דימוי עצמי מגדיר: מה אני מסוגל או מאמין שאני מסוגל ומה אני מאמין שאיני מסוגל. דפוסים אלו משתרשים בשנים הראשות לחיינו, עד גיל 6-8. דפוסים אלו מתפתחים מהחוויות שילדים חווים אך בעיקר מחיקוי הסביבה הקרובה - הורים ומחנכים, המגדירים עבורם מה הם יכולים או לא יכולים. לכן, לפני שהילדים מבינים אותנו, הם מרגישים אותנו. הילדים מרגישים את תגובת ההורים לאירועים ומצבים. באם נגיב בפחד, בכעס, באהבה, בצחוק כך גם הילדים. אם הגבנו בכעס, סביר להניח שהשרירים נמתחו, היציבה התכווצה, הפנים לבשו את מסיכת הכעס, טון הדיבור השתנה והילדים לומדים לחקות זאת ברמה הפיזית, והרגשית ובהמשך גם ברמה המנטאלית. הבה נהיה כנים, כשכואב לילדים שלנו גם לנו כואב! וההיפך!? בראיה המערכתית, המשפחתית, כשילד חולה, הוא רק הסימפטום למצב המשפחתי. ילדים מסתגלים בכך שהם מתאימים עצמם לדרישות ההורים ושינויים אלו לרוב באים לידי ביטוי בעיוות עמוד השדרה. לכן כדי שהילד יחלים, אנו כהורים צריכים להחלים! כהורים אנו תמיד דואגים לרווחת הילד. דואגים שהכול יהיה מושלם. שבבית יהיה נוח, שסביבת המגורים תהיה בטוחה ובית ספר מתאים. אך איננו יכולים לשלוט בכל זמן ומקום על התנאים, לכן רצוי להקנות לילד את הכלים שיאפשרו לו להתמודד באופן בריא עם התנאים והסביבה המשתנית. מרבית המחלות אינן כשלעצמן ישויות אמיתיות ואף אינם תורשתיות אלה נרכשות, נלמדות. אם כהורים אנו נגיב לאירוע בסימפטום מסוים, ילדינו ילמדו להגיב באותו סימפטום או בסימפטום אחר. מעבר לכך, תגובתנו לסימפטום אף היא משפיעה על יכולת הילדים להתמודד עם מחלה. אם נגיב בפאניקה ובהלה לכאב או חולי כך גם הילדים, ואיזה מסר אנו מעבירים להם בתגובה זו? או מנגד, אם בעקבות אירוע למדנו להפנים להסוות את תחושותינו כך גם ילדינו ינהגו. דפוסים אלו מנוהלים ברמת מערכת העצבים. מערכת העצבים זו המערכת המנהלת מתאמת ומווסתת את כל מערכות הגוף. דרך מערכת העצבים אנו מתפתחים, גדלים ולמדים. דרך מערכת העצבים אנו חשים וחווים את הסביבה ומגיבים אליה. במערכת העצבים מתפתחת הזהות והדימוי העצמי שלנו. מערכת העצבים היא המערכת שמתפתחת מהר יותר מכל מערכת אחרת בשנים הראשונות לחיים, והתפתחותה, היא המפתח להתפתחות תקינה של הילד. בהמשך, דפוסים עצביים אלו יכתיבו את תגובת הגוף לווירוס, לאוכל, לאלרגן, למתח ולכל סיטואציה. באם מערכת העצבים עדיין "נעולה" באירוע טראומטי מהעבר כל מה שהילד חווה בהווה או ישאף בעתיד יחווה מתוך אותו אירוע. כשמערכת העצבים עדיין נעולה בזיכרון חבלתי -פיזי, כימי, רגשי ומנטאלי, היא מתפקדת כאילו האירוע עדיין קיים וכך חשים הילדים. מצב זה מתבטא בשינויים תפקודיים בעמוד השדרה וחוט השדרה העובר בתוכו אשר משמש כמרכז הפיקוד והבקרה. עמוד השדרה מתקשח, השרירים נמתחים, בכך גופו של הילד למד "לשמר" את הזיכרון לאירוע. כשהילד אומר שהוא אינו מסוגל, כיצד עמוד השדרה נראה - מכווץ, כשהילד אומר אני יכול עמוד השדרה מזדקף והילד שטוף ביטחון. כשעמוד השדרה מכופף האם זה כתוצאה מחוליות מכופפות או דימוי עצמי מכופף? ואת מה צריך בדיוק ליישר? הדימוי העצמי מתבסס בעיקר מזיכרונות טראומתיים ומחיקוי תגובות ההורים לאירועים דומים. טיפול כירופרקטי חדשני ומהפכני NETWORK SPINAL ANALYSIS מאפשר את שחרור המתח והקיבעון מעמוד השדרה וחוט השדרה- המתח בשרירי הגב יורד, והיציבה משתפרת; עמוד השדרה מתגמש ועומד בצורה יעילה בעומסי היומיום; המתח הפנימי נרגע ומשתפרת יכולת הילד להתמודד עם מצבי לחץ. גמישות עמוד השדרה תאפשר גם גמישות בחיים ויכולת להתמודד עם מצבים משתנים. הטיפול הינו עדין ובטוח ביותר וילדים מגיבים לו באופן דרמטי זאת משום שבשלב התפתחותי זה אין לילד כלים "להבין" "ולנתח" את מצבם אלה פשוט לאפשר שחרור המתחים האגורים בגוף באופן טבעי. "...הילד שלי לא חולה, גם הוא צריך להיבדק? לקבל טיפול?" הבדיקה הכירופרקטית מאתרת ליקויים בתפקוד עמוד השדרה, לליקוים אלו לפעמים לוקח זמן אפילו שנים עד שהם מתבטאים באופן סימפטומאטי. גופו של הילד יודע ל"הסתיר" ליקויים אלו תוך פגיעה בתפקודן התקין של מערכות הגוף והרגשיות מנטאליות. תפקוד תקין של מערכת העצבים הוא המפתח לתקינות מערכות הגוף והחיים ומבטיח את התפתחותו ומימוש הפוטנציאל של ילדיכם תרגיל לשיפור יכולת הילד לזהות ולשחרר מתחים. מומלץ לבצע זאת בהנחיית ההורים לפני השינה. - אפשר לילד לשכב על הגב ושאל היכן כרגע אתה מרגיש את נשימתך. - הנח יד על יד מעל מקום זה ושאף, הכנס אויר, דרך האף, ונשוף, הוצא דרך הפה. - כוון את הנשימה והתנועה אל האזור שעליו מונחות הידיים. - חזור על זה 4-5 פעמים ובכל פעם נסה נשימות ארוכות ומדויקות יותר. - עתה שאל, "כשאתה מרגיש טוב, רגוע, היכן בגופך אתה מרגיש זאת. - הנח יד על יד מעל מקום זה ושאף דרך האף ונשוף דרך הפה 4-5 פעמים. - כעט שאל כשאתה מרגיש כעס, עצב, היכן בגופך אתה חש זאת. - הנח יד על יד מעל מקום זה שאף דרך האף ונשוף דרך הפה אל מקום זה 1-2 פעמים. - כעט, חזור אל המקום הטוב, נשום פעמיים וחזור אל המקום הכועס ונשום פעם אחת. - חזור על זה 4-5 פעמים, עד שהמקום הכעוס משתחרר ומרגיש כמו המקום הטוב.
מומחה ברפואת פציעות ספורט, ומאמן לבריאות והתפתחות
http://www.chiropract.co.il/