וזה בדיוק מה שקורה לי.
אולם, לכל המלעיזים, ולאלה שסופקים ידיים ברגע זה ממש בגינו של תהליך ההתחרפנות האישית שלי, אומר רק זאת:
"רגע, זה לא כל כך פשוט, כי כמו כל מה שאמרתי עד עצם היום הזה, אני לא בטוח צודק, וגם אפשר, ולא קצת, שעדיין לא ירדתם לעומק דעתי, אשר למרות המצוקה האישית שלי, עדיין לא לגמרי בלתי רלוונטית".
יתרה מזאת, מגזר שלם של מרשותי והמורשים שלהם מדברים גם הם בגוף שלישי, וכלל לא בטוח שכל המגזר הזה התחרפן, הגם שאין ספק כי חלקם מרוב חלילות, ישנים שנת נצח במהלך החיים שלהם, כך שכל התהליך של ההתחרפנות הזאת, פשוט פוסח עליהם, או לפחות אינו פוגם במודעות לכאורה שלהם, אם כי בהחלט יתכן, כי מרביתם נולדו ללא החפיץ, (GUDGET) הזה, למרות שזה האחרון, אפשר שהושמד בשנים האחרונות, במהלך מתוכנן היטב של כמה זולתים, שזה בדיוק המקצוע שלהם, לבלבל את המודעות של זולתים אחרים למען אינטרס עליון שידוע רק להם.
אולם זו סטייה בלתי נחוצה מן העיקר, כי עורכי דין ושופטים לא מעניינים אותי היום, אלא כולנו, כקולקטיב, שבדומה לגיבור של הרבעון האחרון, (דודו טופז), מחפש נואשות את החבל, למרות שהאלטרנטיבה נמצאת בהישג יד ומזמן, ואפשר לבצע את הפינאלה בכל רגע נתון ואף לזכות למחיאות כפיים של יותר ויותר זולתים על פני הגלובוס ולפתור את העולם כולו מכמה פרובלמות די בלתי פתירות.
(כיוון שמילת העם מנוכסת מזה דור לשימושם של סוגי אזרחים, שגורמים לי להחרים את המילה הזאת, אני נאלץ להשתמש באלטרנטיבות, כלומר ב"קולקטיב" ולא "העם", שאת צפונותיו אני לא מבין, גם, מזה דור אחד לפחות.
ואפשר גם, כי לקולקטיב, גדול ככל שיהיה, יש מודעות בכל זאת, ולעם יש מקסימום פולקלור, ובזה קשה לבנות אימפריות).
ולשם מה ההקדמה התוקפנית הזאת?
כי אני, לא רוצה להיות ה"גרמני הטוב".
לא בדיעבד, או לשהווה, ובטח לא בעתיד, כי זה ממש לא יעשה לי טוב, אם אי מי בעוד X שנים, יספיד אותי ככזה, כי ביחד עם עוד כמה אנשי שוליים, חשבנו שמחזה האימים של הצבא שיצרנו כדי שיגונן עלינו, עושה מעשים שיש בהם מן הפסול, והם אף נחזו ככאלה מן המעט שדובריו הגישו לנו בעיתה של המלחמה שניהלו שם לשם כלום, נגד תנועה לאומית שהקמנו בכסילותנו כי תנועה לאומית אחרת, הייתה טיפל'ה מתונה לטעמם של קובעי המדיניות במדינה הזאת.
אין אני מבין את השיקול, בעיקרו פירוטכני, במהלכו הדגמנו לעולם, שבחלקו מתחזה לנאור, כיצד מצטיירים פיצוצים מבוקרים של פצצות חכמות על פני מסכי הפלסמה והל.סי.די החדישות, אשר אינן מותרות לשימוש על פי כל האמנות, וכל הצבאות, אלה שהוקמו לא רק כדי לשמור על מוזיאונים, ארמונות ומצבות לאומיות, אלא גם כדי להלחם, משמע להרוג, משתמשים בהם כחלק מארסנל הרצח הסיטוני, שמשמש בעיקרו את הצד החינוכי של כל המלחמות, (יעני, אם לא למדו בגזר, ילמדו בגייזר), כי הפצצות האלה מייצרות חום רב מאוד.
אולם אם השתמשת בפירוטכניקה הזאת ואינך נמנע אל אצולת העולם, (כי לכך נולדים, והיהודי היחיד שזכה בזכות הזאת, הוא האיש ההוא מן הגליל, שצלבנו ביחד עם פונטיאוס פילטוס, שהיה למרבה הפרדוקס, הרבה יותר רחום מאבותינו, חכמי הסנהדרין, שלא וויתרו על מחזה אימים של צליבתו, למרות כמה הזדמנויות שהעניק להם האחרון, רק כדי להפוך מכשיר עינויים בלתי מתוחכם, לסמלה של הדת הכי דומיננטית עד ימינו, ואותו, את ישו הבלתי מזיק עד לעת הזאת, לאדם שהשפיע יותר מכל אדם אחר על הזולתים על פני האדמה הזאת).
כי על מה נלין כעת, אחרי ששופט יהודי ממדינה מאוד סימפטית, שאת רוב חייו הוא העביר בסביבה גזענית כמונו, קבע, כי הפרנו כמה כללים של מלחמות.
כי השופט המכובד, לא רק אחד משלנו, אלא אף, ככל הנראה מבין לצפונות ליבנו, כלומר לליבו של העם, ולא של הקולקטיב, והצליח לקומם אותו לא בגלל מה שאמר, אלא בעיקר בגלל כלל יהודי נושן ישן, לפיו את הכביסה המלוכלכת שלנו, אנחנו מכבסים אצלנו, ללא עזרת הגויים, שבאופן בסיסי אינם ראויים לכבס את הכביסה של העם שאלוהים בחר בו להפיץ את תורתו. (ואם יש כשל בסיסי בארגומנטציה היהודית, הוא מתמצא בדיוק בנקודה הזאת).
אולם, אפשר, שמרוב כביסה מטונפת, המכבסות המקומיות קורסות, ועקב כשל איכותי בביצוע של כמעט כל המטלות המקומיות, גולדסטון, (ואיני בטוח שאיני מסכים איתו בנקודה הזאת), חשש שמערכת הכיבוס המקומית לא תוכל לאתגר, על כן, ככל הנראה מתוך רצון טוב, הוא פונה לעולם כולה, שיעמיד את מעט המכבסות שנותרו פנויות, כדי לסייע בידינו לנקות את הערמות.
ואנחנו, אחרי שנטלו מאתנו את החזק בטענתינו, את קינת הקוזק הנגזל, לפיו העולם אנטישמי קרי: ואנחנו מלאכים ממש, נותרנו ללא כסות הולמת לעירום הבלתי מושך שלנו, ובניגוד לאגדה, שבו רק ילד אחד מצא את האומץ לצעוק כי הוא רואה את מבושינו, רוב הקהל שצופה בנו, עושה זאת.
ומה נותר לנו לעשות?
למולל כי העם הזה חזק יותר מגולדסטון, בגוף שלישי כמובן, תוך דגש על ה-עם, כי לגבי הקולקטיב, ספק אם יש לה את היכולת הזאת.
שנה טובה שתהיה לכם.
כותב, מבקר ומייחל.
