מחאה פוליטית וחברתית: ספטמבר 2006 

מצעד האבסורדים של חודש ספטמבר


שירית בן- ישראל, מנכ"לית STS, חוקרת, מרצה, יועצת, יזמת, מפתחת ומאמנת
מומחית להעצמה ומנהיגות מעשית


אורלי וילנאי- פדרבוש וגידי גוב
מישהי יכולה לומר לי, איך הפכה אורלי וילנאי- פדרבוש, מלכת התחקירים החברתיים ל"ברבי" התורנית של תוכניות הבוקר בערוץ השני?. וילנאי- פדרבוש, לשעבר מנחה בערוץ הקניות, לשעבר כוכבת ערוץ 11, ערוץ התרדמת הממלכתי, מובילה בתוכנית "עובדה", שהצליחה להיות ולומר את דברה שם, למרות צילה הטייקוני, של אילנה דיין מלכת התוכנית, נצפית היום, כשהיא מנסה, בכל כוחה הדל, למצוא לעצמה מקום, בתוכנית הבוקר של הערוץ השני, לצד כוכב העל (לדעתו לפחות) גידי גוב.

גוב, צנום, רזה, צר כתפיים, מודיע, מידי שנייה בקול מחוספס, אגרסיבי משהו לטעמי, שבתוכנית הזו, יש מקום רק לכוכב אחד. ואורלי ממשיכה לשתוק, או לנסות להשיג חלקיק במה לעצמה. ללא הואיל.

עצוב לי לראות את החוקרת החברתית הלאומית בניסיונותיה העגומים, להשחיל מילה.
עצוב לי לראות את הבחורה, שהייתה לה אג'נדה, הולכת ומנמוגה, תחת משב כנפיו המאיימות והמשתלטות של גוב.
עצוב לי להיווכח, פעם אחר פעם, שדפוסי ההתנהגות בעולמנו- לא השתנו; הוא רועם, בועט ושועט קדימה, והיא, מנסה בעדינות בנימוס, ששום מגרש משחקים לא יכירם, לבקש ממנו, בסליחה, במטותא, בחנחונים וברטינות בשפת הגוף, שיואיל לפנות גם לה מעט ספייס.



משפט ה"יראו ולא ייראו" המכור מראש, של חיל האוויר
מפקד חיל האוויר החדש, אל"מ אמיר בודאי משוכנע ששירת את העולם, את המדינה ובעיקר את המין הנשי ביקום. למה? כי שלח לכלא חיילים מחיל האוויר שלו, לתקופות שערורייתיות של 21-42... ימים יקירותיי, לא שנים, אף לא שבועות או חודשים. ידוע לנו וכמובן ידוע גם לחיילי וטייסי חיל האוויר, שמקומם בצמרת ולא בביבים, באליטות ולא באשפתות. לכן, על פי תפישת אל"מ אמיר וחיל האוויר, כנראה מגיע לו ולהם ציון לשבח. בשבילם, 21 ימים בכלא הינם כמו 21 שנים בשבילנו, החפ"שים (חיילים פשוטים).

כך, מסתיים לו באקורד צורם, אם כי ידוע מראש, עוד סיפור עצוב של חולשה מול עוצמה, של כוח מול שבריריות, של אליטה מול פשוטי העם, של גברים מצ'ואיסטים, כוחניים, רפי שכל, רפי מוסר, או חסרים אותו לחלוטין, מול נערה חסרת עמוד שדרה, מבולבלת, "אובדנית" בתפישתה את החיים, מחפשת אחר משהו בלתי מוגדר. זהו סיפור של גברים כובשים מול נשים אבודות. זהו לצערי, סיפורו של המין הגברי מול המין הנשי בעולמנו. אין חדש תחת השמש.




נינט טייב, פולנייה מבית טוב או ה "ברבי" מקרית גת
אני לא אוהבת זמר מזרחי. לא ממש. אם כי, כשפרץ לפני עשורים, ניסים סרוסי עם שירו המרטיט "אשליות", התרגשתי ושמעתיו מידי יום. כשהגיעו אלי " הקולות של פיראוס" אהבתי אותם. והיו, בין לבין קולות נוספים בזמר המזרחי שאהבתי. כשפרצה נינט טייב בתוכנית "כוכב נולד" היה בה בעיני המאוד ביקורתיות משהו, אמיתי, טבעי, אותנטי. משהו פלצני, בלונדיני, צבוע, קוסמטי, מנותח, מוזרק, מקולף- יש לי בתל אביב בשפע. נינט הצטיירה בעיני כמשהו אחר, טרי, בתולי, נאיבי, כמו חלב חמים, הישר מעטיניה הרוטטים, של הפרה נחמה או יפה, כמו המילה הראשונה שאמרה ילדתי לפני 16 שנים. לא היה לי חשוב מהיכן באה, הטבעיות הנדירה שלה האירה את כולה.

שנתיים אחרי, אני מגלה שנינט הייתה מזויפת. שהיא בעצם ילדה אשכנזייה, קצת אנורקטית, קצת מסובכת. מרגע לרגע היא מתקלפת מצבעיה הטבעיים, או-טו-טו היא נראית כמו אחותו התאומה של אלוף המתקלפים, אלוף המתוסבכים- המשתכנזים, הלא הוא מייקל ג'קסון. בתמונות של פעם הייתה בחורה חייכנית, שופעת, קסומה ורעננה. בתמונה של היום אני מביטה ורואה עוד קורבן אומלל של תפיסת ההרואין שיק, סגפני, מיוסר, סובל. לטעמי, מסופגנייה אטרקטיבית הפכה נינט לעוף פולני מכובס, כמו זה שעוד מעט אוכל בבית אימי בחג.


ז'קו מנתניה הלוחם ב...עצמו
אני לא צריכה עוד זוהר ארגוב. לא מעניינים אותי ילדים בני 28 שמחפשים את עצמם, ועוד מול המצלמות. אז נכון, שז'קו יפה, נכון שהוא מודע לכך, נכון שהיא אותנטי, נכון שהוא, בניגוד לנינט יישאר ככל הנראה ז'קו. נכון, שאותו לא ילבינו, לא ירזו, לא יאפרו כמו גוויה מהלכת. אבל, האם בתקופה בה אנו נמצאים, המודל שמעמיד ז'קו לנו, לילדינו, לעם, למדינה הוא המודל שיצעיד את כולנו לעולם טוב יותר?.

אלימות, סקס, בחורות, אורגיות, סרטי פורנו HOME MADE, קטטות בבארים, אנשים ששלח למיון, אמא מסכנה, אם תשאלו אותי, למרות כל הפוזה של החיבוקים והריגושים. האם עצרנו לרגע לחשוב, על הסבל שעברה בכל השנים בהן גדלה את הכוכב, מהרגע שנולד בחיים ועד הרגע בו נולד בטלוויזיה, בין הזיונים המזדמנים, לפורנו, לסמים, לקטטות ולאלימות?. האם מישהי עד כדי כך תמימה, שהיא מאמינה, שעליה פסח המבול הזה?, או שרגע האושר הקטן לו זכתה, מעל במת הכוכב הנולד יפצה אותה על כל שנות הסבל?.

ולמה מושך ז'קו את הנשים?.
האם בחור- שלא התבגר, כוחני, אלים, שמצהיר על נטיותיו האובדניות, על הסמים, הפורנו והאלכוהול מהווה מודל הגבר האולטימטיבי עבור נשים בישראל. אם כן, הרי שעדיין לא השתחררנו כנשים, מתפקיד המטפלת ומהאמונה ומההבנה, שעלינו מוטלת חובת הסיעוד, הטיפול וההשגחה?.

ולמה מושך ז'קו את הגברים?.
אולי כי הוא מייצר אשליה, של הגשמת מאווייהם הנסתרים; כיבושים ליליים אנונימיים, על שפת הים, עם ראש מלא סמים וגרון עמוס אלכוהול, כאשר בבוקר שלמחרת, חוץ מלמצוא עצמך עם האנגאובר, לא נותר דבר. האם זה הדימוי הגברי לו משתוקקים גברים בישראל? ואיפה הרגיש המבין, האמפטי, המתחשב?.


אין כמו מרגול בימים, בלילות ובאותנטיות
משנה לשנה, אני מתקרבת למסקנה, שהאישה האמיתי היחידה בתחום המוסיקה בישראל, או אולי הכי אמיתית, היא לא אחרת מאשר מרגלית צנעני. מרגול. אותה, אפילו לפורים, לא ישכנעו להפוך ללבנה, לא לאנורקטית ולא לאשכנזייה מזויפת. לכן, אותה הייתי רוצה שישכפלו.


יאיר לפיד- השפוי האחרון בישראל?
יאיר לפיד, כנראה אחרון השפויים במדינה, או אולי מזן הגברים, המסוגלים לרצות ולא לעשות... מיצר במדורו בסוף השבוע, על כך שהגברים המטרידים בעצם מקלקלים לו את האפשרות ליהנות מחיוך, ממחמאה, מחיבוק או מנשיקה תמימה. והוא צודק. בעולמנו, נוכח גל המטרידים הממלכתיים ואלו הבלתי ממלכתיים, מוצא עצמו גבר נורמטיבי, בוגר סדנאות מודעות שלו, של אשתו ושל החיים, מהרהר בקול רם ובוחן בקפידה את צעדיו, אפילו ובמיוחד אם לא היו לו כוונות...


סמדר קלצ'ינסקי- איך מתחזקים בחיים בעזרת בוטוקס
כשהיא במכנסונים קצרים, משל הייתה נערה בגיל ההתבגרות, מעטרת תמונתה את מוסף סוף השבוע של "ידיעות אחרונות", בו מגלה קלצ'ינסקי לעולם, ברגע נדיר של הרואיות, את סוד ההתעצמות שלה; הילר עלום שם שמאמין באמונות תפלות וזריקות בוטוקס. אלו לדבריה מהווים את המתכון לצמיחה המופלאה שלה, אחרי היותה כפופה לגברים שתלטנים, כדוגמת אלפרון, אסי דיין או שרון אלכסנדר. אי- אפשר שלא להתפעל מהצמיחה, ועודני תוהה, אם זריקות הבוטוקס שאחליט להזריק לפני ולגופי, יעשו את אותה צמיחה גם בחיי, ויאפשרו לי להציג את עצמי החדש החזק והמוצלח כברבי מבוגרת, שנראית נהדר לגילה. והאם זו העצמה?.


ורציתי גם לשחרר קיטור על נועה שלעולם לא תהיה ילדה רגילה ולעולם לא תנוע שוב, מול חברת רמדיה שאחראית למצבה של נועה וממשיכה לצמוח ולנוע בהצלחה.

וגם על אישה אחת מדהימה, שהצליחה לגרום לראש עיריית יבנה לשלם לה פיצויים בסך רבע מליון שקלים, בגלל שהטריד אותה מינית בעת שעבדה בעירייה.

ועל עוד הרבה אבסורדים, שכאשר מרכזים את כולם יחד, אי אפשר שלא לתהות, מה אנחנו יכולות, רוצות, צריכות, מוכנות ומתחייבות לעשות, בכדי ליצור לעצמנו עולם קצת יותר שפוי.