פצעים כרוניים 

פצעים כרוניים הינם אחת הבעיות הקשות של מערכת הבריאות בארץ ובעולם. בערך 15% מחולי סכרת יפתחו כיבים בעור , דבר אשר גורם לכמעט 60.000 ניתוחים לכריתות רגליים בשנה בארצות הברית .    

ההבדל בין פצע רגיל לפצע קשה ריפוי כרוני הוא מהותי .

פצעים רגילים מופיעים באנשים בריאים בדרך כלל ומתרפאים לבד דרך סגירה ראשונית או ע''י סגירה משנית.  לעומת זאת, פצע כרוני הינו פצע אשר החלמתו או סגירתו נמנעת מסיבות פתולוגיות שונות. כדוגמא לפצע שכזה אפשר למנות פצע מחיכוך הפרוטזה , כיבים עוריים בחולי סוכרת או אי ספיקה ורידית או עורקית, תהליך זהומי מקומי ,  חוסר חיסוני או תזונתי ועוד. פצעים אלה לא יחלימו עד שהסיבה הבסיסית להווצרותם וקיומם לא תוסר או תאוזן . למשל, חשוב שחולה עם פצע על רקע אי ספיקה ורידית ישתמש בעקביות בחבישות אלסטיות והחולה עם כיב סוכרתי יאזן את רמות הסוכר בדם . אפיון מרכזי בסוג זה של פצעים הוא סגירה  חלקית התחלתית של הפצע ועצירת תהליך  הריפוי באמצע . סיבות מדויקות של פנומן זה אינן ידועות עדיין במלואן. גישה נכונה וטיפול נכון מאפשרים להשיג ריפוי גם בסוג זה של פצעים.

  יש לנקות את הפצע מכל לכלוך או גופים זרים , להמנע מפגיעה ברקמות סביב הפצע, להמנע משימוש במשחות שונות, חומרי חיטוי כמו יוד , מי חמצן או  אלכוהול אשר עלולים להזיק לרקמה בריאה שישנה בפצע , מומלץ לשטוף הפצע עם תמיסות פיזיולוגיות בלבד. לפעמים רק הטריה כירורגית מסוגלת לנקות את הפצע כראוי על מנת לאפשר התקדמות של שלבי הריפוי .

שיטה אחרת של ניקוי וטיפול בפצע הינה שימוש בחבישות מתקדמות אשר שומרות על סביבה אופטימלית בפצע , סופחות ההפרשות ומקנות לחות הדרושה לריפוי .  הדבר מעודד שגשוג של רקמה גרנולרית למילוי הפצע ובהמשך רקמה של אפיטל לסגירתו הסופית. 

בעיות תזונתיות עלולות לפגוע בשלבי ריפוי הפצע.  למשל, מחסור בויטמין סי עלול לפגוע בייצור הקולגן , החיוני למילוי של חלל הפצע,  חשיבות גבוהה גם לרמות מספיקות של ברזל, אבץ,  סידן ומגנזיום וכן רמות החלבון (אלבומין) בדם .

שיטות הטיפול המודרניות:

לפני שמתקדמים לשיטות טיפול מורכבות ומתוחכמות , חייבים למצות מספר כללי ברזל בסיסיים בגישה לטיפול בפצע קשה ריפוי על מנת לאפשר לו סגירה טבעית :

1. איזון מקסימלי של  מחלות רקע, ובעיקר מחלות מטבוליות כמו סכרת .

2. הסרת לחץ מקומי על איזור הפצע (כולל שינוי תנוחה תכופים במיטה או כיסא, תנוחת שכיבה  נכונה במיטה וכן  שימוש במדרסים ונעליים מתאימות , לפעמים אף שימוש בגבס הליכה לתקופה קצובה) .

3. חידוש אספקת דם טובה לאיזור הפצע (כולל פעולות לפתיחת עורקים ע''י בלון , סטנט או ניתוח מעקפים , וכן שימוש בחבישות או גרביים אלסטיות בחולים עם אי ספיקת ורידים או כלי הלימפה ).

4. ניקוי מיטת הפצע (ניקוי כירורגי פשוט באמצעות פנצטה  וסקלפל או ניקוי ע''י חומרים כימיים או ביולוגיים מיוחדים ) .

5. טיפול בזיהום מקומי (חבישות עם חומרים קוטלי חיידקים או שימוש באנטיביוטיקה דרך הפה או דרך הוריד) .

6.שימוש בחומרי חבישה המאפשרים סביבה אופטימלית לריפוי הפצע וכן מינימום נזק לרקמה .

הנסיון מראה שרוב הפצעים מחלימים ללא שימוש בטכניקות ריפוי מורכבות , בתנאי ששומרים בהדיקות על הכללים הנ''ל בגישה לטיפול .

חלק מהפצעים דורשים התערבות נוספת ע''י טכניקות מתקדמות . לאחרונה תפסו תאוצה שיטות כמו:

טיפול באמצעות שרוול חמצן או תא לחץ,    טיפול באמצעות מקרופאגים בהזרקה מקומית , טיפולי הטרייה באמצעות רימות  שעברו סטריליזציה , טיפול ע''י הפעלת ואקום על איזור הפצע ,  טיפול באמצעות אור אינפרה-אדום ועוד.

תמיד יש לזכור שפצע כרוני אשר אינו מתקדם או חוזר להיות פעיל לאחר סגירה, עלול להיות ביטוי של ממאירות מקומית ולכן מחייב לקיחת ביופסיה .

חלק מפצעים אינם נסגרים בשיטות שמרניות ומחייבים סגירה כירוגית ע''י שתלי עור , פעולה אשר מתבצעת בבית חולים ע''י רופאים פלסטיקאים .