הזכות לחופש מוגדרת כערך עליון בכל מקום דמוקרטי, על האדם הדמוקרטי לשאוף לחופש ולליברליזציה כלל אזרחית שהיא בעצם יסוד הדמוקרטיה, היא-היא שורשי הדמוקרטיה. אך כמו בכל פלוס יש גם מינוס, וכל אוכלוסייה ליברלית נוטה להפוך לבלון נפיץ מצד גורמים עוינים הפועלים תחת הנוסח "אם אינך יכול להביס, הצטרף אליהם". וכך נפל ישראל.
יום הכיפורים מתקרב בצעדי ענק, ועמו גם נגזרותיו השמרנים, אשר מכותיהם עומדים לנחות על מגזר לא מבוטל של ליברלים ישראלים, אשר מבקשים להמשיך לחיות, כן לחיות, גם ביום כיפור. בניגוד לישראלים השמרנים הנוטים להתרבות בקצב מהיר יותר מן הישראלים הליברלים, הישראלים הליברלים הם לא אחר מאשר זן נכחד של ממש. כך לדוגמא רבים מהם עוזבים את הארץ, לטובת החופש האמריקני, בו דמוקרטיה וחופש, הם באמת ערך עליון, או לפחות שואפים באופן יום-יומי, להיות כאלה ומוקיעים את המבקשים לשנותם, ככלבי השמירה של הליברליזם.
הישראלים הליברלים, מורכבים בעיקר מאנשי ההשכלה הגבוהה, אנשים מכובדים המנהלים את חייהם בצורה הכי "פרטית" שיכולה להיות, ללא התבלטות יתרה, וללא הפגנות כוח כאלו ואחרים, אינם מסוגלים או רוצים, לפתוח במלחמה למען החופש שלהם, וזאת אנו רואים בכל שנה ושנה, בה הם יושבים בבתיהם, ב"יום הכיפורים", וצופים להם בסרט אותו שכרו בDVD. אך בליבם הם כואבים, הם כואבים כי אינם יכולים להמשיך בחייהם, כמו בכל יום בשנה האזרחית, כן, הם כואבים. הם כואבים את הפשיזם השמרני הגובל בטרוריזם של ממש, הסוגר את כבישיהם, מרכולותיהם, ואף נכנס לטלוויזיה הפרטית בבתיהם, אותם הוא דואג להשבית ולמחוק, רק כי המגזר השמרני, כופה את עצמו ואת אמונתו, על נשמתם.
דווקא היום יותר מתמיד, לפני יום הכיפורים, חשוב כי יועלו לדיון הציבורי השאלות הנוקבות, האם זוהי הדרך להיות מדינה דמוקרטית? האם זוהי הדרך ל"איש באמונתו יחיה"? ודווקא היום יותר מתמיד, קול זעקת אמת אינו יספיק, יש לצאת אל הרחובות ולהפגין נגד השמרנות, נגד הכפייה השמרנית. על רבבות ישראלים לצאת ביום הכיפורים אל הרחובות, שלטי ענק בידיהם ולצעוק "סוף לשמרנות הכפייתית", כי המשך המצב הנוכחי, הוא בלתי נסבל.
יום הכיפורים מתקרב בצעדי ענק, ועמו גם נגזרותיו השמרנים, אשר מכותיהם עומדים לנחות על מגזר לא מבוטל של ליברלים ישראלים, אשר מבקשים להמשיך לחיות, כן לחיות, גם ביום כיפור. בניגוד לישראלים השמרנים הנוטים להתרבות בקצב מהיר יותר מן הישראלים הליברלים, הישראלים הליברלים הם לא אחר מאשר זן נכחד של ממש. כך לדוגמא רבים מהם עוזבים את הארץ, לטובת החופש האמריקני, בו דמוקרטיה וחופש, הם באמת ערך עליון, או לפחות שואפים באופן יום-יומי, להיות כאלה ומוקיעים את המבקשים לשנותם, ככלבי השמירה של הליברליזם.
הישראלים הליברלים, מורכבים בעיקר מאנשי ההשכלה הגבוהה, אנשים מכובדים המנהלים את חייהם בצורה הכי "פרטית" שיכולה להיות, ללא התבלטות יתרה, וללא הפגנות כוח כאלו ואחרים, אינם מסוגלים או רוצים, לפתוח במלחמה למען החופש שלהם, וזאת אנו רואים בכל שנה ושנה, בה הם יושבים בבתיהם, ב"יום הכיפורים", וצופים להם בסרט אותו שכרו בDVD. אך בליבם הם כואבים, הם כואבים כי אינם יכולים להמשיך בחייהם, כמו בכל יום בשנה האזרחית, כן, הם כואבים. הם כואבים את הפשיזם השמרני הגובל בטרוריזם של ממש, הסוגר את כבישיהם, מרכולותיהם, ואף נכנס לטלוויזיה הפרטית בבתיהם, אותם הוא דואג להשבית ולמחוק, רק כי המגזר השמרני, כופה את עצמו ואת אמונתו, על נשמתם.
דווקא היום יותר מתמיד, לפני יום הכיפורים, חשוב כי יועלו לדיון הציבורי השאלות הנוקבות, האם זוהי הדרך להיות מדינה דמוקרטית? האם זוהי הדרך ל"איש באמונתו יחיה"? ודווקא היום יותר מתמיד, קול זעקת אמת אינו יספיק, יש לצאת אל הרחובות ולהפגין נגד השמרנות, נגד הכפייה השמרנית. על רבבות ישראלים לצאת ביום הכיפורים אל הרחובות, שלטי ענק בידיהם ולצעוק "סוף לשמרנות הכפייתית", כי המשך המצב הנוכחי, הוא בלתי נסבל.
לוחם חופש מוצהר
