עוד מעט אנו נכנסים לפתחו של יום הכיפורים.סימתי, אהובתי, האישה של חיי וזוגתי לחיים עובדת עתה בחד המיון.יום קשה מחכה לה.עבודה עד חצות. בחזרתה הביתה, כמובן שאגיע לקחת אותה.קימה מוקדמת בבוקר ושוב עבודה עד הצהריים.לקינוח היא תורנית וכוננית עד שעות הערב המאוחרות.לפחת אני יודע שהחולים והנזקקים לשירותי בית החולים הזה לא יכלו לקוות לטיפול מקצועי טוב יותר במיון.זאת , כמובן יחד עם עוד שלושת האחים והאחיות שבמיון שגם הם מקצועיים ומטובי האחים והאחיות בבתי החולים בארץ .סימתי היא אחראית המשמרת. כמו תמיד, גא בה על פועלה על היותה אחות. על חוכמתה, יופייה , אישיותה, על היותה מי שהיא.
יום הכיפורים הזה כה שונה מיום הכיפורים הקודם. אז הייתי בתחתית ההתייחסות שלי אל עצמי.בשלב שבו הכול נראה היה שחור משחור.יום שלא נראתה שתהיה בו תקווה.יום שהמשיך ימים ארוכים של חידלון ואפסיות בעיני עצמי.
ימים שבהם תהיתי לגבי התנהגויות נלוזות שלי.התנהגויות בוגדנויות. חוסר נאמנות מוחלט לגבי אישה שאיתה הייתי שנים לא מעטות. ראיתי אותה לפני מספר ימים. ראינו אותה סימתי ואני.ראיתי ולא הבנתי תחושתי ושוחחתי על זה לאחר מכן עם סימה נעו בין רחמים לתחושות קשות יותר.איני רוצה לפרט את התחושות שלי כאן.זה יהיה לא נאה ולא יאה כלפיה.זה אולי גם ישליך על תפיסת האני שלי באותה תקופה. רק אוכל לכתוב שראיתי את סימה, הייתי איתה והודיתי למזלי הטוב.שמחתי על מה שארע לי.היה שווה לממש תקופה בחיים.לחוות תקופות אחרות , להיות שם כדי להיות עכשיו פה.איתה עם האישה של חיי.
יושב מול המחשב. יודע שעוד מעט קט אתחיל לצום. צם כחלק מהודיה ותודה לאלוהים.תודה על שהשכיל לפקוח את עיני.תודה על שנתן לי את היכולת להתרסק ולהתחבר מחדש לאיש טוב יותר, אוהב יותר, זוגי לחלוטין.נאמן לחלוטין.אוהב, פשוט אוהב ונאהב.
עוד מעט הצום.עוד מעט שנה חדשה.סליחה בכל מי שפגעתי בו בין אם בכוונה ובין אם בשוגג.סליחה כלפי כולם.אתפלל , היום ומחר בבית הכנסת.תודה לאלוהים שהבאני עד הלום, תודה על כל מה שעשה עבורי.
תודה על סימה.
ד"ר אבי זלבה
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני
