המוהיקני האחרון 

הרב ברוך אשלג הצליח לעשות את מה שלא עשה אף מקובל לפניו - לפרוש בפני כל אחד מאיתנו את הדרך המתאימה ביותר בשבילו לגילוי הרובד הפנימי והעמוק ביותר בכל המציאות

"עלינו להתחזק בדרך... ובביטחון עז שכל יום יהיה לנו כחדש, שצריכים לחדש בכל עת את היסודות... ונצעד קדימה."

הרב ברוך שלום אשלג (הרב"ש), בנו וממשיך דרכו של הרב יהודה אשלג, בעל הסולם, היה מקובל נסתר במלוא מובן המילה. למרות גובהו הרוחני העצום הוא היה אדם צנוע מאוד שסלד מפרסום והעביר את כל זמנו בלימוד ובכתיבה. עם זאת, קשה למצוא מילים כדי לתאר, ולו במקצת, את תרומתו העצומה של המקובל הגדול הזה לדורנו ולדורות הבאים אחרינו.

המוהיקני האחרון
במובן מסוים היה הרב ברוך אשלג "המוהיקני האחרון". הוא היווה את החוליה האחרונה בשרשרת מפוארת של גדולי המקובלים, שהתחילה במקובל הגדול הראשון, אברהם, ונסתיימה באביו, הרב יהודה אשלג. תפקידו בשרשרת זו הוא אולי התפקיד המשמעותי ביותר בימינו - לחבר בין כל גדולי המקובלים ובין העולם שלנו ולהתאים את שיטת הקבלה לנשמות בדורנו.

אף שהוא עצמו ניצב במרום הסולם הרוחני, רגליו של הרב"ש לא התנתקו לרגע מהקרקע, מהאדם הפשוט שרוצה לגלות אם קיים דבר מה גבוה יותר ממה שיש לעולם הזה להציע. מתוך השגתו הרוחנית הגבוהה, הרב ברוך אשלג הבין את הצורך של האדם בסוף המאה העשרים לגלות את סוד החיים, והצליח להתאים לכך את חכמת הקבלה בצורה הנוחה והפשוטה ביותר.

הרב"ש פתח בפנינו את השער לעולם מופלא ונצחי, וסלל בפירוט ובפשטות את הדרך הבטוחה ביותר להגיע אליו.

תלמידו של אביו
תחילת המאה ה-20 לא בישרה טובות ליהודי אירופה, ובעל הסולם לא הרשה לעצמו להתעלם מעובדה זאת. כאשר הרב"ש היה נער בן 13, החליט אביו לעלות ארצה מפני שהרגיש שזמן הגאולה מתקרב ושהוא חייב להיות בארץ ישראל כדי להשתתף בתהליך.

בעל הסולם ייחל למצוא מקובלים נוספים בארץ ישראל שיחברו אליו בשליחותו להפיץ את חכמת הקבלה. הוא הבין שזו הדרך היחידה למנוע מהעולם את האסון שעתיד היה להתרחש עליו כשני עשורים מאוחר יותר. על כן, בשנת 1921 עלתה המשפחה ארצה והתיישבה בירושלים.

בשנותיו הראשונות בארץ למד הרב"ש באחת מהישיבות המרכזיות בירושלים והיה לתלמיד הבולט בה. מוריו ייעדו לו עתיד מזהיר ומגוון תפקידים חשובים, אך הוא לא היה מעוניין בהכרה פומבית ולא נמשך לקבלת תואר כזה או אחר.

אולם, אף שלא היה לו צורך באותות כבוד, הרב"ש נענה לדרישת אביו וקיבל הסמכה לרבנות מהזרם החרדי ומהזרם הציוני גם יחד. הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה הראשי של ארץ ישראל, והרב יוסף חיים זוננפלד, רבה הראשי של ירושלים ומנהיגה הרוחני והפוליטי של הקהילה החרדית בארץ באותן השנים, הם שהסמיכו אותו והוא בן 17 בלבד.

עם זאת, התשוקה לגלות את סוד החיים שהחלה לפעום בו כבר מגיל צעיר, לא אפשרה לו להסתפק בתארים אלה. רצונו היחיד היה להפוך לתלמידו של אביו, המקובל הגדול ביותר בדורו, להמשיך את דרכו ולהתעמק בלימוד חכמת הקבלה. הוא ידע שרק הקבלה מסוגלת לספק מענה לרצון שבער בו.

ואכן, לאחר שהרב ברוך הוכיח את רצינות כוונותיו, הסכים בעל הסולם לקבלו לקבוצת תלמידיו.

"שמעתי"
הלימוד אצל בעל הסולם היה קשה ותובעני. כדי להגיע לשיעורים היה על הרב"ש לצעוד ברגל מספר קילומטרים מדי לילה, מהעיר העתיקה עד לבית אביו בשכונת גבעת שאול. בדרכו היה עליו להתגבר על קשיים רבים, הוא התגנב דרך מחסומים של השלטון הבריטי וחלף על פני כנופיות רבות שארבו ליהודי העיר.

אף שהמצב בירושלים בראשית שנות השלושים היה קשה מאוד, הרב ברוך אשלג לא הפסיד אף שיעור או אירוע שבו נכח בעל הסולם. הוא לא מש ממנו, וליווה אותו בכל נסיעותיו, מילא עבורו שליחויות רבות ושימש אותו בכל צרכיו.

במרוצת השנים הפך הרב"ש לתלמידו הקרוב ביותר של אביו ואף החל ללמוד עמו ביחידות. בעל הסולם, אחד המקובלים הגדולים ביותר בכל הזמנים, לימד אותו את "תלמוד עשר הספירות" ואת "ספר הזוהר", ענה לשאלותיו הרבות והכין אותו לתפקיד שהרב ברוך אשלג היה עתיד למלא - הפצת חכמת הקבלה ברבים בשפה הפשוטה והמתאימה ביותר לימינו.

את כל ששמע מאביו רשם התלמיד המסור בשקדנות במחברתו האישית שעל כריכתה התנוסס הכיתוב "שמעתי". כך הצטברו ברשותו אלפי רשימות ייחודיות המתעדות את הסבריו של בעל הסולם על עבודתו הרוחנית של האדם. על ערש דווי הוריש הרב"ש את אותה מחברת לתלמידו ועוזרו האישי, הרב מיכאל לייטמן, וזה הוציאה לאור שלוש שנים מאוחר יותר.

יותר מ-30 שנה היה הרב"ש תלמידו ועוזרו האישי של בעל הסולם. במשך כל אותה תקופה הוא קיבל מאביו את תורתו וספג ממנו את רוח האהבה לעם ולעולם, ואת ההכרה ש"אך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם נזכה לגאולה השלמה". שנים מאוחר יותר העידו תלמידי הרב"ש כי רוח זו אפיינה אותו במהלך כל חייו והייתה המסר העיקרי שהוא הנחיל לתלמידיו.

מחובר לכל העולם ומבודד ממנו
לאחר פטירתו של אביו נסע הרב"ש לאנגליה. במהלך שהותו שם הוא העביר שיעורי קבלה בעיר גייטסהד לתלמידי הרב דסלר, כמו גם שיעורי קבלה רבים בערים נוספות. לאחר שחזר ארצה הוא התמסר להמשכת דרכו הייחודית של בעל הסולם, הסביר והרחיב את פירושיו והפיץ את הקבלה ברבים.

בדומה לאביו, הרב"ש לא רצה שיכירו אותו ויפרסמו את שמו בחוצות בתור מקובל, ולכן סירב לקבל על עצמו את התפקידים הרשמיים הרבים שהוצעו לו. במקום לזכות לכבוד ולעמוד בראשם של ארגונים ציבוריים גדולים, הקדיש הרב ברוך אשלג את כל כולו לעבודה הפנימית ולהכנת תלמידים מקובלים שיפיצו את חכמת הקבלה וימשיכו בנאמנות את דרכו של בעל הסולם.

בפנימיותו היה הרב"ש מקושר לכל העולם, אך בחיצוניותו הוא היה מבודד ממנו. אלמנתו, הרבנית פייגה אשלג, מעידה על כך: "אפילו שכנינו לא ידעו שהוא מלמד את תורת הנסתר". אבל למרות כל צניעותו, מי שחיפש באמת, מצא לבסוף את דרכו אל הרב"ש. תלמידו ועוזרו האישי, הרב מיכאל לייטמן, מספר שבין אלה שהגיעו אליו בסתר היו גם רבנים ידועים מאוד בציבור, שנהגו להגיע לבית הרב"ש כדי ללמוד ממנו ביחידות את חכמת הנסתר.

ירושה שהיא אוצר של ממש
בשנת 1983 התרחשה נקודת מפנה בחיי הרב"ש. עד לאותה תקופה הוא לימד תלמידים ספורים שליוו אותו לאורך שנים. לפתע הגיעו לקבוצתו 40 תלמידים חדשים, צעירים וחילונים מכל רחבי הארץ, שהשתוקקו לגלות את סוד החיים. הם הגיעו מכל שכבות החברה הישראלית והיו שונים מאוד מהתלמידים שבהם פגש הרב"ש עד אז.

בעבודתו הייחודית עם תלמידיו החדשים הוא פיתח את השיטה הרוחנית המתאימה ביותר לדורנו. מדי שבוע כתב להם מאמר ובו תיאר לפרטי פרטים ובשפה פשוטה כל שלב ושלב בעבודתו הפנימית של האדם בדרכו אל הרוחניות. בדרך זו הוא הוריש לנו אוצר של ממש, שיטה שלמה ובדוקה שמסוגלת להביא כל אדם בימינו להרגשת העולם הרוחני.

לאחרונה אספו תלמידיו את המאמרים האלה ואגדו אותם לסדרת ספרים בשם "כתבי הרב"ש".

הרב"ש הותיר אחריו קבוצות לימוד רבות ברחבי הארץ וברחבי העולם, שמתאספות ולומדות מספריו ומספרי בעל הסולם. הרב ברוך אשלג הצליח לעשות את מה שלא עשה אף מקובל לפניו - לפרוש בפני כל אחד מאתנו את הדרך המתאימה ביותר בשבילו לגילוי הרובד הפנימי והעמוק ביותר בכל המציאות.

בני ברוך
עם פטירתו בשנת 1991, הקים תלמידו ועוזרו האישי של הרב"ש, הרב מיכאל לייטמן, קבוצת מקובלים, וקרא לה על שם מורו - "בני ברוך". היא שמה לה למטרה להמשיך את דרכו של הרב"ש ולהפיץ את שיטתו ברבים. ברבות הימים גדלה קבוצת "בני ברוך" והפכה לתנועה בין לאומית בשם "קבלה לעם", המונה מאות אלפי תלמידים בארץ וברחבי העולם, העוסקים בלימוד מקורות הקבלה האותנטיים. לצד פעילות הלימוד הענפה, חברי תנועת "בני ברוך" עוסקים בהפצת חכמת הקבלה לכל דורש, בצורה חופשית וללא תשלום.

הרב ברוך אשלג היה יחיד בדורו. מקובל נסתר שכל מטרתו הייתה לחנך דור חדש של מקובלים באמצעות פיתוח שיטה רוחנית שתתאים לכל אדם בדורנו. הוא היה בטוח שאם יתאים את חכמת הקבלה לימינו, יהיה זה הצעד המשמעותי ביותר לקראת עתיד טוב יותר, לנו ולכל העולם. הרב"ש הצליח במשימתו. כל שנותר לנו לעשות הוא לקחת את השיטה הברורה והבטוחה שפיתח וליישם אותה. כשנעשה זאת, נזכה לגלות את המציאות השלמה, האמתית והנצחית שגילו מקובלי כל הדורות.