ובמישור הפנימי, קיימים התבהמות וקהיון חושים בשיח הציבורי-תיקשורתי, בדומה לדיקטטורה, בה התקשורת עוסקת רק בטריבייה (טופז, אם מרעיבה, רציחות, גלעד) ובפסטיבלי פטריוטיזם מזוייף (הפיכת פרח טייס שמעולם לא השתתף בקרב לגיבור לאומי, כשניספה בתאונת האמונים השנייה שעשה).
את האקלים החברתי הנוקשה הכמו-פטריוטי בנה ברק במו ידיו מאז חזרתו מארה"ב.
הוא מכריז ב-13 יוני 2004 על כוונתו לחזור לפוליטיקה הישראלית, לאחר שהניו-יורק-טיימס משחרר ידיעה ב-21 מרץ 2004, על חקירה הניפתחת כנגד ברק בנושא הפסדי עתק של תאגיד זכויות הפנסייה האמריקנית. ברק יעץ לתאגיד להשקיע 125 מיליון דולר בחברת SCP שהוא אחד משותפיה הבכירים...
אקלים זה היכשיר את הקהל הישראלי לטבח לבנון ועזה (ברק על טבח עזה: "אנו מנצחים בים, באויר וביבשה"). המניפסט הנאציונאל-סוציאליסטי המתוקשר של יניב והספרי בחסות ארי שביט הינו תעוד חשוב לתהליך הנימשך הזה, עליו מנצח אדם אחד. כוחו - יכולתו לשדר תכלית, ידיעת ''מה עושים'' מושכלת ומפורטת כביכול ובעיקר, מעין מראית של תבונה כשהסביבה מלאה באנומייה, ריפיון ידיים או ססמאות אידאולוגיות מיושנות כמו של הליכוד או הימין הקיצוני. האחרונים אינם מושכים בעלי הון דינמיים ישראלים, ומקור כוחם - טייקונים אמריקנים כרון לאודר ותרומות פונדמנטליסטים מרצועת התנ''ך בארה''ב וחוגים רפובליקנים.
מיהם אותם חוגי הון דינמיים ישראלים? (גוללו למעלה).
http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&thold=-1&mode=nested&order=0&sid=6994#65997
יש להדגיש שמדובר באקלים דינמי ומעצב, של הומוגניות מחליאה (ומות הפלורליזם האזרחי-תרבותי), וכי אין זה הימין המטורף בישראל או הימין-מרכז של הליכוד. ובעיקר - כי דברים כאלה אינם נוצרים מעצמם. עליהם מנצח אדם יחיד - אהוד ברק. כל זה הוא פרי הגותו. מפלגתו נחלשה, אך הוא עצמו הופך לדמות בונפרטיסטית משפיעה מאד בפוליטיקה הישראלית. אמנם, הוא תרץ את הצטרפותו לקואליצייה בהגנה על זכויות סוציאליות, אך איך הדבר מתיישב עם הנסיקה באבטלה, הנגיסה בשכר, ועליות מחירי המזון הבסיסי והדיור?
לפנינו במאמרי מ-2007 כל אותם יסודות בהם אנו פוגשים כרגע:
האם ישראל ערב דיקטטורה?
http://www.kibush.co.il/show_file.asp?num=22451
מזמור מנהיגות האולת
בחיל וערמה נמתינה נמתינה,
עד שתמצא פה איזו קומבינה
אין בנו מעשים, לא גאון אנוש לא לב,
רק בתככים, זמת עבדות וריק נמצא משעול כוזב
תשפל אמה, ירכן כל גו ותושיה תשבק
אך אנו נצפה עוד, להתעופף רחוק.
Michael M. Sharon, born 1950, is a researcher in experimental psychology (Cognition, neuropsychology, attention, complex performance; emotions, psychopathology) and is the author of two books: Divided Attention - Organizers and non-Organizers (1997) and (2003) The Emotional Roots of Systematically Inefficient Behavior. He is a journalist and commentator implementing a multi-disciplinary approach encompassing issues and problems in economy, national security, corruption and economic crime, social criticism, study of cultures, general philosophy and philosophy of science, theology חוקר מדעי בפסיכולוגיה ניסויית; עיתונאי, פובליציסט, פרשן ותחקירן הנוקט בגישה רב-תחומית.
