תחום האדריכלות נתפס לפעמים כתחום שעיקרו באסתטיקה, אבל האמת היא שתוצריה של אדריכלות, במיוחד זו העוסקת במבנים ציבוריים, משקפים צרכים ספציפיים של קהילה, תפיסת עולם ואינטרסים חברתיים. התפיסה הזו מקורה בתקופת ההשכלה, שהשפיעה על החשיבה האדריכלית של חלוצים כמו קלוד ניקולה לדו, שראה באדריכלות אמנות חברתית שנועדה לממש אידיאלים והגה אדריכלות חברתית. בשנות ה-70 קמה בניו יורק SITE - קבוצת אמנים ששילבה אמנות, אדריכלות ונוף, תוך הדגשת תפקידה החברתי והסביבתי של האדריכלות. הבניין של SITE הוא אמצעי לפרשנות חברתית. בניגוד לאדריכלות המבוססת על חקר חלל, צורה ומבנה, האדריכלות של SITE היא סיפורית ומתקשרת. זה כמובן לא אומר שאסתטיקה היא לא חלק מהפרוגראמה, ואולי אפילו חלק נכבד, אבל השפה העיצובית משרתת צרכים והיא תוצר שלהם, ולא להפך.
כדי להמחיש את האוריינטציה החברתית באדריכלות, החלטתי להביא דוגמאות משלושה סוגי פרויקטים:
מתנס"ים לילדים אמיתיים
תכנון מתנ"סים דורש לטעמי התייחסות לתפקיד החברתי שמעבר להיותם "בית חרושת לחוגים". בעיני רוחי, האחראית העיקרית לתכנון, המתנ"ס הוא מקום בו מהויות נפגשות, ילדים רכים שרוצים להיות עם ילדים אחרים, אמיתיים ממש כמוהם. המושג "ילדים אמיתיים" מופיע אצלי כנגד לילדים וירטואליים, כשאני אומרת שהמתנ"ס צריך להיות אטרקטיבי מספיק ונותן מענה למפגשים מספיק כך שיהיה אפשר לנתק את הילד מה"פייסבוק" לכמה זמן. בשביל חוגים אפשר לבנות חדרים, בשביל מפגש אמיתי צריך לחשוב מהבטן, מהנשמה.
מבנה המדגים זאת היטב הוא מתנ"ס בית אליעזר בחדרה, העומד במקום מפגש חשוב - שכונה, בפינת שני רחובות עם ככר נרחבת לפניו, כך שהוא נהנה מנוכחות משמעותית במרקם הבנוי. בחירת החומרים והגוונים נובעת ממקומו הגיאוגרפי וההיסטורי של הבניין. הבחירה באבן חול כתשתית העיצובית של החזיתות משדרת מכובדות והגנה, ובו-בזמן קשר למבני האבן המקוריים של חדרה. בבניין זה קיים שווי משקל "אסטטי" ו"פיסולי": שני קירות "חותכים" את דרכם דרך מסות הנמוכות ומעוגלות יותר, וקיר נוסף, בניצב להם, חודר לתוך הכניסה הראשית. גם המתנ"ס בסביון מחבר את הבאים אליו באמצעות צירים ומערכות תנועה ומבטא מטרות חברתיות של התמצאות, שקיפות, קשר ויזואלי בין הפנים לחוץ, דינאמיות ואינטימיות.
מרכזי נשים: פמיניזם מטאפורי
פרויקט בעל אוריינטציה חברתית מובהקת הוא מרכז ויצ"ו ע"ש גבי מוד-בוטלו ז"ל לנשים, שנבנה ברח' בן גוריון פינת עמל בגבעתיים. המבנה הינו מרכזי בעיר ומשמש כמרכז אירועים קהילתי, בעיקר לנשים בנות גיל הזהב. במסגרת המנהלה מתנהל ייעוץ משפטי ורישום למעונות. בתכנון המרכז ביטאתי את תהיותיי, שנובעות מתוך הקונפליקטים שהציב המודרניזם המערבי בפני נשים: להיות אישה המפלסת את דרכה בעוצמה ובתעוזה מחוץ לבית, או להיות "אשת-בית". האישה הראשונה המוזכרת מקבלת את ביטויה במבנה קירות ישרים, גבוהים ואפורים המפלסים דרכם דרך המסות הנמוכות יותר. הקירות הנמוכים והמעוגלים, היוצרים קווים רכים ומשתלבים, מבטאים סוג של חיבוק והגנה ומסמלים את ה"אישה הביתית". בכל אישה ישנם למעשה שני הצדדים, בימינו יש למצוא את האיזון הנכון בניהם. בניין זה אינו מכיל רק האיזון ה"מטאפורי" הרעיוני שהוסבר כאן. תפיסתו המבנית של בית ויצ"ו עושה גם שילוב והצלבה בין תפיסה פילוסופית ואומנותית. הניגודים האסתטיים שנוצרים בין חומרים "כבדים" (האבן חול המקומי) ל"קלים" (המתכת מהאדריכלות הבינלאומית), והניגוד בין הגוונים ה"חמים" של האבן וצבע הקירות הפנימיים, לבין הגוונים ה"קרים" של הטיח כורכרית האפורה בקירות החוצים וציפוי האלומיניום סביב הגליל של הכניסה, כל אלה יוצרים עניין פיסולי בחזיתות ופנים הבניין. אדריכלים שהיו שותפים ואחראים לפרויקט : טלי חתוקה, איריס לוין, יפעת וינציגסטר.
מוסדות חינוך: אינטימיות מערכתית
גם הם מבנים הדורשים שילוב מחשבתי של ערכים חברתיים, צרכים נוכחים אבל גם התחשבות בצרכים עתידיים של השוהים במבנה וכמובן חיבור ואינטימיות. אלה מקבלים יתר משמעות בבתי ספר לחינוך מיוחד. בתי הספר שקמים בראשון לציון ולוטם ברחובות תוכננו כקבוצה של מספר בניינים קטנים, והשטח ביניהם מחולק למספר חצרות קטנות ואינטימיות. החלל ה"נגטיבי" חשוב כאן כמו הבניין עצמו. הצעירים ביותר לומדים בביתנים קרובים לכניסה ולכיתותיהם מוצמדים חדרי טיפולים שונים. מיקום זה נקבע מתוך התקווה לשילובם של הקטנים בחזרה בבתי ספר של החינוך הרגיל. המבוגרים לומדים בביתנים האחוריים. אצלם הקושי מורגש יותר, ומומלץ להרחיקם מעיני הורי הקטנים, על מנת לשמור על התקווה והאופטימיות אצלם. אל כיתותיהם מוצמדים חדרי סדנאות הכשרה מקצועית וניהול משק בית. הפעילויות במקום מתנהלות בשקט ובשלווה, הודות לחצרות הקטנות הפזורות לאורך כל בית הספר.
פרויקט דומה, שעומד להסתיים בשנה הבאה הוא בית ספר יסודי רזי-לי במגזר הדתי בבני ברק, המבקש לשלב בתוכו אגף לילדים בעלי צרכים מיוחדים. חשיבותו של אגף כזה מכרעת, הודות לאמונה שמה שאלוהים שולח חייבים לקבל, שמביאה איתה ריבוי מקרים של ילדים בעלי צרכים מיוחדים. הפרוגראמה הכתיבה אחת עשרה כיתות לימוד, הנהלה נפרדת, ומספר חדרי תרפיות: תרפיה בדיבור, ריפוי בעיסוק, תרפיה באמנות. שתי הקומות התחתונות ממשיכות את שתי הקומות התחתונות של הבניין הקיים. הקומה השלישית הינה פריזמה בגוון אפור הנוטה לצידה, ונישאת באוויר על גבי שלושה עמודים 'עקומים'.
ההתרגשות המלווה כל פעם מחדש את תהליך הגדרת הערכים החברתיים והצרכים הקהילתיים שבתכנון מבנה ציבורי מהסוג הזה, היא לבו של העיסוק שלי במקצוע ותזכורת בלתי פוסקת לבחירה שעשיתי בהתמחות במבני ציבור.
כדי להמחיש את האוריינטציה החברתית באדריכלות, החלטתי להביא דוגמאות משלושה סוגי פרויקטים:
מתנס"ים לילדים אמיתיים
תכנון מתנ"סים דורש לטעמי התייחסות לתפקיד החברתי שמעבר להיותם "בית חרושת לחוגים". בעיני רוחי, האחראית העיקרית לתכנון, המתנ"ס הוא מקום בו מהויות נפגשות, ילדים רכים שרוצים להיות עם ילדים אחרים, אמיתיים ממש כמוהם. המושג "ילדים אמיתיים" מופיע אצלי כנגד לילדים וירטואליים, כשאני אומרת שהמתנ"ס צריך להיות אטרקטיבי מספיק ונותן מענה למפגשים מספיק כך שיהיה אפשר לנתק את הילד מה"פייסבוק" לכמה זמן. בשביל חוגים אפשר לבנות חדרים, בשביל מפגש אמיתי צריך לחשוב מהבטן, מהנשמה.
מבנה המדגים זאת היטב הוא מתנ"ס בית אליעזר בחדרה, העומד במקום מפגש חשוב - שכונה, בפינת שני רחובות עם ככר נרחבת לפניו, כך שהוא נהנה מנוכחות משמעותית במרקם הבנוי. בחירת החומרים והגוונים נובעת ממקומו הגיאוגרפי וההיסטורי של הבניין. הבחירה באבן חול כתשתית העיצובית של החזיתות משדרת מכובדות והגנה, ובו-בזמן קשר למבני האבן המקוריים של חדרה. בבניין זה קיים שווי משקל "אסטטי" ו"פיסולי": שני קירות "חותכים" את דרכם דרך מסות הנמוכות ומעוגלות יותר, וקיר נוסף, בניצב להם, חודר לתוך הכניסה הראשית. גם המתנ"ס בסביון מחבר את הבאים אליו באמצעות צירים ומערכות תנועה ומבטא מטרות חברתיות של התמצאות, שקיפות, קשר ויזואלי בין הפנים לחוץ, דינאמיות ואינטימיות.
מרכזי נשים: פמיניזם מטאפורי
פרויקט בעל אוריינטציה חברתית מובהקת הוא מרכז ויצ"ו ע"ש גבי מוד-בוטלו ז"ל לנשים, שנבנה ברח' בן גוריון פינת עמל בגבעתיים. המבנה הינו מרכזי בעיר ומשמש כמרכז אירועים קהילתי, בעיקר לנשים בנות גיל הזהב. במסגרת המנהלה מתנהל ייעוץ משפטי ורישום למעונות. בתכנון המרכז ביטאתי את תהיותיי, שנובעות מתוך הקונפליקטים שהציב המודרניזם המערבי בפני נשים: להיות אישה המפלסת את דרכה בעוצמה ובתעוזה מחוץ לבית, או להיות "אשת-בית". האישה הראשונה המוזכרת מקבלת את ביטויה במבנה קירות ישרים, גבוהים ואפורים המפלסים דרכם דרך המסות הנמוכות יותר. הקירות הנמוכים והמעוגלים, היוצרים קווים רכים ומשתלבים, מבטאים סוג של חיבוק והגנה ומסמלים את ה"אישה הביתית". בכל אישה ישנם למעשה שני הצדדים, בימינו יש למצוא את האיזון הנכון בניהם. בניין זה אינו מכיל רק האיזון ה"מטאפורי" הרעיוני שהוסבר כאן. תפיסתו המבנית של בית ויצ"ו עושה גם שילוב והצלבה בין תפיסה פילוסופית ואומנותית. הניגודים האסתטיים שנוצרים בין חומרים "כבדים" (האבן חול המקומי) ל"קלים" (המתכת מהאדריכלות הבינלאומית), והניגוד בין הגוונים ה"חמים" של האבן וצבע הקירות הפנימיים, לבין הגוונים ה"קרים" של הטיח כורכרית האפורה בקירות החוצים וציפוי האלומיניום סביב הגליל של הכניסה, כל אלה יוצרים עניין פיסולי בחזיתות ופנים הבניין. אדריכלים שהיו שותפים ואחראים לפרויקט : טלי חתוקה, איריס לוין, יפעת וינציגסטר.
מוסדות חינוך: אינטימיות מערכתית
גם הם מבנים הדורשים שילוב מחשבתי של ערכים חברתיים, צרכים נוכחים אבל גם התחשבות בצרכים עתידיים של השוהים במבנה וכמובן חיבור ואינטימיות. אלה מקבלים יתר משמעות בבתי ספר לחינוך מיוחד. בתי הספר שקמים בראשון לציון ולוטם ברחובות תוכננו כקבוצה של מספר בניינים קטנים, והשטח ביניהם מחולק למספר חצרות קטנות ואינטימיות. החלל ה"נגטיבי" חשוב כאן כמו הבניין עצמו. הצעירים ביותר לומדים בביתנים קרובים לכניסה ולכיתותיהם מוצמדים חדרי טיפולים שונים. מיקום זה נקבע מתוך התקווה לשילובם של הקטנים בחזרה בבתי ספר של החינוך הרגיל. המבוגרים לומדים בביתנים האחוריים. אצלם הקושי מורגש יותר, ומומלץ להרחיקם מעיני הורי הקטנים, על מנת לשמור על התקווה והאופטימיות אצלם. אל כיתותיהם מוצמדים חדרי סדנאות הכשרה מקצועית וניהול משק בית. הפעילויות במקום מתנהלות בשקט ובשלווה, הודות לחצרות הקטנות הפזורות לאורך כל בית הספר.
פרויקט דומה, שעומד להסתיים בשנה הבאה הוא בית ספר יסודי רזי-לי במגזר הדתי בבני ברק, המבקש לשלב בתוכו אגף לילדים בעלי צרכים מיוחדים. חשיבותו של אגף כזה מכרעת, הודות לאמונה שמה שאלוהים שולח חייבים לקבל, שמביאה איתה ריבוי מקרים של ילדים בעלי צרכים מיוחדים. הפרוגראמה הכתיבה אחת עשרה כיתות לימוד, הנהלה נפרדת, ומספר חדרי תרפיות: תרפיה בדיבור, ריפוי בעיסוק, תרפיה באמנות. שתי הקומות התחתונות ממשיכות את שתי הקומות התחתונות של הבניין הקיים. הקומה השלישית הינה פריזמה בגוון אפור הנוטה לצידה, ונישאת באוויר על גבי שלושה עמודים 'עקומים'.
ההתרגשות המלווה כל פעם מחדש את תהליך הגדרת הערכים החברתיים והצרכים הקהילתיים שבתכנון מבנה ציבורי מהסוג הזה, היא לבו של העיסוק שלי במקצוע ותזכורת בלתי פוסקת לבחירה שעשיתי בהתמחות במבני ציבור.
