ארץ נהדרת 

"ארץ נהדרת"

מאת: צבי גיל "זרקור" 12.9.2006


1.כשהשעון דופק.......אותך.

"צ'ה פאצ'ה"?. תודה.לא כול כך "בינה".אנחנו בבוקרסט. הרומנים, כידוע, שמם הולך לפניהם כתכסיסנים, אפילו רמאים,אם לא ברכוש אז בגניבת הדעת.אך אלה סטריאוטיפים בדיוק כמו הבדיחות על נשים פולניות,שאין להם ולא כלום עם המציאות.אלא שאסור לעשות הכללות לא בכוון אחד ולא בקצה השני.

נהגי המוניות ברומניה, שבהם אתה נתקל מיד בצאתך מן המכס בנמל התעופה לאולם קבלת הקהל, מאששים את הדעה הקדומה.כאן יש רק החאפרים. הם מנגנון ההסעה הממוסד הפרטי ועליהם ממליצה האישה שיושבת בתא המודיעין.המרחק מנמל התעופה אוטופני למרכז בוקרסט הוא 15 קילומטר לערך, כשליש מן המרחק שבין ירושלים לבין נתב"ג. "כמה תעלה הנסיעה"- אנו שואלים נהג מונית.הוא מראה על השעון.taximeters הוא מוסיף אם לא הבנת למה הכוונה,כאילו באתי לקנות שעון.אנו שואלים: HOW MUCH והוא עונה clock, clock .אנו משפשפים את האגודל באצבע,רמז גס כמה עולה התענוג.הנהג מנענע בראשו ואומר one hundred,תוך נענוע שאומר:פחות או יותר . מאה לאיי חדשים הם שלושים ושבעה דולרים שהם 170 שקל,מחיר נסיעה מיוחדת ירושלים תל אביב.כול זאת ע"פ הטקסימטר.

אני משער שאת הטקסטימטר הרומני אפשר לכוון בשעה 12 בצהרים לשעה 2 לפנות בוקר,להוסיף מחיר מיוחד אם צריכים להגיע לבית החולים, ואקסטרה תעריף אם מדובר ביולדת ובמלווה ומד המרחק דופק כהלכה, ואתה דפוק. העדפנו את התחבורה הציבורית שעליה לא המליצה המודיעינית,אלא עוברים ושבים.זאת עלתה לנו כמה שקלים למרכז ועוד 4 דולר מן המרכז למלון.

אולם בכך לא הסתיימה החוויה שלנו עם המוניות הרומניות שמופעלות על ידי שעונים,ורק שעונים בני חייל שדופקים טיק טאק.אנו מבקשים להגיע לאגם חרסטראו,- herastrau -שלידו "המוזיאון של הכפר",אתר פתוח שמשחזר את בוקרסט בעת יסודה ככפר.המרחק מן המלון לאתר הוא ארבעה וחצי קילומטרים.ידידתי שלוותה אותי המליצה שמוטב להזמין מונית באמצעות המלון מכיוון שבמקרה כזה אין חשש לרמאות.היא שואלת את פקיד המלון כמה:והוא עונה לה: ארבעה וחצי, חמישה.המסקנה: יש ויש.מוניות שקשורות במלון יש להם תעריף מהימן וסביר.המונית מוזמנת.אנו מגיעים לכניסה למוזיאון שליד האגם .ואני שואל את הנהג: כמה. הוא מצביע על מד המרחק.אני לא רואה ומבקש מן הידידה לשאול אותו ברומנית כמה: מאה וחמישה עשר לאיי- הוא מראה על השעון.ארבעים ושתים וחצי דולרים.עשרה דולרים לכול קילומטר.לא משנה אם הפקיד התכוון למרחק ולא למחיר.זה שוד בצהרי יום.אנשים ששמעו על כך אמרו בפסקנות שלא צריך היה לשלם ולאיים בקריאת שוטר.לי די היה להסתבך בנהגי מוניות בלא לערבב שוטרים.מי יודע אולי גם הם קשורים לנהגי המוניות ברשת אחת גדולה, כמו המודיעינית בנמל התעופה ופקיד הקבלה במלון.

בחזרה יעצו עוברים ושבים שניקח שני אוטובוסים אשר יביאו אותנו ממש ליד המלון.ובכך לא הסתפקו האנשים הטובים.כאשר עלינו על האוטובוס ולא היו לנו כרטיסים,ועמדנו לרדת לחפש קיוסק למכירת כרטיסים,מישהו מקצה האוטובוס העביר אלינו זג כרטיסים.לאוטובוס השני קנינו כרטיסים בשלושה שקלים והגענו לקרבת המלון כפי שכוונו אותנו הנוסעים.
מכאן שאל לנו להוציא שם רע לכול הרומנים.פאצ'ה,פאצ'ה פאצ'ה בינה.

2.בדרך בין צ'אוצ'סקו לשוק המשותף.

רומניה היא מדינה גדולה למדי בשטח ובינונית באוכלוסייתה ,שמונה עשרים ושניים מיליון.בוקרסט בירתה אהבה פעם את הכינוי שהיא הכתירה את עצמה כ"פאריז של הבאלקאנים".זאת באדריכלות שבה,בשדרותיה הרחבות,בחוגיה הנוצצים,באופנת הנשים ובשפה השנייה השגורה בפני האליטות- הצרפתית. כיום 15 שנה לאחר המשטר הקומוניסטי הקפדני של צ'ואשסקו, וכמה שנים לפני כניסתה לשוק האירופי המשותף, הבירה עדיין נראית אפורה ונפולת פנים.
המבנים המרשימים ושכיות החמדה זקוקים נואשות לקרצוף,שפה ושם כבר התחיל.יעברו עוד שנים רבות של מה שקרוי face lifting, מונח שקשור במתיחת פנים קמוטים ,עד שמבניה המרשימים יעמדו גאים בחזיתות המפוארות שלהם.וכמו המבנים גם התושבים ראויים למתיחת פנים ולהרפיית הנפש.הם ממעטים לחייך.הם עדיין חמורי סבר. עדיין הרגלים של שלושה דורות שגדלו בצל הרודנות הקומוניסטית הקיצונית, טרם נעלמו.מבנים חדישים ומערכות מחשוב שהוקמו על ידי משקיעים זרים,לא שינוי פניהם של עסקים או שירותים. מה שקרוי סופרמרקט הוא חנות עלובה של פעם עם כמה מחיצות.את המוצרים שמונחים על מדפים מתפרקים,אתה חייב להכניס לסל או לתיק שאתה מביא אלא אם כן אתה משלם, אקסטרה,בעבור השקית הפלסטית.בחנות אחת ביקשה ידידתי עוד דף של נייר פרגמנט אחד לארוז גבינה,אך המוכרת ניערה את ראשה בחוזקה והוסיפה שצר לה, היא פשוט לא יכולה.עדין אין מוטיבציה לשרת את האזרח,שכן מה ייצא לך מזה.

בבתי המלון בבוקרסט ובהרים,בדרגת ארבעה וחמישה כוכבים,עמדו מאחורי דלפקי הקבלה נשים וגברים נאים ואדיבים.אך גם בראשון וגם בשני לא הצליחו אנשים אלה לאתר את שמי כאשר בנותיי צלצלו לי מן הארץ.לא צבי, לא גיל, לא עם צ' ולא עם טס' ואחרי רבע שעה של חיפוש במחשב לא אותר שמי. העובדה שאני ישראלי לא אמרה להם כלום כי היו עוד ישראלים.

בתי הגדולה החלה לחשוש.שמא אירע משהו לאביה.למזלה השארתי לה את ההזמנות לבתי המלון והיא צלצלה לסוכנת הנסיעות בארץ,וזאת צלצלה לסוכנות ברומניה ואלה בדקו במלון בבוקרסט ומצאו את האבדה,הודיעו לסוכנת בארץ והיא חזרה לבתי להודיע לה שהצליחו לאתר את חדרי.חד גדיא, חד גדיא.

בדרך כלל כאשר אני בחו"ל אני יכול באמצעות טלפון ציבורי מקומי ושרות טלפוני ישראלי לצלצל לארץ ולכול מקום בעולם אם אני מחייג מספר היציאה של ארץ הביקור,המספר שלי והסיסמה. לא ברומניה.צלצול מן המלון בכול מקום הוא יקר. ברומניה מענישים אותך.כאשר במלון הבא לא קבלתי טלפון מן הבית,צלצלתי מן האכסניה. השיחה נמשכה שניות שבהן הודעתי מה מספר החדר שלי.לפני שעזבתי את המלון שאלתי כמה עלתה השיחה. הפקידה מסרה לי שהיא עלתה 7 לאיי.מילא, אף שמדובר בכמה שניות,שניים וחצי דולר הם לא אסון.הוצאתי שטר של עשרה לאיי. הפקידה חייכה."עליך להוסיף 18 לאיי" . מדוע-שאלתי. זה מס- ענתה. השיטה הקומוניסטית הישנה שבה אם אתה רוצה לבקר במדינה אתה משלם בעד ויזה 75 דולרים.אם אתה מצלצל לכמה שניות לישראל,מס הגולגולת הוא פי שניים ממחיר השרות.אתה רוצה להיכנס לגן העדן- שלם.

אלא שרומניה היא לא רק בוקרסט והביורוקרטיה הישנה.שליש מן הארץ מצוי על הרי הקרפטים. ובחמוקי הירכיים של ההרים מצויים עיירות וכפרים ציוריים פסטליים ועל צלעותיהם טירות ובתים מרהיבים, נהרות ואגמים,מרחצאות מרפא ורכבלי סקי, והכול בתוך חורש ויערות- עד מכול גווני הירוק שמתנשאים עד לגובה של יותר משני קילומטרים.כאשר בבוקרסט הטמפרטורה מגיעה ל- 35 מעלות צלסיוס ,ב"סינייה" המרוחקת כמאה וששים קילומטרים,השוכנת בערוצי הקרפטים, היא מטפסת ל-20 מעלות ביום באוויר הרים צלול כיין,כמילותיה של נעמי שמר.ארץ מדהימה ביופייה הטבעי.

3.סינייה.

השם סינייה היה ידוע לי מן האופן שבו מכינים את הטחינה ומן התינוקת העזובה בסיני שגילו חיילי צה"ל במבצע קדש,אספו אותה והביאו אותה לארץ. אבל על סינייה בהרי הקרפטים לא ידעתי. אילו חיפשתי ב"גוגל" הייתי מוצא את המקום.כאשר המליצו על הביקור במקום לא נתתי את דעתי על השם.הוא יכול היה להיות בהחלט שם רומני.למקום קראו פעם "פודול נאגולואי". הבויאר,הפאודל או האציל של אותם ימים, בשם מיכאל קאנטאצוזינו יצא כצליין נוצרי להר סיני בשנת 1874 .עם שובו קרא לכפרו "סינייה" ומכאן השם.שערו בנפשכם הר במדבר סיני הצחיח נושא את שמו בחבל ארץ דשנה ירוקה,אחד הפנינים של נופי רומניה הקרפטית.

אולם ברומניה לא רק שם של מקום מזכיר את האזור שלנו.אתה עובר את דוכני הרוכלים בין המנזר העתיק בסינייה לבין ארמון הקיץ של המלך מיכאל,ומישהי שומעת עברית,ומיד מתחילה בשיחה.המדריך שהוליך אותנו בחדרי הארמון גם אוזנו הייתה קשובה לשפתנו,ומיד פתח בעברית.מנהלת המלון שלנו בבוקרסט,לא רק דברה עברית אלא היא ישראלית,כרבים כמוה שעושים ברומניה עסקים טובים.בגן הציבורי הגדול בבוקרסט,אחד מיני רבים אך הוא הידוע ביותר נמצא בלב העיר,ושמו צ'ישמיג'ו ,ישבה על ספסל אישה צעירה.כאשר היא שמעה אותנו מדברים עברית,היא סיפרה לנו שהיא עבדה בארץ במוסד בכפר סבא,והיא זוכרת בערגה את השנים שבהם היא ישבה בקרבנו.אלה אנשים נפלאים הישראלים,- אמרה בחיוך,איזה ארץ יפה- ארץ נהדרת.


.