תחום הבגידה והנאמנות לא מפסיק להוות נושא חשוב.לאחרונה, אני מקבל תגובות שונות על המאמרים שכתבתי בנושא הזה.מסתבר שזהו אחד הנושאים המרתקים והחשובים ביותר עבור חלק ניכר מהאנשים.המעניין שאין זה נחלתם של אנשים נשואים בלבד. נושא הזה חשוב גם בקשרים שאינם תחת הכותרת של נשואים.חברות, ידועים בצבור, ידידים ועוד .בקרב כולם עולה הנושא הזה בעוצמה ובחריפות חסרת מנוחה ושלווה.עוצמה אימתנית של פגיעה ובעקבותיה מכלול רגשות עזים.
הבגידה לכשעצמה הוא המעשה האחרון של שרשרת פעולות וחשיבה שהובילו לכך.עצם המגע הפיזי ביו שני אנשים הוא הסוף של תהליכים גלויים וסמויים שהביאו אותם למצב הזה של בגידה פיזית.
האם "הכתובת הייתה על הקיר?" האם ניתן היה לשער מלכתחילה את התהוותה של הבגידה? במבט לאחור אני יודע שכן.אבל , זו מחשבה שאינה נבונה או ראויה.הבגידה אינה בחזקת "ברבור שחור" תופעה כל כך בלתי צפויה.החשיבה בדיעבד יכולה להיות נחמה במקרה הטוב ביותר או ניסיון נואל להצדיק את המצב שנוצר.
אני סבור שניתן למנוע את הבגידה בין בני זוג. אני מניח שהרבה זוגות עיניים קוראים את המשפט הזה בהשתאות ,תדהמה ובחוסר אמון.יהיו כאלו שילגלגו על קביעתי זו.יהיו כאלו שיגחכו.יהיו כאלו המכירים אותי מתקופת החיים הקודמת שלי שיחשבו שאני צוחק עליהם.כדי לפשט את הנושא ובמידה מסוימת להפוך אותו לברור יותר ,הרי שאיני מדבר על מניעה במובן שכולנו מכירים אותו.מניעה מצביעה על פן פעילות שלילי של דבר הקיים ויש לעקור אותו או למנוע אותו.אני מתייחס למניעה בהיבטה החיובי של פעולה מכוונת שמלכתחילה לא תביא לידי ביטוי את אותם גורמי הבגידה וחוסר הנאמנות.
הדרך למצב זה אינה פשוטה כלל.יכול להגדיר בוודאות מוחלטת שזוגתי לחיים סימה שטיין ואני נמצאים שם.נמצאים בנאמנות אקטיבית,ביושר מוחלט ובחשיפה מרבית אחד כלפי השנייה בקשר הזוגי.
לא שוכחים את העבר.לומדים ממנו.
ד"ר אבי זלבה
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני
