאטרון הספרייה הוא מיסודו של בית צבי).
ארלין היא אישה צעירה שכל ילדותה חוותה ניכור והתעללות מינית ונפשית מהחברה וממשפחתה .עם שחרורה מהכלא היא מנסה להשתקם, אך עברה כ"ארלי" הצעירה אינו מניח לה, לופת אותה בכוח ומנסה לדרדר אותה שוב לעולם שממנו זה עתה חזרה.
נורמן סיפרה, כי המחזה נכתב בעקבות עבודתה כיועצת חינוכית במוסד לנערים קשי חינוך ומפגשיה עם נערה בת 13 שהייתה אלימה ביותר וסופה שהפכה לרוצחת שריצתה מאסר עולם.
ההצגה מוצגת בדו מימד, כאשר ההווה והעבר מתערבבים זה עם זה ומשרטטים את סיפור חייה העגום של ארלי שרוצה להיות ארלין עם שחרורה. שתי הארליניות מציגות זו מול זו כשבתווך מופיעים כל האנשים שהקיפו אותה בתקופת הכלא, בית הספר, המוסד והחיים בדירה השכורה שמצאה עם שחרורה.
נטע-לי סוקר מגלמת את ארלי האסירה והילה ספורטס את ארלין, האסירה המשוחררת. נטע-לי סוקר מפגינה משחק דרמטי מעולה ואמין וזוכה לאהדת הקהל בייסוריה בעולם האפל בין כתלי הכלא שבו היא שרויה. הילה ספורטס מיטיבה לשחק ומגלמת בהצלחה את האסירה המשוחררת שרק רוצה להיקלט בעולם החדש, מחוץ לחומות.
יניב הלפגוט בדמותו של קרל הסרסור הוא שחקן נפלא, שמציג בכישרון רב דמות מעוותת וקרימינלית, הזועקת בעצמה לעזרה. משחקו הוא חוויה.
ליאור זוהר כקצין בית הסוהר המנסה לעגוב על ארלין, הוא שחקן מצוין שהצליח להעניק לתפקיד מימד מיוחד במינו , אמין ומרגש כאחד. יש לו כישרון רב .
אסתי זקהיים כאמה של ארלין משחקת להפליא, מדגימה כישרון שופע ומוכיחה כי היא שחקנית עתירת ניסיון . היא יודעת להגיש משחק תיאטרלי שובה נפש, מלהטטת ביכולותיה עלי במה ומנציחה דמות של אמא מיוסרת וכואבת.
נעה גורן כ"ממסד", דוברת ההצגה בדמותה של אחות רחמנייה היא נפלאה, יפה ומקסימה. לרגע חשבתי שאם תשיל את מדי האחות שלה, ותעטה עליה שמלה פרחונית, היא תפצח בטנגו סוער לחדוות הקהל. נועה משחקת בלבביות ובחן וברוב כשרון.
רודריגו גונזלס כסוהר המניאק נראה כמו רודריגו גונזלס לחדוות הבנות באולם, אולם הוא בהחלט צולח את התפקיד כהלכה.
הילה סורג'ון-פישר כשכנה רובי היא שחקנית מצוינת שמגלמת את התפקיד הקצר באורח משובח וכובש.
דניאל סליצר כפסיכיאטר משחק כהלכה ובטוב טעם. גם שאר השחקנים לירון אל-ידי כמנהלת בית הכלא ויובל טננבאום כנער במוסד לעבריינים מגישים תפקיד צנוע, אך משוחק בחינניות.
הבימוי של אילן שטרום המוכשר עשוי היטב, מציג את החוויה הדו מימדית של ההצגה באורח מקצועי ומשובח.
ההצגה תחת שרביטו של שטרום קולחת ומלווה סצנות דרמטיות כואבות, לפעמים תרתי משמע, כאשר השחקניות סופגות חבטות ונפילות.
חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי סוכנות הידיעות עתי"ם, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
