הקשר בין יציב ובעיות רגשיות והתפתחות הילד 

יציבה ובעיות רגשיות היציבה - הדרך שבה עומדים, יושבים, הולכים - היא החותמת המבטאת את אופי האדם ותכונותיו הייחודיות. די בנקל ניתן לזהות חברים ממרחק לפי עמידתם או תנועתם. לא קשה לזהות ילד שמח, עצוב, מופנם או עליז רק על סמך היציבה והליכתו. תינוקות מתחילים לתקשר את רגשותיהם וצורכיהם באמצעות גופם. רגשות, למעשה מאוכסנים בגופנו- בשרירים, בגידים וברקמות. לכן היציבה מתעצבת ומתגבשת על פי סך כל הרגשות שנחווים במהלך תקופת הילדות. ובעיקר על-פי אותם רגשות שלא באו לידי ביטוי. מטרת הרגש היא לגרום לנו לנוע, לזוז, לנקוט פעולה. לדוגמה כשילד שמח רגש זה יתבטא בחיבוק, כעס עלול להתבטא בהתקפה. הרגש למעשה קובע את הטונוס השרירי, וטונוס זה נשאר כל עוד הרגש עדיין קיים. אך ככל שהרגש מתמשך, או לא מוצא פורקן כשלא בה לידי ביטוי, אט אט מתקבעים שרירי ורקמות הגוף ולמעשה מקבעים את היציבה. מערכת העצבים היא המערכת שתפקידה לפרש ולבטא את הרגשות השונים ושולחת פקודות מתאימות לשרירים. ככל שרגש מתמשך, נוצר דפוס פעולה רגשי-עצבי-גופי המכתיב בעתיד את תגובותינו לאירועים דומים. למעשה, בתהליכים אלה, אנו לומדים ורוכשים מיומנויות ודפוסי התנהגות. מצב המערכת הרגשית יגדיר את סף, או רמת הגירוי הנדרשת לכיווץ השריר. ילד החווה טראומות רגשיות לדוגמה, עלבון- ראשו מורכן, עמוד השדרה נפול ומכופף, כתפיו שמוטות. ככל שרגש זה ממשיך להתקיים, אם זה כתוצאה ממצבים המתרחשים בבית או בבית הספר, אזי דפוס יציבתי זה יתקבע בתוך מערכת השריר והשלד. למעשה, מצב יציבתי זה יגדיר בהמשך חייו את רגשותיו ויקבע את חוויית העלבון. כדי לשנות מצב רגשי זה יש ראשית לשחרר את מערכת העצבים מדפוס הפעולה הקבוע. במקביל יש לשחרר את קיבעון חוליות עמוד השדרה ולהרפות את שרירי היציבה. רק בשלב זה יתאפשר שינוי בהתנהגות וברגשות. מצב הגוף יגדיר את מצב הנפש וההיפך מצב הנפש יגדיר את מצב הגוף ומערכת העצבים היא המערכת המתרגמת ומקשרת בין הגוף-נפש. הפסיכולוגיה המודרנית קובעת שמרבית הבעיות הרגשיות-התנהגותיות נגרמות עקב בעיות בדימוי העצמי. הדימוי העצמי, ה-"אני" מתפתח כתגובה לאירועים וזיכרונות המתרחשים בחיי הילדות. מרבית הדפוסים המעצבים את האישיות מתפתחים בילדות. האבחון הפסיכולוגי מתמקד באיתור האירוע שגורם לקיבעון או אי השלמת שלב התפתחותי כלשהוא, והטיפול מתמקד בשחרור הזיכרון והקיבעון. כשם שזחילה הינה שלב לפני הליכה כך גם התפתחות הילד תלויה בסיום שלב בהתפתחות ומעבר לשב הבא. ילד פשוט אינו יכול לעבור לשלב הבא לפני שסיים את השלב המקדים בהצלחה. היכולת לעבור לשלב הבא בהצלחה למעשה תלויה בהתפתחותה של מערכת העצבים. בשנים הראשונות ילדים למדים בעזרת חיקוי הסביבה הקרובה וכך נוצרים דפוסים מוחי-גופי. אם היציבה של ההורים היא מתוחה, לא פלא שגם ילדיהם יפתחו יציבה דומה. ילדים מחקים גם את תגובות ההורים לסביבה ולנסיבות, בטון הדיבור, בשפה, בהבעות הפנים. לפני שילדים רוכשים את מיומנות השפה הם מתקשרים בעזרת החושים ולמעשה הם חשים אותנו, את הפחדים, הדאגה והאהבה שלנו. אם כתגובה למצב מסוים ההורה מפנים את תגובתו כך גם ילדינו ילמד להתנהג. כמו דפוסי התנהגות, מתברר שגם מרבית המחלות והתחלואים אינם ממשיים באופן מוחלט, ואינם עוברים בירושה אלה נלמדים ונרכשים. התנהגות זו מושרשת בדפוסים ובקשרים העצביים המנוהלים מתוך עצבי חוט השדרה. מחלות ותגובות לסימפטומים קשורים לתפקוד מערכת העצבים ולתוכנה המגדירה את תגובתה. תהליכים אלו מעוצבים בינקות ומתמשכים מאוחר יותר עם התפתחות השפה. התגובות הנרכשות על ידי מערכת העצבים נקראות "דפוסים דומיננטיים" . דפוסים אלו יגדירו למעשה כיצד גופנו יגיב לוירוס, אוכל, אלרגן, או סיטואציה חדשה. גורמים אלה ואחרים, הם שיוצרים תבנית המהווה את הבסיס להתפתחות התחושות. תבנית זו תקבע האם ילד ילמד לבטוח ב"קול הפנימי" או יגיב לסיטואציה חדשה בפחד וחרדה. גם המחלות הקשות ביותר הנם תולדה של תבניות עצביות הנרכשות ואשר מושרשות בגופנו הפיזי. אירועים טראומטיים שלא "נעכלו" במלואם עדיין אצורים בתוך מערכת העצבים ומצטרפים לחלקי התבנית. אירועים אלו משמשים כמסנן שדרכו אנו חווים ומפרשים את המציאות והחיים. כשמערכת העצבים עדיין נעולה בזיכרון טראומטי על רקע פיזי, כימי רגשי או מנטאלי היא ממשיכה לנהל אותנו כאילו האירוע עדיין מתמשך. אנו לא יכולים לחוות אירועים חדשים ללא קשר לאירועי העבר. קיבעון זה מאופיין במתח וקיבעון בחוט השדרה המשמש כ"לוח הבקרה" של מערכת העצבים. עמוד השדרה מתקשח כדרך להנצחת האירוע שכבר לא קיים. בעצם המציאות שאנו חווים היא תרגום של הקיבעון בחוט השדרה אשר מעוותים את גופנו, רגשותינו ומחשבותינו. אם גופנו לא ישתחרר מקיבעון זה המחלות והתחלואים יתפתחו. קיבעון חוט השדרה וחוליות עמוד השדרה משבש את התקשורת העצבית ומונע ממנו להתגבר על אירועים טראומטיים. כתוצאה מכך, אותם תבניות המעצבות את התנהגותנו ותגובותינו היום יעצבו גם את עתידנו. הטיפול הכירופרקטי מתמקד בהסרת המתחים מחוט השדרה על ידי תיקון סטיות בחוליות עמוד השדרה. ד"ר לכירופרקטיקה הנו המוסמך היחידי לאבחן סטיות אלו. סטיות אלו לא מאובחנים בצילומים, אלא בבדיקת מישוש ידנית. הטיפול מתבצע על ידי מגעים עדינים ביותר, בנקודות חיבור של חוט השדרה אל החוליות. שחרור המתח מחוט השדרה יאפשר הרפיה של שרירי וחוליות עמוד השדרה ויאפשר את תפקודה התקין של מערכת העצבים. תפקוד תקין של מערכת העצבים הוא המפתח לתקינות מערכות הגוף והחיים ומבטיח את התפתחותו ומימוש הפוטנציאל של ילדיכם. "...הילד שלי לא חולה, גם הוא צריך להיבדק? לקבל טיפול?" הבדיקה הכירופרקטית מאתרת ליקויים בתפקוד עמוד השדרה, לליקוים אלו לפעמים לוקח זמן עד שהם מתבטאים באופן סימפטומאטי או מחלתי. גופו של הילד יודע ל"הסתיר" ליקיים אלו תוך פגיעה בתפקודן התקין של מערכות הגוף אחרות. הטיפול גם מבטיח את המשך התפתחותו התקינה של הילד, צמיחתו ומימושו בחיים. הטיפול הנו בטוח ביותר ולמעשה, ילדים אוהבים להגיע למרפאה. תוך שניות מתחילת מהטיפול הילד מיד מראה סימני רגיעה כתגובה לשחרור המתח העצבי. הורים שילדיהם נבדקים ומטופלים באופן תחזוקתי מדווחים כי ילדיהם יותר בריאים ונעדרים פחות מהגן ומבית הספר. עם התפתחותה של הכירופרקטיקה כרפואת המשפחה וגילוי יתרונותיה, הרבה הורים בוחרים להביא את ילדיהם לבדיקה וטיפול בבעיות הבריאות של ילדיהם לד"ר לכירופרקטיקה. "הרבה יותר קל לכופף עץ ירוק מאשר עץ חום", ילדים הם כמו עץ ירוק שניתן בטיפול נכון ובקלות להשפיע על צמיחתם והתפתחותם. כל שנדרש הוא לזהות את קיבעון חוט השדרה ועל ידי כיוון עדין ומדויק לשחררו. בכך אנו בעצם משחררים את מערכת העצבים מהתוכנה, מהדפוסים והתבניות שעדיין מקבעות אותנו בעבר ומונעות את התפתחותנו. ככל שמקדימים לטפל בילד על ידי שחרור המערכת העצבית כך גם הילד למד להגיב בצורה יעילה למצבים חדשים. כשהילד לא מקובע הוא יכול לצמוח ולפתח דימוי עצמי בריא יותר. כשחוט השדרה משוחרר ממתחי העבר אתה בעצם חי את ההווה מבלי חשש מהעתיד.