במאמר זה נמשיך ונמנה את התסמינים העיקריים המזוהים עם גיל המעבר ונסביר מהם הגורמים להופעתם לפי הרפואה הסינית המסורתית.
חשוב לציין, כל אישה תחווה את גיל המעבר בצורה אחרת- חלקן יחוו מספר סימפטומים בעוד שאחרות יחוו סימפטום אחד אם בכלל. במילים אחרות, רשימת הסימפטומים הנ"ל אינה רומזת כי כל אישה בגיל המעבר תחווה את מכלול הסימפטומים.
עצבנות וכעס:
תחושות אלו נפוצות בקרב נשים בגיל המעבר הן עשויות להופיע לסירוגין או אפילו ביחד. תחושות אלו מופיעות בעקבות סטגנציה של צ'י הכבד. לפי הרפואה הסינית הכבד אחראי על הזרימה החלקה בגוף, כאשר צ'י הכבד נחסם הזרימה של הצ'י והדם נתקעת. לאורך זמן התקיעות תייצר חום, בדומה לחיכוך ממושך בין שני מקלות, העלול להצית אש ולשלהב רגשות כמו כעס ועצבנות.
מתח וחרדה:
בדומה לאינסומניה, מתח וחרדה קשורים לתפקוד הלב. כפי שהוסבר קודם, על מנת שהלב יתפקד כראוי הוא תלוי באספקת דם טובה משאר האיברים (טחול, כליות, כבד). לפי הרפואה הסינית, דם הלב הוא משכן הנפש. לכן, כאשר ישנו חסר בדם הלב לנפש (-Spirit ) אין מקום לנוח בו והיא סובלת מחוסר מנוחה.
חסר בדם הלב מושפע מגורמים כגון הרגלי תזונה, עומס עבודה, מתח. לאור זאת, קל להסביר מדוע במצבים של מתח גדול או עבודה בשעות נוספות יופיעו תסמינים הקשורים לתפקוד לקוי של הלב, כגון: חרדה, אי שקט, פלפיטציות, הזעות בכפות הידיים ועוד.ה.
מאחר והפסקת הווסת נובעת מניסיון של הגוף לשמור על הדם ולמנוע החמרה של חסר דם, ניתן להכליל ולומר שמרבית הנשים בגיל המעבר יסבלו מתחושות כגון מתח, עצבנות ואי שקט.
עייפות:
לפי הרפואה הסינית, עייפות לרוב קשורה לחוסר צ'י . הצ'י הינו נגזרת של היאנג ולכן משתתף בכל תנועה, פעילות ואחראי על רמת האנרגיה הכללית. לפיכך, במצבים של חסר צ'י סביר שיופיעו עצלנות, עייפות ותשישות.
חסר צ'י בגיל המעבר עלול להתפתח בעקבות חסר דם. שכן, הצי' והדם תלויים זה בזה ומזינים זה את זה. כלומר, הצ'י מניע את הדם ואילו הדם אחראי ליצירת הצ'י.
ישנם כמה איברים המעורבים המצבים של עייפות: הטחול, הריאות והכליות. הטחול אחראי על הפקת הצ'י מתוך התזונה, הריאות מפיקות צ'י מתוך האויר אותו אנו נושמים ואילו הכליות אחראיות על אספקת היאנג לאיברים הנ"ל על מנת שיוכלו לעשות את עבודתם.
בגיל המעבר יין ויאנג הכליות נחלש כחלק מתהליך פיזיולוגי בלתי נמנע. הכליות אחראיות לספק לטחול ולקיבה את החום/ היאנג הדרוש לשם עיכול המזון, יידרשו לעבוד קשה יותר על מנת לעזור לטחול ולקיבה. לאורך זמן, הכליות יחלשו ולא יעמדו בעומס המוטל עליהן ויופיעו סימנים של חולשת צ'י הכליות והטחול, כגון: עייפות, חוסר מרץ, אדישות, תנודות בתיאבון, צואה רכה, נפיחות אחרי האוכל, גאזים, כאבי גב תחתון, חוסר חשק מיני, שתן תכוף ובריחת שתן.
הירידה בתפקוד הטחול והקיבה היא אחת הסיבות לעלייה במשקל בסביבות גיל המעבר (35-55). לאור זאת, ניתן להסביר מדוע נשים בגיל המעבר מוסיפות לעלות במשקל למרות שאינן הגדילו את כמות הקלוריות היומית ומדוע קשה יותר מבעבר להשיל את המשקל העודף.
במקרה של עייפות, כמו במקרים נוספים, ניתן להבין את חשיבות תזונה נכונה ואת ההשלכות של תזונה לקויה. לכן, במיוחד בגיל המעבר חשוב להקפיד על הרגלי על מנת להקל את הניסיון של הגוף להתרגל למצב החדש ולהימנע מבעיות מיותרות.
בחילות, שלשולים ועצירויות:
תופעות אלו נובעות מסטגנציה של צ'י הכבד אשר מפריעה לתפקוד התקין של מערכת העיכול (איברי הטחול והקיבה). כאשר ישנה פגיעה בתפקוד הטחול יופיעו סימנים כגון: עייפות, חוסר תיאבון ושלשול . בעוד שפגיעה בקיבה תתאפיין בסימפטומים כגון: בחילות, שיהוקים וצרבות.
הסיבה השכיחה לעצירות בגיל המעבר נובעת מסטגנציה של צ'י הכבד. כפי שהסברנו קודם, צ'י הכבד אחראי על הזרימה החלקה של הצ'י בכל האיברים ולכן גם במעי הגס. כאשר צ'י הכבד נחסם הוא מאבד מיכולתו לשמור על הזרימה החלקה , כתוצאה מכך הפריסטלטיקה במעי הגס נחלשת ועצירות מתפתחת. בנוסף לכך, התייבשות נוזלי הגוף בגיל המעבר הופכת את צואה ליבשה יותר ולמעשה מחריפה את התנועה החלשה במעיים.
עצירות בגיל המעבר יכולה לנבוע גם מחולשה של יאנג הכליות. יאנג הכליות אחראי על אספקת 'אנרגיית שיפעול' לכל פעולות ההתמרה וההנעה בגוף. כאשר יאנג הכליות נחלש אין מספיק חום על מנת לשפעל תהליכים אלו. כתוצאה מכך, פחות מים משתתפים בתהליכי מטבוליזם ומוצאים את דרכם החוצה דרך שלפוחית השתן. במקרים כאלו יופיעו סימפטומים כגון עצירות ושתן צלול ורב.
המשיכי לקרוא- מדוע כדאי לך לבחור דווקא ברפואה הסינית.
